נחלת יהושע קנג

ביטול מצות יבמין. ובפ"ז דגיטין (דף עד) אתקין שמואל בגיטא דש"מ אם מת יהא גט כו'. ובריש כתובות (דף ב) דילמא מת דוקא דלא ניחא לי' דתיפול קמי יבם. ובקידושין (ד' סג) מת הבן מלמדין האב לומר שאינו רוצה ופירש"י כדי לעקור את הקידושין למפרע ולא תזקק ליבום. ובגיטין (דף עד) ה"ז גיטיך ע"מ שתתני לי מאתים זוז ומת כו' רשב"ג אומר נותנת לאביו או לאחיו או לא' מן הקרובים. וביבמות (דף קז) וב"ה אומרים בבעל וביבם ואמרינן התם עולא אמר ממאנת אף לזיקתו דנשואי קמאי קא עקרא אלמא דהיכא דלא חל המצוה מותר לבטל מצות יבמין והתם שאני משום שכבר חל עליו המצו' ע"כ אסור לבטל המצוה

ויש להביא ראי' לזה דהא אפי' במצות כיסוי שהוא בודאי מצו' שאינ' חובת הגוף אפ"ה אמרינן בפ"ק דביצ' (דף ח) כוי אין שוחטין אותו בי"ט ואם שחטו אין מכסין את דמו. וכן הא דתנן בריש ביצ' (דף ב) לא ישח ט אלא א"כ הי' לו עפר מוכן מבעוד יום אלמא דאסור לגרום לבטל המצו' של כיסוי ובחולין (דף פו) אמרינן ר' חייא נפל לי' יאניבא בכיתני' אתא לקמי' דרבי א"ל שקול עופא ושחוט על בובות' דמי' דמורח דמא ושבק לי' ופרח. ופריך היכי עביד הכי והתני' השוחט וצריך לדם חייב לכסות כי אתא ר"ד א"ל צא טרוף א"ל כי אתא רבין א"ל צא נחור א"ל פי' דפטור מכיסוי אלמא דשרי לגרום לבטל המצו'. אלא ודאי דהתם שאני משום דלא חל עליו המצוה כלל ע"כ שרי דהוי כמו שאינו רוצה לשחוט כלל. משא"כ השוחט ביו"ט דחל עליו חובת הכיסוי אלא שאינו יכול לקיים מחמת שהוא י"ט אבל המצוה חל עליו ע"כ הוי לי' כמו שגורם לעקור אחר שחל עליו חובת המצוה

וכה"ג אמרינן בירושל' (רפ"ט דגיטין) השיב ר' טרפון הרי שאמר לה הרי את מותרת לכל אדם חוץ מפלוני והלכ' ונישאת ומת בלא בנים האיך זו מתייבמת לא נמצא מתנה ע"מ שכתוב בתורה וכל המתנ' ע"מ שכתוב בתור' תנאו בטל. ופריך מעתה לא ישא בת אחיו שלא יתנה על מה שכתוב בתור' א"ר יוסי בר' בון טעמא תמן התורה אסרתה עליו ברם הכא הוא אסרה עליו פי' דתמן התורה אסרתה עליו הוא כמו שביארתי דכל שלא חל עליו החיוב מעיקרא אין בזה משום גורם לבטל המצו' ע"כ בנושא בת אחיו לא חל עליו החיוב מעיקרא ואין בזה משום גורם לעקור דבר מן התור' אבל הכא בע"מ שלא תנשאי לפלוני שנופלת לפניו ליבום אלא שאינו יכול לייבמה שאם יבא עלי' הוי אשת איש מעיקרא וכמו שכתבו התוס' בגיטין (דף ע"ב) דבע"מ בשעת נפילה אכתי לא הוי אשת איש עד שתבעל ליבם ותעבור על תנאה. ועיין בספרי ע"י (סי' יד) אם הירושלמי מיירי בע"מ או בחוץ וא"כ אם מיירי בע"מ הרי בשעת נפיל' לא הוי א"א וע"כ כיון שחל עליו היבום אלא שאינו יכול לייבמה מחמת התנאי ע"כ הוי גורם לעקור דבר מן התור'

וזה הפי' מוכח בירושל' שאומר שם בירושל' התיב ר' מנא ב"ר פנחס ניתני שש עשרה נשים כר"א א"ר מנא כבר איתמר טעמא תמן התורה אסרתה ברם הכא הוא אסר' עליו. פי' תמן הי' ערוה עליו וע"כ פטור' מהחליצ' ומהיבום אבל הכא אינ' ערוה עליו אלא שאינו יכול לבוא עליו שא"כ תעבור על תנאה וע"כ לא דמי לאחותו דהוי ערוה ופטורה מהייבום ומהחליצ' ועיין בתוספ' גיטין (דף עב) ומוכח מזה דאם לא חל עליו החיוב כלל אין בזה משום מבטל המצו' אבל אם חל עליו החיוב אלא שאינו יכול לקיים מחמת דבר אחר הוי מבטל המצוה ואסור לבטל המצוה

ויש לי להביא עוד ראי' ע"ז מהא דאמרינן בגיטין (דף כח) השולח חטאתו ממדינת הים מקריבין אותו בחזקת שהוא קיים. ופריך בגמ' והא בעינן סמיכה וכתבו התוספ' אע"ג דסמיכ' לא מעכבא מ"מ אין לעשות בלא סמיכה והקש' הפ"י מ"ש מהא דביכורים דאמרינן בגיטין (דף מז) בצרן ושיגרן ביד שליח מביא ואינו קורא ופי' התוס' בשם הירושל' כשבצרן מתחיל' לכך אבל בלא"ה אמרינן כל שאר"ל בילה מעכבת בו אלמא אע"ג דאמרינן בזה כל שאר"ל בילה מעכבת בו אפ"ה יוכל לשלוח ע"י שליח אע"פ שמבטל מצות קריאה א"כ מכש"כ לגבי סמיכה דגלי לן קרא דלא אמרינן בזה כל שאר"ל בילה מעכבת בו כמו שכתבו התוס' מכש"כ דיכול לשלוח ע"י שליח אע"פ דלא מקיים מצות סמיכה ונדחק שם הפ"י בתירוצו

אבל לפי מה שביארתי א"ש דלגבי מצות קריאה דמיעט הכתוב משום דבעינן לקיחה והבאה כא' וע"כ אפילו הבעלים נמי אינם יכולים לקרות כמו שכתבו התוס' שם וא"כ כיון דמיעטה התור' מגזה"כ דפטור ממצות קריאה וביכורים לא הוי מצוה של חובת הגף דהא אם אין לו קרקע אינו מביא ביכורים. ועיין רש"י בגיטין (דף מז) שכתב דהוא מצוה דרמי עלי' אבל אעפ"כ מ"מ לא הוי חובת הגוף דהא אינו מחוייב לקנות קרקע להביא ממנה ביכורים וכן כתבו התוס' בב"ב (דף פא) דהוי חובת הגוף כמו ציצית דאע"ג דאינו מחוייב לקנות טלית חשיב כתובת הגוף אי אמרינן חובת גברא ועיין במנחות (דף מא) גבי מלאכ' אשכחי' כו' אבל מ"מ לא הוי חובת הגוף. והכא נמי אינו מחוייב לקנות קרקע שיתחייב בביכורים. וע"כ אם תשלחו ע"י שליח לכתחילה אינו מבטל מצות קריאה כיון דלא חל עליו המצוה כלל יכול לבטל המצוה. משא"כ בהך דסמוכה דאע"ג דמעטינן מקרא במנחות (דף צג) שהשליח אינו יכול לסמוך אעפ"כ הא יש בזה מצות סמיכ' דהא הבעלים יכולי' לסמוך וע"כ פריך הגמ' דהא קא מבטל מצות סמיכה. דהא על הקרבן מוטל מצות סמיכה. אם הי' באפשרי שיבואו הבעלים לכאן. וא"כ הוי כמו שאין שוחטין ביו"ט דמבטל למצות כיסוי דהא מחויב אלא שאינו יכול מחמת יו"ט. ועוקר למצות כיסוי. ע"כ אפי' במצוה שאינו חובת הגוף נמי אינו רשאי לבטל

ובזה יתיישב קושי' התוס' בב"ב (דף פא) דמשני דעביד להו כר"י בר"ח דבצרן ושגרן ביד שליח והקשו התוס' דאמאי לא מייתי מתניתין דהשליח מביא ואינו קורא וא"כ יכול לשלוח ע"י שליח דממתניתין לא ידעינן דמותר לעשות כן לכתחילה דאפשר דמיירי דהבעלים אינם יכולים לבוא וע"כ השליח מביא ואינו קורא, דהא מחוייב במצות הבאה א"נ בדיעבד ששלחו ע"י שליח אבל לכתחילה איפשר דאין יכולים לשלוח ע"י שליח משום דמבטל למצות קריאה, וע"כ מביא הא דר"י בר"ח דבצרן ושגרן מיעטו הכתוב דאפי' הבעלים אינם יכולים לקרות האדמה אשר נתת לי, אע"ג דהקרקע של הבעלים הוא משום דבעינן לקיחה והבאה כא', א"כ לית בזה מצות קריאה כלל, וא"כ יכול לכתחילה לבצור ע"מ שישלח ע"י שליח דכיון דמיעטו הכתוב לית בזה מצות קריאה כלל וכיון דאין כאן מצוה כלל מותר לבטל במצוה שאינה חובת הגוף כמו שבארתי לעיל

ולכאורה יש להביא ראי' דאפי' במצוה שאינה חובת הגוף אסור לגרום לבטל המצוה אע"ג שלא חל עליו עדיין וכמו שאבאר דאמרינן בספ"ט דיבמות (דף פז) א"ל ר"י מדאסקרתא לרבא לא נעשה מתים כחיים לענין יבום מק"ו ומה במקום שעשה ולד מן הראשון כולד מן השני לפוסלה מן התרומה. לא עשה מתים כחיים מקום שלא עשה ולד מן הראשון כולד מן השני לפוטרה מן היבום אינו דין שלא נעשה מתים כחיים ת"ל דרכי' דרכי נועם וכל נתיבותי' שלום ופירש"י וזו שהי' לה בן ולא נזקק ליבם וניסת לשוק ומת בנה ואם תאמר תחלוץ הרי היא מתגנה על בעלה הילכך ע"כ בן אין לו בשעת מיתה קאמר והרי יש לו. וקשה לע"ד דאמאי תהא צריכה חליצה אם תנשא דכיון שנשאת בהיתר שהי' לה בן ואח"כ מת הבן א"כ שוב אינה זקוקה ליבום ותצא בלא יבום ובלא חליצה דהא היא ערוה עליו מחמת איסור אשת איש. ובשלמא לפי מה שפירשו התוס' בגיטין (דף פב) הירושלמי שהבאתי לעיל דפריך ולתני ט"ז נשים לר"א (פי' לר"א דס"ל דהמגרש את אשתו ואמר הרי את מותרת לכל אדם אלא לפלוני דהיא מותרת וא"כ משכחת לה ט"ז נשים כגון שאמר לה הרי את מותרת לכל אדם אלא לפלוני ואח"כ נשא' אחיו ונפלה לפניו ליבום) ומשני תמן התורה אסרתה עליו פי' כל ט"ו נשים אסרה תורה ליבם להאיסור בא ממילא ע"י קידושין בלא שום תנאי. אבל כאן אסרה ע"י תנאי שלו א"נ י"ל תמן התור' אסרת' ואין לה היתר להתייבם דאין איסור שלה תלוי בשום אדם אלא בתורה שאסרתה עליו אבל בא"א האיסור תלוי במגרש שאם ירצה יתירנה ליבם קודם שימות אחיו המת שנשאה וא"כ משמע דערוה של אשת איש אינה מדחה הצרה מן היבום והחליצה