נחלת יהושע קסה

דבשעת הוריי' ב"ד א"א להקריב הקרבן וע"כ נדחה אף שהוא בטעות כמו שביארתי

[ובזה ביארתי בפירושי להירושלמי שם כמאן דמר לא נדחית חטאתו, תולדות הורי' כהורי' הורי' בהורי' מהו שיצטרפו היך עבידא אכלו צבור חלבים והפרישו קרבנותיהם, אין תימר תולדות הורי' כהורי' ב"ד חייבין, ואין תימר אין תולדות הורי' כהורי' ב"ד פטורין, והנה הפ"מ פירש בה בדוחק מאוד כמו שיראה המעיין, ע"כ נראה לי שהפי' הוא אם אכלו חלבים קודם שהורו בי"ד, והפרישו קרבנותיהם שהכרישו חטאתיהם על שגגת חלב ואח"כ הורו ב"ד שחלב מותר, וא"כ החטאות חולין הם, כיון שהורו ב"ד דמותר לאכול, ואין ב"ד מניחים אותם להקריב קרבנותיהם משום שהם חולין בעזרה ומותר לשוחטם בחוץ, (כמו דאמרינן בירושלמי דשקלים, (פ"ב ה' ג) הפריש חטאתו סבור שהוא חייב, ונמצא שאינו חייב לא קדשה), ושחטו בחוץ, וע"כ מיבעי לי' כיון שאין עיקר ההוראה של ב"ד הי' שיהא מותר להקריב שחוטי חוץ, אלא דנולד מחמת הורי' שלהם שחלב מותר, א"כ ממילא מותר להקריב אותם בחוץ אם חייבין ב"ד ע"ז, דדילמא אין ב"ד חייבין, אלא אם טעו כגוף ההוראה, אבל אם החטא הי' ע"י מה שטעו בדבר אחר א"כ לא הוי כהוריי' ב"ד ואין חייבין קרבן, וזהו דווקא למ"ד דאין חטאתו נדחית ע"כ שייך למיבעי אם תולדות הוריי' כהוריי' משום דלאח"כ שידעו שטעו בהוראתם, וא"כ הי' החטאות קדשים וא"כ הקריבו שחוטי חוץ וה"מ אם לא נדחית חטאתו, אבל למ"ד דנדחית חטאתו, א"כ ליכא למיבעי כלל, דאפי' לאחר שידעו שטעו עכ"ז לא הקריבו שחוטי חוץ, דהא א"א להקריבם, משום דהוי דיחוי, וכיון דא"א להקריבם, לא מתחייב כרת כמו דאמרינן בגיטין (ד' נה) ואי אמרת יאוש כדי לא קנה כרת מאי עבידתה ופירש"י הא קיי"ל הראוי לפתח אוהל מועד חייבין עליו בחוץ כו' וע"כ מיבעי לי' דוקא כמ"ד לא נדחית חטאתו וע"ז אומר הורי' בהורי' מהו שיצטרפו היך עבידא הורו ב"ד חלב כולי' של ימין מותרת. ושל שמאל ולו מכסה אסור. חזרו והחליפו אכלו רוב בראשונה ורוב בשני'. אין תימר מצטרפין חייבין אחת. שתי הוריות בעבירה אחת מהו שיצטרפו. האיך עבידא אכלו רוב ושחטו רוב על דעתי' דר"מ חייבין אחת. ועל דעתי' דר"ש חייבין שתים. אכלו מיעוט בראשונה ומיעוט בשני' על דעתי' דר"מ חייבין. ועל דעתי' דר"ש פטורין. ופי' הפ"מ על דעתי' דר"מ דאמר בתר החטא אזלינן כו' ע"ש. והם דברים תמוהים. דהא הבעי' הוא אי הוי הוראה אחת או לא. ובהוריות (ד' ג) איבעי להו הורה ב"ד חלב מותר. ועשו מיעוט הקהל וחזרו בהן ב"ד. והורו ועשו מיעוט אחר. כיון דשתי ידיעות לא מצטרף. ולא מפליג בין ר"ש לרבנן. ובאיבעי' דמרובין ונתמעטו תלי בפלוגתא דר"ש ורבנן וכל מה שכתב בזה הם דחוקים. ועוד אמאי קרי לה ר"מ הא סתם רבנן פליגי בזה

ע"כ נ"ל דהכי פי' הורו ב"ד חלב כולי' של ימין מותר ושל שמאל ולו מכסה אסור. חזרו והחליפו אכלו רוב בראשונה ורוב בשני' אין חימר מצטרפין פי' דאם אכל משניהם כזית מצטרפין ע"כ חייבין אחת. אבל אם לא מצטרפין האיסורין חייבין שתים דאע"ג דשניהם הוא משום א' אפייה הוי שני מינים וכמו דאמרינן בפ"ב דע"ג (ד' סו) תבלין ב' וג' שמות והם מין א' ועיין שם בתוס' דאם הי' שני מינים אפי' משם א' אין מצטרפין ושם אמרינן ר"מ אומר מניין לכל איסורים שבתורה שמצטרפים זה עם זה וכן בירושלמי (פ"ב דערלה) מצטרפין זה עם זה. בין באיסור כו' כדי ליתן טעם דברי ר"מ. ר"ש אומר אינם מצטרפין ע"ז אמר ע"ד דר"מ חייבין אחת דהא אמר בירושלמי אין תימר מצטרפין חייבין אחת. ור"מ ס"ל דמצטרפין. ע"ד דר"ש חייבין שתים. דהא ס"ל דאין מצטרפוןץ וכן אם אכלו מיעוט בראשונה ומיעוט בשני' עד דר"מ חייבין פי' משום דר"מ ס"ל דמצטרפין וע"ד דר"ש אין מצטרפין. וע"כ פטורין ונ"ל לגרוס אח"כ שתי הוריי' בהוריי' אחת מהו שיצטרפו. האיך עבידא אכלו רוב ושחטו רוב ופי' הפ"מ דהוי ב' הוראות בענין אחת שחוטי חוץ. ואכילת חוץ. והוא תמוש דאין חייבין כרת על אכילת שחוטי חוץ ואינו חייב כרת אלא בשוחט ומעלה. אבל לפי מה שביארתי בענין תולדות הורי' בהוריי' א"ש. וע"ז אומר את"ל תולדות הוריי' כהוריי'. וא"כ אם הקריבו החטאות ע"י ב"ד שהורו להם שחלב מותר חייבים ע"ז. אע"ג דהטעות לא הי' בעצם ההוראה אלא ע"י דבר אחר. וע"כ מיבעי' לי' שתי הוריות בעבירה אחת מהו שיצטרפו האיך עבידא אכלו רוב ושחטו רוב פי' שאכלו רוב חלב בהוראתם שחלב מותר. ושחטו רוב קרבנותיהם דהא הוי חולין בעזרה. לפי הוראתם. א"כ מותרים להקריבם בחוץ. וע"כ כיון שב' הוראות הוא מענין א'. ע"כ מיבעי לי' אם מצטרפי]

עכ"פ מוכח מהירושלמי שמקשה דאם הורו ב"ד שחלב מותר. א"כ איך לא נדחית חטאתו (לפי דעת האומרים דפליגי אי רשאי להקריב בעודו שוטה או חרש [אך דא"כ קשה דאם כו' איך מקריבין קרבנו דהא זבח רשעים תועבה] וע"כ מיבעי לי' בהורו ב"ד איך יניחו לו להקריב קרבנו. וזהו דוקא לענין הקרבן דאע"ג שהי' בטעות ע"פ הוראת ב"ד הוי דיחוי דהא מ"מ לא היו מניחין אותו להקריב אבל לא לענין גברא. דכיון שחזרו בהם אח"כ וידעו שטעו. א"כ אגלאי מילתא למפרע דלא הוי דיחוי כלל

והשתא ניחא מה שהקשיתי מהא דהוריות (דף ב) הורו ב"ד שחלב מותר ונתחלף לו חלב בשומן ואכלו. רב אמר פטור ור"י אמר חייב משום דלגבי גברא לא הוי דיחוי הא דהורו ב"ד. אבל לעולם אם נדחה במצוה שאינה חובת הגוף בשעה שחל עליו המצוה כמו באבילות אמרינן לגבי גברא נמי דהוי דיחוי ולפ"ז מיושב שפיר הא דאמרינן בהוריות (דף יא) בעא מיני' רבא מר"נ נשיאות מהו שתפסיק ופריך תפשוט לי' מהא דאמר עולא א"ר יוחנן אכל חלב והפריש קרבן והמיר וחזר בו הואיל ונדחה ידחה פי' וא"כ ה"נ כיון דנעשה נשיא ונשתנה קרבנו. א"כ ידח' גברא מקרבן וע"כ אפי' השלימו אח"כ כשהי' הדיוט נמי הוי דיחוי והקשיתי דהא ביארתי דאין דיחוי בגברא אלא דוקא בקרבן אם הפריש ותירצתי בדוחק דלענין לאצטרופי אפי' לא הפריש קרבן נמי הוי דיחוי אבל לפי מה שביארתי ניחא שפיר דבמצוה שאינה חובת הגוף כיון שהי' דיחוי בתחילת חלות המצוה הוי דיחוי בגברא נמי כמו שיש דיחוי באבלות וכן לענין השקאת סוטה. וכן לענין יולדת דכולם הוי מצות שאינם חובת הגוף ע"כ אם הי' דיחוי בתחילתו הוי דיחוי וע"כ פריך שפיר בהוריות דתיפשוט לי' מדר' יוחנן דבכה"ג הוי דיחוי ואע"ג דר"י קאמר דוקא הפריש חלב. והפריש קרבן כו' וחזר בו הואיל ונדחה ידחה אלמא דדוקא בהפריש קרבן. התם שאני משום דכבר חל עליו חובת קרבן ע"כ רמי המצוה עליו כל שעתא כמו שביארתי. אבל הכא כיון דהוי מצוה שאינה חובת הגוף שנדחה בתחילתו. ע"כ הוי דיחוי אפי' לא הפריש קרבן נמי

אך שעדיין צ"ע לפי מה שביארתי דבמצות יש דיחוי וכן בע"ג (דף מז) נמי קא מיבעי לי' אם יש דיחוי אצל מצות כו' ואמרינן שם דלחומרא אין דיחוי אבל מצות. אבל לקולא מיבעי לן עי"ש וכן בסוכה (דף לג) מסקינן דאם נראה ונדחה יש דיחוי אצל מצות עי"ש וא"כ איך אמרינן בירושלמי (פ"ק דביכורים) פשיטא הדא מילתא מכר לו פירות ושייר קרקע המוכר אינו יכול להביא שאין לו פירות חזר ולקחן ממנו נשמעינה מהדא נתן לה קדשים הרי אלו מותרים. יינות שמנים וסלתות. וכל דבר שכיוצא בו קרב לגבי המזבח כו' מה אנן קיימין אם בשנתן לה באתננה כך אנו אומרים הלוקח מן השוק מביא ביכורים אלא כי אנן קיימים כשהי' הגפנים משלה ומכרה לו פירותיהם. וחזר ונתנם לה באתננה מפני שהי' אתנן הא לא הי' אתנן מביא. הדא אמרה חור ולקחן ממנו מביא וכן פסק הרמב"ם (פ"ב מה' ביכורים ה' יז) ע"ש. ולכאורה קשה דאי אמרינן יש דיחוי אצל מצות א"כ אמאי מביא ביכורים דהא הוי נראה ונדחה שמתחילה הי' נראה ואח"כ כשמכרם נדחה ממצות ביכורים שהמוכר אינו יכל להביא מפני שאין לו