נחלת יהושע קסב

נסתרה אח"כ שתהא מותרת לבעלה

אך אעפ"כ צריך לעיין דאם הטעם הא דאם אמר איני משקה. דהוי מחילה על הקינוי ואפ"ה אסורה. מטעם דהיא עוברת ע"ד זה לא יתכן באם הקינוי הי' ע"י מי שאינו אסורה ביחוד וכמו שביארתי במ"ל על מה שכתב המ"ל ברמב"ם פ"א מה' סוטה על הירושלמי (פ"ק דסוטה ה' ב) מהו שיקנא לה משני ב"א כאחת ר' יודן אמר במחלוקת מאן דאמר מקנא לה מאבי' ומבנה מקנא לה משני ב"א כאחת. ופי' המ"ל דהיינו באומר שלא תסתרי עם שני ב"א כאחת וצדדי האיבעי' הוא משום דאפשר דלא שייך קינוי אלא בסתירה דאסור מן הדין אבל באומר שלא תסתרי עם שני ב"א כאחת. איפשר דלא חשיב קינוי כו' ואמר ר' יודן במחלוקת מ"ד מקנא לה מאבי' או מבנה ואף דבהני ליכא איסור יחוד כו'. וא"כ למ"ד דמקנא לה ע"י אבי' או בנה אע"ג דליכא איסור יחוד וה"ה דמקנא לה ע"י שנים כאחת: עי"ש מה שהשיג על הכ"מ. והאריך שם המ"ל דמנין הכריע הרמב"ם (פ"א מה' סוטה ה' ג) קינא לה ע"י שנים כאחד ואמר לה אל תסתרי עם פלוני ופלוני ונסתרה עם שניהם כאחת ושהתה כדי טומאה. אפי' הם אחי' או אבי' ה"ז אסור' עד שתשת' עכ"ל הא בירושל' פליגי בזה

והק"ע הקשה ע"ז דהא קיי"ל דבג' בני אדם ה"ל רה"ר דילפינן מסוטה דקרוי סתירה ואינן אלא שנים הוא והבועל כו' וכ"כ הרשב"א דסתירה לא הוי בשנים. ועי"ש שרוצה לדחות הירושלמי מהלכה אך אעפ"כ נראה לע"ד דהרמב"ם הכריע להלכה. דמקנא לה ע"י שני ב"א כאחת ממה דאמרינן בירושלמי (שם ה' א) השיבו על דברי ר"י בר"י א"כ אין לדבר סוף הכל ממנו לקנאות לה כו' ולהביא עדים שנסתרה ולפוסלה מכתובתה א"ר יוסי מה טיבה להסתר אלא אתי די לא על מתניתין הכל ממנו לקנאות לה מפיו ולומר שנסתרה ולפוסלה מכתובתה א"ר מנא אפי' כהדין תניא אתי היא כמאן דאמר מקנא לה מאבי' ומבנה. הכל ממנו לקנאות לה מאבי' ומבנה ולהביא עדים שנסתר' ולפוסלה מכתובתה אין תימר מאי טיבה להסתר. התור' התירה להסתר כו' עכ"ל פי' דבתחילה אמר שהשיבו על ר"י בר"י שאמר מקנא לה ע"פ עד א' או ע"פ עצמו דא"כ אין לדבר סוף שכל א יאמר לאחר שנסתר' בפני שנים שקינא לה בינו לבינה ונפסלה מכתובתה ומקשה ר' יוסי מה טיבה להסתר פי' דמה הי' לה להסתר ולעבור על היחוד וע"כ כיון שנסתרה ועברה על היחוד. אין אנו חוששין לתקנתה ע"כ משני דמה שהקשו אין לדבר סוף קאי על ר"א דמתניתין דמקנא לה ע"פ שנים ומשקה ע"פ עצמו. דאין לדבר סוף. דיכול לקנאות לה ע"פ עדים ואח"כ יאמר שנסתרה ויפסלנה מכתובתה ור' מנא משני דלעולם כמו דהוי אמר מעיקרא דקאי על ר"י בר"י דאמר דמקנא לה ע"פ עצמו ומשקה לה ע"פ שנים וכל א' יכול לומר לאחר שנסתרה שקינא לה. ויפסלנה מכתובתה. וכ"ת הי' לה שלא תסתור ולמה עברה על איסור יחוד. ואין אנו צריכין לחשוש לתקנתא וע"ז משני כמ"ד מקנא לה מאבי' ומבנה. ובזה לא עברה על איסור יחוד ולפ"ז יאמר לאחר שתסתור שקינא לה והיא לא פשעה בדבר וא"כ אין לדבר סוף

ולפ"ז ודאי קיי"ל דהלכה כמ"ד דמקנא לה מאבי' ומבנה דהא אמרינן בש"ס דילן בפ"ק דסוטה (דף ב) א"ר יצחק בר' יוסף אר"י אף לדברי ריב"י אין לדבר סוף. אף לדברי ריב"י ולא מיבעי למשנתינו. אדרבא למשנתינו איכא עיקר. התם ליכא עיקר אלא אי איתמר הכי איתמר אמר ר"י ב"י אמר ר"י לדברי ר' יוסי בר"י אף למשנתינו אין לדבר סוף ופירש"י למשנתינו איכא עוקר שכבר התחיל בעדים שלא ע"י כעס הכא ליכא עיקר ולכשיכעוס יכול לומר קנאתי לה והוא ימצא סתירות הרבה ומשני דה"ק דלדברי ר"י בר"י אף למשנתינו אין לדבר סוף ולכאורה קשה דמאי פריך דאדרבא למשנתינו איכא עיקר והכא ליכא עיקר דכיון דמקנא לה ע"פ עצמו. א"כ לאחר שתסתור יאמר שקינא לה דאעפ"כ אין אנו צריכין לחשוש לתקנת' דה"ל שלא להסתר והיא הפסידה על עצמה במה שעברה על איסור יחוד. וכמו דאמרינן בירושלמי מה טיבה להסתר וא"כ מאי פריך דמאי אף לדברי ריב"י ולא מיבעי למשנתינו אדרבא למשנתינו איכא עיקר כו' דאדרבא למשנתינו ודאי אין לדבר סוף דמשקה לה ע"פ עצמו א"כ יכול לקנאות לה בפני שנים ואח"כ יאמר שנסתרה. ומאי ה"ל למיעבד. אבל לדברי ריב"י הוה אמינא דיש לדבר סוף דה"ל שלא תסתר ואפי' יאמר שקינא לה לא יהי' בדבריו כלום. וע"כ אומר שאף לדברי ריב"י אין לדבר סוף דאע"פ שעברה על הסתירה חוששין לתקנת' אלא ודאי דסובר הש"ס דילן כמו דמסיק בירושלמי דיכול לקנאות לה אפי' במקום דליכא איסור יחוד. וכמו דמשני בירושלמי. וע"כ פריך שפיר דודאי לדברי ריב"י שאומר דמקנא לה ע"פ שנים אין לדבר סוף יותר דעל כל סתיר' שתסתור בהיתר יאמר שקינא לה ומזה הכריע הרמב"ם דמקנא לה ע"י שנים כא' ואפי' הם אחי' או אבי' ולפ"ז אינו מספיק הטעם של הירושלמי אי הוי אמרינן דמחילה דלאחר הסתירה נמי מהני והא דאמר בעלה איני משקה הוא מתורת מחיל' ואפ"ה הוי עוברת ע"ד וע"כ אסורה לבעלה כמו שביארתי. דהא אם קינא לה משנים לא הוי עוברת ע"ד ואפ"ה אסורה וע"כ סובר הש"ס דילן דהא דאמר בעלה איני משקה לאו מתורת מחילה היא שמוחל על הקינוי ועוד דקיי"ל דלאחר סתיר' אינו יכול למחול

נחזור לענינינו למה שביארתי ע"פ התוס' דיבמות (דף צה) דע"כ נידחית המנחה. אם אומרת איני שותה משום דעלי' ליכא מצוה ולא הוי כמו שבידו ומזה ביארתי דע"כ אמרינן דאם לא הי' לו בנים בשעת קינוי נדחית מהשקאה אע"ג דליכא דיחוי בגברא. היינו משום דעלי' לינא מצוה וע"כ נדחית כמו דאמרינן דיש דיחוי בחפצא משא"כ במצוה שמוטל על האדם לא הוי דיחוי אבל בסוטה כיון דעלי' אינו מצוה הוי דיחוי כמו בחפצא ועפ"ז יתיישב מה שהקשיתי בספרי ע"י (סי' כב) מהא דאמרינן בירושלמי (פ"ב דכתובות) לענין אונס דצריך לכונסה הי' נשוי את אחותה כבר נפטר מתה כבר נפטר, פי' דאע"פ שמתה אשתו אח"כ אעפ"כ פטור מלכונסה אע"ג דאין דיחוי בגברא אצל מצות [וכבר ביארתי (ס' יב) דהא דצריך לכנוס באונס, אינו מחמת שיעבוד וכמו שכתב בס' א"מ (ס' כח) והארכתי בזה במה שכתבו התוס' במכות (ד' טז) בד"ה כגון, וכן נראה לי קצת מהא דאמר בירושלמי (פ"ג דכתובות) אמרה איפשר בוררת וחוזרת ובוררת פי' שיכולה לברור ולומר שרוצת בא', אע"ג דבה תלי' מילתא, וכמו דאמרינן ביררה א' מהם, נפטרה כולהון מל"ת, וא"כ אי הוי כמו שעבוד א"כ מכיון שאמרה איני רוצה הרי מחלה לו על השיעבוד אלא ודאי דלאו בתורת שיעבוד הוא, אלא בתורת מצוה, רק דלפי מה שביארתי לעיל, ומבואר בארוכה (ס' כג) דמה שאינו ממון לא שייך מחילה ויכולה לחזור, א"כ אין ראי' מזה] עכ"פ כיון דהוי מצוה אמאי אמרינן דכיון דהי' נשוי את אחותה כבר נפטר והא אין דיחוי בגברא אצל מצות. אלא ודאי משום דלדידה ליכא מצוה וכמו דאמרינן בכתובות (דף מ) דאי אמרה לא בעינא מי איכא לעשה כלל וע"כ יש דיחוי כמו בחפץ שיש בו דיחוי אצל מצות דהא מחמתה ליכא מצוה כלל. וכמו שביארתי לענין סוטה

[ועיין בס' ששה"ע כלל י' וז"ל שאלה אונס שגירש ע"י שליח להולכה' ובשעת הגט הי' דעתו להחזירה והגט לא נתן על תנאי וקידשה אחר אי חלין הקידושין. גם איהי אם עשתה שליח לקבלה מהו. תשובה למ"ש התוס' כו' וה"ה בגירושין כה"ג דעבירה הוא לגרשה ואין שילד"ע. והגט בטל כו' אמנם למ"ש התוס' פסחים (ד' כט) כו' דלאו הניתק לעשה. כל שבדעתו לקיים העשה בשעת עבירת הלאו לא עשה כלל איסור כו' א"כ גם כאן כשדעתו הי' לגרשה ע"מ להחזירה לא עשה כלל עבירה וכו' ומיהו יראה אם האשה עשתה שליח לקבלה באונס שגירש דמשעה שקיבל הגט נתגרשה. די"ל דאין זה שליח לד"ע דהיא לא מוזהרת אלאו דלא יכול לשלחה. ולא שייך אין שלד"ע. ויש לעיין דמ"מ