נחלת יהושע קסד

כל הסתירות שהבאתי שם בספרי ע"י ע"פ הכלל שביארת לעיל וחילקתי בין מצות שהם חובת הגוף שמחוייב להכניס עצמו בחיוב ובין מצות שאינם חובת הגוף שאינו מחויב להכניס עצמו בחיוב ואעפ"כ כיון שכבר חל עליו המצוה אין לבטל המצוה כמו בחובת הגוף וע"כ במצוה שהוא חובת הגוף לא אמרינן דיש דיחוי וכן במצוה שאינ' חובת הגוף כיון דחל עליו חיוב המצוה נמי לא אמרינן דיש דיחוי רק במצוה שהיא אינ' חובת הגוף ונדחה בתחיל' קודם שחל עליו החיוב בזה אמרינן דיש דיחוי ואע"ג דגבי מצות גרע טפי נראה ונדחה מדיחוי מעיקרא כמו דאמרינן בסוכה (דף לג) אעפ"כ בגברא לענין מצות שאינם חובת הגוף גרע טפי הא דנדחה בתחילת החיוב משנדח' לאח"כ דכיון דחל עליו החיוב דמי לחובת הגוף והראי' דאין לו לבטלה ומחויב שיראה שיעמוד בחיובו כמו שביארתי לעיל וע"כ לא אמרינן דיש דיחוי וזיל בתר טעמא

אך מה שקשה עדיין הוא מראי' א' שהבאתי בספרי ע"י (סי' כב) שכתבתי שם דיש להביא ראי' מהא דבעי ר"י בזבחים (דף יב) אכל חלב והפריש קרבן והורו ב"ד שחלב מותר וחזרו בהם מי הוי דיחוי. אלמא דזה נקרא דיחוי מה שהורו ב"ד שחלב מותר. וכמו שכתבו התוס' דאע"ג דבטעות הוי אפ"ה הוי דיחוי וא"כ מאי בעי לי' לר' ירמי' אליבא דר' יוחנן הא אמרינן בריש הוריות (דף ב) הורו ב"ד שחלב מותר ונחלף לו חלב בשומן ואכלו רב אמר פטור ור' יוחנן אמר חייב וקא פריך התם מהא דאמרינן השב מידיעתו מביא קרבן על שגגתו והכא לאו שב מידיעתו הוא ומשני ר"פ דקא סבר ר"י דכיון דמתידע לבי דינא הדרי בהו והוא נמי הדר בי' שב מידיעתו הוא וע"כ חייב קרבן וקשה דתיפוק לי' דאם מה שהורו ב"ד הוי דיחוי דהא נדחה הגברא מקרבן דבשעה שאכלו והורו ב"ד שחלב מותר א"כ נדחה אלא ודאי דלא אמרינן דיחוי בגברא אלא בקרבן וא"כ קשה דהא הכא קרבן לא הוי חובת הגוף וא"כ אי אמרינן דמה שהורו ב"ד הוי דיחוי א"כ איך מביא קרבן הא בשעה שאכל הורו ב"ד שחלב מותר וא"כ לא חל עליו החיוב כלל. וכבר ביארתי דבמצוה שאינ' חובת הגוף אם נדחה בתחילתו הוי דיחוי וא"כ מאי בעי' לי' לר' ירמי' אליבא דר' יוחנן אם זהו הוי דיחוי א"כ איך חייב קרבן אם נתחלף לו חלב בשומן ואכלו הא הוי דיחוי אלא ודאי דלא אמרינן דיחוי בגברא אצל מצות אפי' במצוה שאינה חובת הגוף ואפי' נדחה בתחילתו נמי

ע"כ נראה לי לומר דאף מהא לא קשה דלכאור' קשה איך בעי לי' ר' ירמי' אי הוי דיחוי מה שהורו ב"ד שחלב מותר הא הוי דיחוי בטעות דכיון דאלו מתידע לב"ד הדרו בהו. וכמו דאמרינן בהוריות דהוי שב מידיעתו דכיון דאלו מתידע להו לב"ד הדרי בהו הוי שב מידיעתו וא"כ איך הוי דיחוי הא הוי דיחוי בטעות ואיך קאמר ההוא סבא כי פתח ר' יוחנן בדחוין מהא פתח, דפשיטא לי' דהוי דיחוי הא הוי דיחוי בטעות. ע"כ נראה לי שזהו דוקא לגבי קרבן דאע"ג דבטעות הורו ב"ד שחלב מותר אעפ"כ אם הי' רוצה להביא החטאת על החלב שאכל לא הי' ב"ד מניחין אותו דהא לדידהו הוי חולין בעזרה דכיון שהורו שחלב מותר א"כ מ"מ נדחה הקרבן ולא גרע מהא דאמרינן בזבחים (דף עג) השתא דאמור רבנן לא יקריב אי מקריב לא ירצה אע"ג דהא דלא יקריב הוא רק מדרבנן, דלבתר דפריש אמרינן כל דפריש מרובא קא פריש אפ"ה כיון דרבנן אמרו שלא יקריב ממילא הוי דיחוי (ועיין בספרי ע"י (סי' יד) דהוי דיחוי אף מדאורייתא ויש לבעלים להקריב קרבן אחר דהא אין לו לעבור על דרבנן ולהקריב א"כ ממילא נדחה וה"נ אע"ג דבטעות הוא מה שהורו ב"ד שחלב מותר אפ"ה כיון שהם לא יניחו אותו להקריב ממילא נדחה הקרבן) אבל לענין דיחוי דגברא תלוי אם באמת לא הי' מחויב קרבן בשעת חלות החיוב או לא וא"כ כיון שב"ד הורו בטעות שחלב מותר ונתחלף לו חלב בשומן ואכלו אע"ג דלפי דעת הב"ד לא חל עליו חיוב הקרבן אעפ"כ כיון דאגלאי מילתא אח"כ שהורו בטעות א"כ אגלאי מילתא מפרע שהי' מחויב קרבן בשעה שנתחלף לו החלב בשומן וע"כ כיון שהי' בטעות לא הוי דיחוי ולא הוי דיחוי רק לענין הקרבן משום דהב"ד לא יניחו אותו להקריב

וכה"ג אמרינן בירושל' (פ"ק דהוריות) הפריש חטאתו נתחרש או נשתטה כו' או שהורו ב"ד שחלב מותר ר' יוחנן אמר נדחית חטאתו רשב"ל אמר לא נדחית חטאתו ר' יוסי בר בון אמר ר' אחא מחלף שמועתה דלא אתי מילתי' דר' יוחנן פליגא על מילתי' דמר ר"ש בר בא בשם ר' יוחנן גוסס (כצ"ל וכן הוא בגיטין) זורקין עלי' מדם חטאתו ודם אשמו רבנן דקסרין אמרין ר' חייא ור' אמי חד מחלף וחד כהן תני' מאן דמחליף לית לי' כאילו קשי' כמאן דמר לא נידחית חטאתו מי מקבל הימנו ימתין עד שיחזרו בהם ב"ד אלא כשהי' כהן עבר והקריב וכיפר (פי' דר' יוסי בר בון מחליף שמועתה דר"י לדר"ל ודר"ל לר"י דלא יפליג על דא"ר יוחנן דגוסס זורקין עליו מדם חטאתו ודם אשמו. אלמא דר"י סבר דלא נדחית חטאתו) וחד לא מחליף משום דלית לי' כאלו קשייתא (שסובר דלא שייך זה לזה וכמו שאבאר) והפ"מ לא ביאר כל הצורך. וזה יתבאר ע"פ הירושל' דגיטין (פ"ז ה"א) ר' יעקב בר אחא אמר אתפלגין ר' יוחנן וריש לקיש ר' יוחנן אמר עודהו קורדייקוס כותבין ונותנים גט לאשתו ר"ל אמר לכשישתפה מחלפי' שיטתי' דר"ל דאיתפלגין נתחרש או נשתטה כו' או שהורו ב"ד לאכול חלב ר' יוחנן אמר נדחית חטאתו ר"ל אמר לא נדחית חטאתו כו' ע"ש. ולכאורה קשה מאי מקשה מדר"ל דקא סבר לא נדחית חטאתו אהיך דאמר דכותבין לכשישתפה דהא התם משום דאין דיחוי לבע"ח אלא ודאי דסובר הירושל' דלא נדחית חטאתו היינו שיכול להקריב בעדו אפי' בעודו חרש והטעם דכיון דהפרשתו הי' בעודנו ברי' ע"כ יכולים להקריב אח"כ כמו שאם אמר כתבו גט לאשתי יוכל ליתן אח"כ אפי' לא נשתפה לר"י שם וה"נ כיון שהפריש תחיל' יכול להקריבו אח"כ וע"כ הקשה ג"כ מהא דר"י אדר"י דאמר הגוסס זורקין עליו מדם חטאתו ודם אשמו דכיון שהפריש הקרבן בעודנו ברי' ע"כ יכולים להקריבו אע"פ שהוא גוסס (והק"ע הקשה לדעת האומרים הובא ברא"ש סוף קידושין דהא דתנן הגוסס הרי כחי לכל דבריו נוחל ומנחיל וזוקק ליבום היינו במידי דאתי ממילא אבל גיטו ומתנתו דמכח דיבורו לא והא זריקת דם נמי לא צריכין דעתו ודיבורו דהא כבר הפרישו בעודו ברי' ואפ"ה אינו מקריבו למ"ד בקורדייקוס נדחית חטאתו ע"ש ואפשר לומר משום דבחטאת בעינן דעת בשעת כפרה נמי כמו דאמרינן בספ"ה דערכין (דף כא) וע"כ קאמר זורקין עליו מדם חטאתו ודם אשמו דוקא משום דאינהו בעינן דעת בשעת כפרה)

וע"ז אמר בהוריות דלית לי' כאילן קשויי משום דיכול לדחות דפליגי באם נתרפא אח"כ אם בע"ח נדחין ולא פליגי אם רשאי להקריב בעודו חרש או שוטה (או דלית לי' כאילן קשויי' משום דגוסס דעתא צלותא וכחישותא הוא דאתחיל' בי' כמו דאמרינן בגיטין (דף ע) דהא אמרינן שחט בו שנים או רוב שנים ורמז ואמר כתבו גט לאשתי הרי אלו יכתבו ויתנו ואין לך גוסס גדול מזה, כמו שכתבו התוספת בקידושין (דף עח) וא"כ אי אמרינן כמו שסובר בש"ס דילן אי מקריבין אם נשתפה אח"כ ופליגי בבע"ח נדחין לא שייך לפלוגת' דר"י ור"ל דגיטין דעודהו קורדייקוס כו'

ובזה יתבאר הירושלמי דהוריות כמאן דמר לא נדחית חטאתו מי מקבלה הימנו (פי' דמקשה למאן דמפרש לפלוגתייהו אם מקריבין קרבנו בעודו חרש או שוטה וע"ז אמר כמאן דמר לא נדחית חטאתו מי מקבלה הימנו פי' דאינך דברים ניחא דיכולים להקריב עבורו אפי' אם נתחרש אח"כ אבל אם הורו ב"ד שחלב מותר א"כ איך אפשר שיקריבו קרבנו בעוד שהורו שמותר הא הב"ד לא יניחו להקריב כיון שלפי דעתם הוא חולין בעזרה וא"כ איך אפשר להקריב בשעת הוריי' ב"ד) ע"ו משני כשהי' כהן עבר והקריב וכיפר (פי' כשהי' בעצמו כהן ולא שאל לב"ד ועבר והקריב ואע"ג שהי' בשעת הוריי' ב"ד, אפ"ה לא נדחית חטאתו) עכ"פ מוכח מהירושל'