נחלת יהושע קנב

וע"כ אמר תחילה בירושל' ר' יודן בעי א"א הייתי ונתגרשתי במקום פלוני ובאו שנים ואמרו לא נתגרשה אשה במקום פלוני מכחישין הן אותה ופי' הפ"מ אי הוי הכחשה דעבדי אינשי דמגרשי בצנעה. ולא נראה לי דכיון שאמרו במקום פלוני והם אמרו שלא נתגרשה ודאי הוי הכחשה וכמו שהביא המ"ל ברמב"ם (פ"ט מה' אישות) שאם היו כולם במעמד א' כשנתגרשה דאות' שאומרים לא ראינו דהוי הכחשה וגם לא ניחא לי לפרש דהאי בעי' הוא אי אמרינן מיגו במקום עדים כמו דאית' בב"ב (דף לא). ע"כ נראה לי שהבעי' הוא כמו שכתב הר"ן בשבועות (דף מא) גבי ההוא דאמר לחברי' הב לי מאה זוזי דמסיקנא בך א"ל לא פרעתיך בפני פלוני ופלוני אתא פלוני ופלוני כו' א"ל רבא כל מילתי' דלא רמי עלי' דאינש לאו וכתב הר"ן בשם הרשב"א דאע"ג דאמרינן בב"ב (דף קע) דצריך לברר ואם לא בירר הפסיד היינו דוקא בשטר וחזקה דחזקה מכח שטרא קא אתי אבל בב' כיתי עדים אמרינן דא"צ לברר והכא דומה לשתי כיתי עדים דטענת הפרעון אינה באה מכח העדים אלא מילת' יתירתא הוא דאמר הילכך אפי' באו עדים ואמרו לא הי' דברים מעולם נאמן ועיין בסנהדרין (דף כג): וה"נ כיון שא"צ לומר באיזה מקום נתגרשה ע"כ אפי' באו עדים ואמרו לא נתגרשה אשה במקום פלוני אפשר דלא הוי הכחשה. ובמ"א יתבאר בזה באורך וע"ז בעי ר' יוסי אם תאמר דהוי הכחשה אמר' א"א הייתי ונתגרשתי במקום פלוני כו' אנו כחיין מפי' אי אמרינן ק מיגו במקום תרי ותרי וכמו שביארתי ודוק

סימן כה

שאלה מי שהוא פטור מן המצוה, אם מחויב להשתדל להכניס עצמו בחיוב של המצוה, או לא

תשובה כבר ביארתי בספרי ע"י (ח"ב דרוש ט) שצריך לראות שיתחייב במצוה דלא כהמהרי"ט שהקש' בתשובה דמניין לו להרמב"ם שהבורסקי והמצרף נחושת היו מחויבים לטהר גופם ומלבושיהם ולעלות לרגל דאימא כיון דפטרינהו רחמנ' מלעלות כדכתיב כל זכורך אינם מחוייבים לטהר עצמם כדי שיתחייבו בראי' וע"ש שהבאתי ראי' מפסחים (דף סט) דערל שלא מל ענוש כרת אלמא דערל רמי חיוב' עלי' למול ולהתחייב בק"פ וכן ממה שכתב הרמב"ם דטמא חייב לטהר עצמו כדי ל ליכנס למקדש ולאכול בקדשים ע"ש

ולכאורה יש להקשות ע"ז מהא דרפ"ו דחולין (דף פד) דקא משני הכא במאי עסקינן בקדשי בדק הבית ופריך ולפרקינהו ולכסינהו. והקשו התוס' תימא מנלן שצריך לפדותו להתחייב בכיסוי כו' אלמא שאין צריך לראות שיתחייב במצוה. אך זה אינו דהתם אינו חובת הגוף לכסות אלא דאם שחט חייב לכסות וע"כ אינו מחויב לראות שיתחייב במצוה מידי דהוי אם כסהו הרוח דאמרינן בחולין (דף פז) כסהו הרוח חייב לכסות אמר רבב"ח אר"י לא שנו אלא שחזר ונתגלה אבל לא חזר ונתגלה פטור מלכסות ע"ש. ומזה כתבו התוס' בסוכה (דף לג) על מה דפריך כי חזר ונתגלה אמאי חייב לכסות הואיל ואדחי אדחי אע"ג דכיסוי הדם בידו לגלות מ"מ הי' לו לחושבו דיחוי הואיל ונפטר מלכסות לא נתחייב להוציאו מן הדיחוי כדי לחזור ולכסות. אלמא דאינו מחויב לראות שיתחייב בהמצוה [ועיין בפמ"ג ביו"ד (סי' כח) שכתב דלפי מה שכתב התיש דאפי' כסהו הרוח בדברים שאין מכסין אפ"ה פטור ה"ה אם כיסהו בעצמו בדברים שאין מכסין ומגלהו אין מברך דיש דיחוי הוי בעי' דלא אפשיטא. ואין זה מוכרח דכיון דאיהו לא קיים המצוה כמו שצריך מחויב לגלות ולכסות ואין זה דיחוי דהא הוי בידו וכיון דמחויב לגלות ולכסות מקרי בידו

אך באמת משמע מהתוס' דשבת (דף כד) דבעינן דוקא שכיסהו הרוח בדבר שמכסין בו. דהא התוס' הביאו ראי' שם לענין שצריך לברך על הדלקת הנר אע"פ שאם היא מודלקת מבעוד יום א"צ לכבות ולהדליק ומביאין ראי' מהא דכסהו הרוח אין צריך לכסות ואפ"ה צריך לברך ואם איתא כמו שכתב הת"ש דאפי' כסהו הרוח בדברים שאין מכסין בו אין צריך לכסות א"כ מהו הראי' דהא התם הוא מצד שנדחית מן המצוה וליכא מצוה כלל מידי דהוי אם לא שחט ולא הי' לו מה לכסות אלא ודאי דבעינן דוקא שכסהו בדבר שראוי לכסות בו אבל בלא"ה צריך לחזור לכסות אלמא דהטעם דכיון דנעשתה המצוה בכשרות אלא דהוא לא עשה בידים המצוה אע"ג דבעינן שיעשה מצות הנתינה של העפר בעצמו כמו שכתבו התוס' ר"פ כיסוי הדם (דף פג) אפ"ה כיון דנעשתה המצוה א"צ לגלות ולעשות המצוה בעצמו ואפ"ה כשעושה בעצמו צריך לברך. וה"נ לענין הדלקת הנר. וכן הביאו ראי' מהא דנולד כשהוא מהול דא"צ להטיף דם ברית ואפ"ה צריך לברך מוכרחין אנו לומר דס"ל להתוס' דנתקיים המצוה ממיל' וא"צ להטיף דם ברית, ולא כמו שכתב הרא"ש דכיון דנולד כשהוא מהול לא חל עליו המצוה כלל. אלא דסברת התוס' דנעשית המצוה ממיל'. וכה"ג ראיתי להצל"ח שרוצ' לומר דהא דאמרי' בשבת (דף קלו) דאם מל שלאחר השבת בשבת דלא עשה מצוה היינו דלא עשה המצו' בשבת אלא דלמחר כשיגיע יום שמיני תחול המצוה וע"כ כתב הרמ"א דאם מלו תוך שמונ' יצא משום דלמחר כשיגיע יום שמיני חל המצוה אך לכאור' עדיין תקשה דא"כ למה כתב הרמ"א (ס' רסד) דאם צריך למולו תוך שמונ' מפני הסכנה אין נ"מ בין שימולו א"י ובין שימול ישראל דכיון דלאחר שמונ' הוי מצוה א"כ יש נ"מ בין מלו ישראל ובין מלו א"י. ולפי מה שביארתי בספרי ע"י (סי' כ) דתוך שמונ' ליכא מצוה כלל, דתוך שמונ' כיון דערלה שלא בזמנה לא הוי ערל' ע"כ הוי כמו שלא חל עליו החיוב כלל ע"כ ניחא. אבל לפי מה שכתב הצל"ח לא יתיישב שפיר. אך אפשר לומר דכיון דבתוך שמונ' לא הוי מצו' אלא דלאחר שמונ' נגמר המצוה ממילא וע"כ אין חילוק בין אם מלו ישראל ובין אם מלו א"י ועיין בספרי ע"י (סי' כ) לענין קצירת העומר דאם קצרו ביום דומה לבא מן העלי' והא דאם מלו בלילה לא יצא משום דזהו הפסול בעצמות המצוה וכמו שביארתי בכיסוי אם כסהו בדבר שאין מכסין בו אך כל זה דוחק. אך לכאור' יש להביא ראי' למה שכתב הצל"ח דלאחר שמונ' נגמר המצוה מהירושל' ספ"י דפסחים מתנית' פליגא על ר"י שכח ומל את שלאחר השבת בשבת ר"א מחייב ור"י פוטר הרי אין בעשיתו מצוה ור"י פוטר שמואל קפודקי' אמר למחר יש בעשיתו מצוה אך העיקר הוא כמו שביארתי שם בספרי ע"ש. והירושל' יש לפרשו דלמחר יש בו מצו' וע"כ טריד ע"ש ודוק היטב

עכ"פ מוכח דאינו מחויב לראות שיתחייב בהמצוה אך באמת יש חילוק בין מצוה שהיא חובת הגוף ובין מצוה שהיא אינה חובת הגוף דכיסוי כיון שאינו חובת הגוף א"צ לפדות כדי שיתחייב בכיסוי כמו שאינו מחויב לשחוט חי' או עוף כדי שיתחייב במצות כיסוי אבל במצו' שהיא חובת הגוף מחויב לראות שיתחייב במצוה וכיסוי הדם שאני משום שהוא אינ' חובת הגוף. וכ"ת א"כ כיון שבמצו' שהיא אינ' חובת הגוף אינו מחויב לראות שיתחייב בהמצו' א"כ מ"ט אמרינן ביבמות (דף כו) ש"מ יש זיק' דאי אין זיק' כו' לעולם אימא לך ומשום דקא סבר אסור לבטל מצות יבמין אלמא דאפי' מצות יבום שהיא אינ' חובת הגוף אלא מצו' שהיא באה מחמת שמת אחיו אעפ"כ אסור לבטל מצות יבמין זה אינו דהתם שאני משום שכבר חל עליו המצוה וע"כ חיישינן שלא תתבטל המצו' אבל אם עדיין לא חל' המצו' אינו מחויב לראות שיתחייב בהמצו'. והראי' דאמרינן בגיטין (דף פג) אלא מעתה בת אחיו לא ישא שמא ימות בלא בנים ונמצא גורם לעקור דבר מן התור'. ובתוס' ביבמות (ד' צט) הביאו הירושל' זאת אומרת מותר לאדם לישא אשת בת אחיו ופי' אע"פ שיכול לבוא לידי