נחלת יהושע קנז

דר"ה (דף ט) דחייב אדם לטהר א"ע ברגל הוא משום שיוכל לקיים חובות הקרבנות כגון ראי' ושלמי שמחה אלמא דמחויב להכניס א"ע בחיוב משא"כ במצו' שאינה חובת הגוף. וכמו דאמרינן בירושלמי (סוף מגיל') והביאו הרא"ש בה) תפילין תפילין ומזוזה מי קודם שמואל אמר מזוזה קודמת רב הונא אמר תפילה קודמת מ"ט דשמואל שכן היא נוהגת במפרשי ימים והולכי מדברות מתניתא מסייע לשמואל תפילין שבלה עושין אותה מזוזה כו' וכתב הרא"ש בה' תפילין ומסתבר' דהלכת' כרב הונא דמצו' דגופי' עדיף וגם מדמפרש תלמודא טעמ' אלמא דחשוב לי' עיקר. ותמה ע"ז הק"ע דלפי גירסתנו אף טעמא דשמואל מפרש הש"ס אך באמת הסיוע דשמואל נדחה מהש"ס שלנו דאמרינן במנחות (דף לג) דתפילין וס"ת שבלו אין עושין מהם מזוזה דמעלין בקודש ולא מורידין אלמא דקדושת תפילין חמירא מקדושת מזוז'. אך לכאור' ל"ל להרא"ש ליתן טעם אחר משום דמצו' דגופי' עדיף הא בירושל' קאמר טעם אחר שכן היא נוהגת במפרשי הימים. ואפשר לומר דטעם דמצוה דגופי' עדיף היינו טעמא גופ' דהירושלמי שאומר שם מ"ט דשמואל שכן נוהגת בשבתות ויו"ט וא"כ הוי תדיר לגבי תפילין ודוחה מצות תפילין כמו דאמרינן בסוכה (דף נד) מ"ט דר"ה שכן נוהגת במפרשי הימים כו' פי' שתפילין הוי חובת הגוף שאפי' אם הוא בים או במדבר ח יב בתפילין משא"כ מזוזה לא הוי חובת הגוף דהא אינו מחויב אלא אם יש לו בית ואינו מחויב לקנות בית שיתחייב במזוז'. ועיין בספרי ע"י (סי' ב) דבית שאינה שלו פטור מן המזוז' מן התורה כמו שכתבו התוספת במנחות (דף מד) וא"כ הוי מצו' שאינה חובת הגוף אלא אם יש לו בית חייב במזוז'. וכה"ג אמרינן בשבת (דף קלא) אמר ר"א ב"א למעוטי ציצית לטליתו ומזוזה לפתחו ומסקינן הואיל ובידו להפקירם

וע"כ הכריע הרא"ש כר"ה דתפילין עדיפי משום דהוי חובת הגוף אע"פ דמזוזה הוי תדיר אעפ"כ הא אמרינן בזבחים (דף ל) איבעי להו תדיר ומקודש איז' מהם קודם תדיר קודם משום דתדיר או דילמא מקודש קודם כו' ת"ש שלמים של אמש חטאת ואשם של יום שלמים של אמש קודמים הא אידי ואידי דיום חטאת ואשם קדמי ואע"ג דשלמים תדירי אמר רבא מבוי קא אמרת תדיר קא מיבעי לן מצוי לא קא מיבעי לן א"ל ר"ה ב"י אטו מצוי לאו תדיר הוא והתני' אוציא את הפסח שאינו תדיר ולא אוציא את המיל' שהיא תדירה כו' ופירש"י מצוי קא אמרת שאין תדירותו חובה אלא שהוא מצוי תמיד יותר מחבירו פי' דכיון שהי' יכול שלא לנדור ולהביא שלמים ע"כ לא הוי תדיר אלא מצוי. ופריך ממילה דקרי לה תדיר אע"פ שהיא אינה חובת הגוף אלא אם יש לו בן חייב לחול כו' וע"כ אע"ג דתדיר ומקודש הוי בעי' דלא איפשטא שם היינו דוקא בתדיר ומקודש אבל לא במצוי וע"כ מזוז' אע"פ שהיא נוהגת בשבתות ויו"ט אפ"ה כיון שאינה חובת הגוף ואינו מחויב לקנות בית שיתחייב במזוז' ע"כ לא הוי רק מצוי ומקודש ומצוי ודאי מקודש עדיף וע"כ כתב הרא"ש דמסתבר' כר"ה דמצוה דגופ' עדיף ואע"פ שמזוזה נוהגת בשבתות וי"ט אפ"ה כיון דלאו מצוה דגופי' היא אינו מקרי רק מצוי וע"כ חובת הגוף עדיף טפי

[והנה בירושלמי (פ"ג דפסחים) ההולך לשחוט את פסחו ולמיל את בנו כו' אם יכול לחזור ולבער ולחזור למצותו יחזור ואם לאו יבטל בלבו כו' מילת בניו ושחיטת פסחו מי קודם א"ר פנחס מן מה דכתיב המול לו כל זכר ואז יקרב לעשותו, הדא אמרה שמילת בנו קודמת לשחיטת פסחו עכ"ל, ופירש הק"ע מילת בנו ושחיטת פסחו מי קודם מי אמרינן דפסח קודם דתדור דנוהג בכל שנה. ומילה אינה אלא פעם אחת כל ימי חייו, או דילמא מילה קודם דנכרתו עלי' י"ג בריתות עכ"ל והדברים האלו תמוהים דהא אמרינן בזבחים (ד' צא) אמר רבא מצוי קא אמרת תדיר קא מיבעי לן כו' אטו מצוי לאו תדיר הוא והתניא אוציא את הפסח שאינו תדיר ולא אוציא את המילה שהוא תדירה כו' מילה לגבי פסח כתדיר דמי' ופירש"י שמצוי' היא הרבה מפסח אבל מצוי דשלמים לגבי מצוי דחטאת לאו כתדירה דמי' אלמא דמילה הוי תדיר לגבי פסח ויותר הי' לו לפרש כמו דאמרינן בשבת (ד' קלג) וצריכא דאי אשמעינן גבי חילה התם הוא דמכשירין דאפשר לעשות מאתמול לא דחי שבת דליכא כרת (ופירש"י מילה בזמנה ליכא כרת דקטן לאו בר עונשין הוא ואבוה לא מחייב עליו כרת) ואי אשמעינן גבי פסח משום דלא נכרתו עלי' י"ג בריתות. אבל מילה דנכרתו עלי' י"ג בריתות כו' והכא נמי הי' לו לפרש. מי אמרינן דפסח קודם משום דאיכא כרת. או דילמא מילה קודם משום דנכרתו עלי' י"ג בריתות אבל מי"ח בעיקר בעי' דהירושלמי אינו מובן לי דמאי בעי מי קודם. וכי אינו ידוע דמילת זכריו מעכבתו מלאכול בפסחו. ובמילת זכריו כ"ע מודו כמו שכתבו התוס' ביבמות (ד' ע) בד"ה אי מה פסח כו'. ולכאורה הי' אפשר לגרוס אכילת פסחו ומילת זכריו מי קודם דהא באכילת פסח ילפינן ממילת עבדיו. אך זה אינו דהא המילה ביום והאכילה בלילה וא"כ איך שייך למיבעי מי קודם, וע"כ נראה לי ליישב בדוחק דהבעי' בירושלמי הוא דס"ד דבאם יש לו שהות לעשות שניהם. אז בודאי מילת זכריו מעכבת ולא שייך למיבעי מי קודם. אלא דאם אינו יכול לקיים שניה' אי אמרינן דפסח קודם. אז הוי כאנוס לגבי מילה. וכבר ביארתי לעיל (ס' ב) דאם אינו יכול למול מילת זכריו אינה מעכבת. וכמו דאמרינן ביבמות (ד' עא) המול לו כל זכר אמר רחמנא. והאי לאו בר מהילא הוא. וכן אם הי' כייבין לי' עיני' וכמו שביארתי וע"כ אי אמרינן דפסח עדיף הרי הוא כאנוס לגבי מילה וכמו דאמרינן אם הי' אביוו אמו חבושין בבית האסורין וכיון שצריך להקדים הפסח א"כ נעשה כמו שחבשוהו סופרים כמו שהבאתי לעיל (סי' ב) הירושלמי דכתובות (פ"ה) דנעשה כמו שחבשוהו סופרים. וכה"ג מצינו רבות בש"ס בפסחים (ד' נט) והא כל כמה דלא מתקטרי אימורין לא מצי אכלי בשר, דתני' יכול יהא כהנים רשאין בחזה ושוק קודם הקטרת אימורין כו' א"ל כיון דלא איפשר עשאום כמו שנטמאו האימורים או אבדו, דתני' יכול נטמאו האימורים או שאבדו לא יהי' כהנים זכאים בחזה ושוק, ת"ל והי' החזה לאהרן ובניו מכל מקום וכן בפסחים (ד' עז) ומה אימורין דכי ליתנהו לא מעכבי. כי אתנהו מעכבי. וכן ביבמות (ד' קד) ומה במקום מצוה דאיכא למימר מידי דהוי אאימורין דכי ליתנהו לא מעכבי. וכי איתנהו מעכבי. ובמנחות (ד' מה) לפי שנאמר בתורה פרים כו' ששה כבשים מה ת"ל לפי שנאמר בתורה שבעה ומניין שאם לא מצא שבעה. יביא ששה. כו' ומניין שמעכבין זא"ז. ת"ל יהיו וכתבו התוס' פירוש כשיש להם כל הצורך. וכה"ג בירושלמי (פ"ח דשקלים) מוספי שבת מוספי ר"ח מי קודם ר' ירמי' סבר מימר מוספי שבת ומוספי ר"ח מוספי ר"ח קודמין. חילי' דר' ירמי' מהדא שירו של שבת ושירו של ר"ח. שירו של ר"ח קודם. אמר ר' יוסי שניא היא תמן דאמר ר' חיי' בשם ר' יוחנן כדי לפרסמו ולהודיעו שהוא ר"ח כו' וכתב הק"ע וקשה הא מתניתין בר"פ כל התדיר (ד' פט) מוספי שבת קודמין למוספי ר"ח. וי"ל דר"י הוי דחי למתניתין מקמי ברייתא. והוא דוחק. וע"כ נראה לי דאפשר לומר דסבר ר' ירמי' דהא דתדיר ושאינו תדיר תדיר קודם היינו דוקא אם רוצה לקיים שניהם אבל אם אין לו רק א' מהם. אפשר דאינו קודם. וכה"ג כתבו התוס' בשבת (ד' כג) לענין הפטרת ר"ח והפטרת חנוכה אך דמהתוס' דסוכה (ד' נד) לא משמע הכי דאמרינן התם מיתבי, ר"ח שחל להיות בשבת שור של ר"ח דוחה שיר של שבת ואם איתא לימא דשבת ולימא דר"ח. אמר ר"ס מאי דוחה לקדם. ואמאי תדיר ושאינו תדיר תדיר קודם. כו' וכתבו התוס' בלא ר"ס יכול להקשות כן אלמא דאמרינן תדיר ושאינו תדיר תדיר קודם אף לדחות. ובאמת דהכי משמע במנחות (ד' מט) ציבור שאין להם תמידין ומוספין איזה מהם קודם תמידין עדיפא שכן תדיר. או דילמא מוספין עדיפא דה"ל מקודש. אלמא אי לאו מקודש הוי תדיר עדיף אף לדחות אך בסוכה אם נאמר דלדחות לא עדיף. הוי א"ש טפי הקושי' דלא קאי רק על רכ ספרא: