נחלת יהושע קנח

וע"כ ניחא שפיר דסברת ר' ירמי' הי' דלדחות לא אמרינן דתדיר עדיף. וע"כ בעי מוספי שבת ומוספי ר"ח מי קודם. ר' ירמי' סבר מימר מוספי ר"ח קודם חילי' דר' ירמי' מהדא שירו של שבת ושירו של ר"ח. שירו של ר"ח קודם. ואע"ג דתנן במתניתין דמוספי שבת קודם. היינו אם יכול לקיים שניהם. אבל בלאו"ה מוספי ר"ח קודם וע"כ פשיט לי' משור של ר"ח דקודם לשיר של מוספי שבת. והתם אינו יכול לקיים שניהם וכמו דמסקינן שם בסוכה (ד' נה) יכול כשם שתוקעין על שבת בפני עצמה ועל ר"ח בפני עצמו כך יהי' תוקעין על כל מוסף ומוסף. ת"ל ובראשי חדשיכם כו' ע"ש אלמא דאין תוקעין על כל מוסף. וע"כ סוברת הברייתא דשיר של ר"ח קודם וע"כ הי' סובר דלדחות לא אמרינן דתדיר קודם. וע"ז דחי אמר ר' יוסי שני' הי' תמן. דאמר ר' חייא בשם ר' יוחנן כדי לפרסמו ולהודיעו שהוא ר"ח, וע"ז אומר כיצד הי' עושה שוחט מוספי שבת ואומר עליהן שירו, של ר"ח (פי' רק של ר"ח לבד דאין תוקעין על כל מוסף) וע"ז אומר ברם הכא מוספי שבת ומוספי ר"ח מוספי שבת קודמין על שם כל התדיר מחבירו קודם את חבירו אפילו לדחות ואינו ראי' משיר של ר"ח. דהתם הוא לידע שהוקבע ר"ח בזמנו]

ועוד אפשר לומר דהא דמסיק בירושל' דמגיל' דמזוזה עדיף משום דנוהג בשבתות וימים טובים אע"ג דלא הוי חובת הגוף וא"כ הוי כמו מצוי הוא משום דאזיל לטעמי' דאיתא בירושל' סוף סוכה ובעצרת אומר לו הילך מצה הילך חמץ. אית תנויי תני הילך חמץ הילך מצה. מ"ד הילך מצה שהוא חביב. ומ"ד הילך חמץ שהוא תדיר ופי' הק"ע שהחמץ אוכל תדיר. אלמא דאע"ג דזהו רשות מה שאוכל חמץ תדיר אעפ"כ הוי תדיר. אך עכ"ז הוא דוחק ואלולי מסתפינא הי' אומר שהוא ט"ס וצ"ל מ"ד הילך מצה שהוא תדיר משום שבא תמיד מ"ד הילך חמץ שהוא חביב מפני שהוא חובה ליום הוי חביב

ע"כ נ"ל לומר דהירושל' לטעמי' אזיל דס"ל דתדיר עדיף ממקודש וכמו דאית' בירושל' (פ"ז דיומא) אתי' דר"א כב"ש כמה דב"ש אומרים תדיר ומקודש מקודש קודם. כן ר"א אומר תדיר ומקודש מקודש קודם, האיך עבידא עבודת היום מקודשת ומוספי היום תדירי עבודת היום קודמת למוספי היום וכן בירושל' (פ"ז דנזיר) אתי דר"א כב"ש דב"ש אומרים תדיר ומקודש תדיר קודם (והוא ט"ס וצ"ל מקודש קודם) והירושלמי פליג אהא דאמרינן בזבחים (דף צא) אטו שבת לברכת היום אהני ולברכת היין לא אהני. וכן אמרינן התם אטו שבת לתפלת מוספין אהני כו' וא"כ כיון דב"ה פליגי ואמרי דתדיר ומקודש תדיר קודם וע"כ מסיק דמזוזה עדיף שכן נוהג בשבתות וי"ט. אבל להש"ס דילן דלא תלי פלוגת' דב"ש וב"ה בהא ותדיר ומקודש הוא בעי' דלא אפשיטא ובפרט שמזוזה לא הוי רק בתורת מצוי וע"כ סובר הש"ס דילן דתפילין עדיפי

והנה נתבאר מכל הנ"ל שמצו' שהיא חובת הגוף מחויב לראות שיתחייב בהמצוה ולכאור' יש להביא ראי' שבמקום שהתורה פטרתו אינו מחויב להכניס עצמו בחיוב וכמו דאמרינן בפסחים (דף צד) ר' אליעזר אומר מאיסקופת העזר' ולחוץ ואע"ג דמצי עייל ולא אמרינן לי' קום עייל והתני' יהודי ערל שלא מל ענוש כרת דברי ר' אליעזר אביי אמר דרך רחוק' לטהור ואין דרך רחוקה לטמא אלמא דיש חילוק דבטמא כל העיכוב הוא מפני שאינו יכול לאכול בפסח וכן בערל והתורה לא פטרה אותו רק מחמת שאסור לו לאכול בק"פ ע"כ מחויב למול בכדי שיתחייב בק"פ משא"כ מי שהי' בדרך רחוק' פטר' אותו התור' לגמרי מפסח ראשון ורחמנא נתקי' לשני ע"כ לא אמרינן לי' קום עייל. וא"כ לכאור' הי' מקום לחלק לענין מה שכתב המהרי"ט דהקומץ והמצרף נחושת שפטור מחמת שהתור' פטרתו ע"כ אפשר דאינו מחויב להכניס עצמו בחיוב אך רבא קאמר התם תנאי היא. אלמא דלית לי' חילוק בין טמא ושהי' בדרך רחוקה והלכה כרבא לגבי אביי [והתוספת תמהו על זה דכשהוא עומד חוץ לעזר' והוא ערל או טמא חייב בפסח ואם ימול או יטהר יפטר ומיהו דוגמת זה מצינו כל הראוי לבילה אין בילה מעכבת בו ומלבד שאין זה דומה לזה לא ניח' דא"כ מ"ט לא יהא מצוה עליו ליכנוס אם הוא בדרך רחוקה וכמו שכתבו התוספ' בנדה (דף סו) וא"ת ואמאי לא בעינן ביאת מים לכתחיל' בבית הסתרים כמו בילה וקריא' וחלינה וביכורים וי"ל דאין סברא גבי טבילה שלא הקפידה התורה אלא שיטהר האדם כו' אבל בילה ומקרא ביכורים וחליצ' מצות נינהו הלכך לכתחיל' ליעבד אלמא דאפי' במקום דאמרי' כל הראוי לבילה כו' אעפ"כ מצוה לכתחיל' ליעבד

אך מצינו כה"ג במנחות (דף נז) בעי ר"פ חימצה ויצאת וחזר וחימצה מהו כו' ע"ש ובזבחים (דף צט) בעי ר"ל בעל מום והוא טמא מהו שיחלקו לו כיון דלא חזי ורחמנ' רבי' לא שנא מה לי טמא מה לי בעל מום או דילמא ראוי לאכיל' חולק. אלמא דמיבעי לי' אע"ג דבעלמא אינו חולק מ"מ בעל מום והוא טמא מאי. ובירושלמי (רפ"ק דחגיגה) שמואל בר אבא בעי קומי ר' זעיר' קטן חרש מהו שיהא חייב (פי' שהקטן חייב מדאוריית' בראי' לשיטת הירושלמי וחרש פטור ע"כ מבעי' לי' בקטן חרש אם הוא חייב, א"ל איתא חמי יציבא בארעא וגיורא בשמי' שמיא אילו גדול חרש פטור חרש לא כש"כ א"ר ירמי' בדין הי' כו' הי' אומר אילו גדול חרש יהא חייב (צ"ל אפי' קטן חרש יהא חייב) כו' ע"ש. ועיין ברמב"ם הל' מעה"ק (פי"ח ה"יז) השוחט בחוץ בלילה חייב וע"ש בהשגת הראב"ד ודוק

וא"כ כיון דרבא פליג לא מחלקינן בזה והכי משמע בירושלמי (בפ"ו דפסחים) תמן תנינן איזה היא דרך רחוקה מן המודיעים ולחוץ וכמדתה לכל רוח דברי ר' עקיבא ר' אליעזר אומר מאיסקופת העזרה ולחוץ א"ר יוחנן לא אמר ר' אליעזר אלא לפוטרו מן הכרת אמר ר' לעזר מתניתא אמרה כן השיב ר"ע הזי' תוכיח שהיא מצוה ומצוה להזות כו'. והשתא אי הא דפטור בדרך רחוק' היינו דלגמרי פטור וא"כ אמאי דוחה הזא' הא מ"מ פטור משום דרך רחוקה הא אפי' לאחר הזאה יהא אסור לכנוס בעזר' עד הערב. אלא ודאי דאינו פטור מכרת אבל מ"מ מצוה איכא עליו ומשני תיפתר שחל יום השביעי להיות בשלש' עשר שחל להיות בשבת ואילו בחול הי' מזה עליו ולמחר בא ושוחטו דלמחר יהא מותר לכנוס לעזרה וא"כ שמע מיני' דס"ל להירושלמי דלא אמרינן דרך רחוק' לטהור ואין דרך רחוקה לטמא דאל"ה לא הוי מקשה מידי כיון דאין דרך רחוק' לטמא (ועוד ש"מ דאפי' לענין דרך רחוק' מחויב להזות עליו בי"ג אע"פ דלדעת הירושל' מיפטר למחר משום דרך רחוק' אליבא דר"א דס"ל מאסקופת העזרה ולחוץ) וכמו שסובר רבא דלא מחלקינן בהכי

והכי משמע דעת הרמב"ם דאפי' בדרך רחוק' מחייב אם יכול להכניס עצמו בחיוב. והוא שלא מצאתי להרמב"ם שהביא דין זה. דאמרינן בפסחים (דף צד) ת"ר הי' עומד חוץ למודיעים ויכול ליכנס בסוסים ובפרדים יכול יהא חייב ת"ל ובדרך לא הי' והלה הי' בדרך והרמב"ם לא הביא רק סיפ' דבריית' הי' עומד לפנים מן המודיעים (בפ"ה ה"ג) ואפשר לומר דס"ל דצריך להכניס עצמו לחיוב והבריית' לא ממעט אלא מכרת וע"כ לא הביא הבריית' דהא בפסח ליכא חטאת ולכתחיל' אם יכול להכניס עצמו לחיוב בודאי דצריך להכניס עצמו בחיוב ואפי' בדרך רחוק' נמי אך לקמן יתבאר שהרמב"ם מביא בפסח לענין כרת ג"כ] והוא משום דהרמב"ם ס"ל דטמא נמי רחמנא דחי' כמו דרך רחוק' כמו שכתב הרמב"ם (פ"ה מה' קרבן פסח ה"א) מי ששגג או נאנס ולא הקריב בראשון אם הזיד ולא הקריב בשני חייב כרת כו' אבל מי שהי' טמא או בדרך רחוק' ולא עשה את הראשון אע"פ שהזיד בב' אינו חייב כרת שכבר נפטר בפסח ראשון מן הכרת והטעם דמי שהי' בדרך רחוק' רחמנא דחי' לפסח שני ואינו בתורת חיוב בפסח ראשון. וכן בטמא נמי סובר הרמב"ם דהוי בדרך דיחוי לפסח שני ובזה יתיישב קושי' התוס' בפסחים (דף סט) דאי שוחטין וזורקין על טמא שרץ אמאי כתב רחמנא טמא אינו עושה פסח דאפשר לומר להורות דמדחי דחי ולא בדרך אנוס