נחלת יהושע קנא

עוד ראיתי להק"ע בירושל' (פ"י דיבמות) התיב ר' חגי קומי ר' יוסי ויהא כן בהוראה כשהורו מותר כו' ויהא כן בקלקול, הקלקול דומה כשהורו מותר לאכול חלב ואכל דם כצ"ל פי' דכיון דהוי כתולה בהוראת ב"ד שפטור א"כ אפי' זינתה נמי ואמאי אמרינן דוקא נשאו אבל זינו לא וכמו דתנן ביבמות (דף פז) הורו ב"ד להנשא והלכה וקלקלה חייבת בקרבן שלא הורו אלא להנשא ואמאי הא כיון דהוי כתולה בהוראת ב"ד ומשני דזה הוי כהורו ב"ד על החלב ואכל דם שזהו איסור אחר ועיין בק"ע שהביא מה שכתב הגליון כלומר כשהורו ב"ד מותר לאכול חלב ועשה יחיד על פיהם חייב קרבן כמו כן דבר זה והא דשרו רבנן להנשא משום דאיהי גופא דיקא ומנסב' משא"כ בזנות, וכתב הק"ע ותימא מי איכא למ"ד יחיד העוש' בהוראת ב"ד דחייב כו' ע"ש ואף שמה שכתוב בגליון אינו נכון דודאי מתניתין סוברת דיחיד שעשה בהוראת ב"ד פטור כמן דמשמע ביבמות (דף צב) ע"ש אבל הא שכתב הק"ע דמי איכא למ"ד יחיד שעשה בהוראות ב"ד חייב הוא טעות גמור דהא אית' ביבמות (שם) ודילמא קא סבר יחיד שעשה בהוראת כו' חייב. וכן אמרינן בהוריות (דף ב) אמר ר"י זו דברי ר' יהודה אבל חכמים אומרים יחיד שעשה בהורי' כו' חייב. וכן פסק הרמב"ם. וע"כ הקשה המ"ל (בפי"ד מה' שגגות) דלמאי כתב שם (ה' ג) וכן אם התירו ב"ד א"א להנשא לפי שהעידו בפניהם שמת בעלה ואח"כ בא בעלה אין זו הוראה אלא טעות דזה דוקא למ"ד יחיד שעשה בהוראת כו' פטור אבל לדידן דחייב כי נמי חשיב הוראה חייב

אך לכאורה יש לדקדק דמיגו עדיפא מחזקה בתרי ותרי דאע"ג דבשנים אומרים נתקדשה ושנים אומרים לא נתקדש' אפי' ר' יוסי מודה דלכתחיל' לא תנשא ואעפ"כ מבעי' לי' דאם אמרה א"א הייתי ונתגרשתי במקום פלוני באותו היום ובאו ואמרו נתגרשה אשה במקום פלוני ובאו שנים ואמרו לא נתגרשה אשה במקום פלוני כהכחש עדות בתוך עדות אנו כחיין מפי' היום. אלמא דמספקי לי' אם מותרת להרשא לכתחיל' אע"ג דהוי תרי לגבי תרי אלמא דמיגו עדיפא מחזקה לענין תרי ותרי. ומהתוס' משמע דמיגו בודאי לא אמרינן בתרי לגבי תרי משום דתרי כמאה ומאה כתרי אע"ג דבתרי לגבי תרי אזלינן בתר חזקה מדאורייתא. והטעם כתבו האחרונים דחזקה אינו מצד הבירור אלא שאנו מעמידין את הדבר כמו שהי' עד עתה. וכמו שכתב הרמב"ם בשילהי נזיר על הא דאמרינן שרגלים לדבר כו' אבל מיגו שהוא מכח הסבר' הוי כמו בירור הדבר וא"כ מה יושיענו זה במקום תרי ותרי דהא תרי כמאה ומאה כתרי וכמו שהאריך בזה הקצה"ח בש"ש וע"כ אע"ג דמיגו עדיפא מחזקה אעפ"כ אמרינן דתרי ותרי הוי ספיק' דרבנן ומעמידין הדבר על חזקתו משא"כ במיגו במקום עדים. ומהירושלמי הזה מוכח להיפוך דבחזק' בתרי ותרי אמרינן דלכתחיל' לא תנשא כמו שאמר ר' מנא (בפ"ב דכתובות) לא דר' יוסי אומרים תנשא ולא ר' יונה כו' אלמא דר' יוסי נמי מודה דלכתחיל' לא תנשא. ולפ"ז יש ראי' למה שכתב הפמ"ג (בפתיחה לה' שחיטה) בשנים אומרים ששחט יפה ושנים אומרים ששהה או שדרס אמרינן אוקי תרי להדי תרי ואזלינן בתר הרוב דרוב מצויין אצל שחיטה מומחין הם. והטעם דהא רוב עדיף מחזקה וכמו דבחזקה אזלינן בתר חזקה מן התורה בתרי לגבי תרי מכש"כ ברוב דעדיף מחזקה ואע"ג דבחזקה הוי ספיקא דרבנן ולא תנשא וכמו דאיתא באה"ע (סי' מז) היינו משום דמילי דאישות שאני וכמו שכתב הב"ש שם וע"כ אזלינן בשחיט' בתר הרוב בתרי לגבי תרי דלכאורה אפשר לומר לפי מה שכתבו דבתרי ותרי לא אזלינן בתר מיגו משום דמיגו הוא בירור הדבר וע"כ לא אזלינן בתר מיגו משום דתרי כמאה כו' ע"כ אע"ג דמיגו עדיף אפ"ה לא אזלינן בתר מיגו בתרי ותרי משום דתרי כמאה וא"כ אפשר דלגבי רוב נמי אי משום בירור הוא ע"כ לא אזלינן בתר רובא בתרי ותרי אך לפ"מ שהבאתי ראי' מהירושלמי דאזלינן בתר מיגו בתרי ותרי א"כ אזלינן נמי בתר רובא בתרי ותרי דהא אפי' במיגו שהוא בירור הדבר אזלינן נמי בתר תרי ותרי אך אפשר לומר ע"פ מה שכתבו התוס' ישנים בכתובות (דף יט) דאי אין כתב ידם יוצא ממקום אחר נאמנים שפיר במיגו דאי בעי שתקי וא"כ האי מיגו עדיף יותר משאר מיגו וא"כ אפשר דהכא נמי אית לה מיגו דאי בעי לא הי' אומרת כלל שהיא אשת איש וע"כ האי מיגו עדיף יותר וע"כ בעי לה אי אזלינן בתר מיגו דידה בתרי לגבי תרי

ועפ"ז יתבאר הירושלמי דדחיק לה בירושל' בענין הבעי' דאי אמרה א"א הייתי ונתגרשתי במקום פלוני באותו היום ובאו שנים ואמרו נתגרשה אשה במקום פלוני באותו היום ובאו שנים ואמרו לא נתגרשה במקום פלוני באותו היום דאמאי לא אמר כגון ששנים אמרו נתגרשה ושנים אמרו לא נתגרשה

וכה"ג אמר בירושלמי דכתובות (פ"ב ה"ב) דקאמרי התם מתניתא פליגא על ר' יוחנן שנים אומרים נשהית והיא טהורה ושנים אומרים נשבית והיא טמאה לא תנשא ואם נשאת לא תצא א"ר יוסי מאחר שאלו אומרים טהורה ואלו אומרים טמאה כמו שאלו אומרים נשבית ואלו אומרים לא נשבית ואלו חיים מפי' וא"כ אמאי לא מיבעי הכא נמי אילו אמרה תחילה א"א הייתי ונתגרשתי ואח"כ אמרו שנים שנתגרשה ושנים אומרים לא נתגרשה אי הוי כהכחש עדות בתוך עדות ואנו כחיין מפי' כמו שאמר גבי שבוי'. והק"ע הקשה דאמאי לעיל גבי שבוי' מסיק דמותרת והכא קא מבעי' לי' והניח בצ"ע. אך בפשיטות ניח' דהא הבעי' של הירושלמי אי אמרינן מיגו במקום תרי ותרי. ואמרינן בכתובות (דף כג) ואם יש עדים שנשבית והיא אומרת טהורה אני אינה נאמנת ואם משנשאת באו עדים כו' ר' אושעי' מתני לה ארישא כו' וע"כ לא יוכל למבעי אלא באופן כגן שאמרה אשת איש הייתי ונתגרשתי במקום פלוני ובאו שנים ואמרו לא נתגרשה אשה במקום פלוני וא"כ העדים שמעידין שנתגרשה במקום פלוני וכן העדים שמעידין שלא נתגרשה אשה במקום פלוני אינם יודעים שהי' א"א אלא דאלו אומרים שנתגרשה אשה במקום פלוני ואלו אומרים שלא נתגרשה אשה במקום פלוני וע"כ מיבעי' לי' אי אמרינן מיגו דאי בעי לא אמרה שהי' א"א וע"כ אית לה מיגו אבל אם הי' מכחישים אותה שאלו הי' אומרים שנתגרשה ואלו הי' אומרים לא נתגרשה וא"כ שני כיתי העדים מעידים שהי' א"א ובזה לא מכחשי אהדדי וא"כ ממיל' ליכא מיגו ע"כ מבעי' לי' דוקא שאינם יודעים חזה האשה כלום אלא אם נתגרשה אשה במקום פלוני אי לא נתגרשה אשה במקום פלוני

אבל לעיל בפ"ב דכתובות גבי שבוי' אין הטעם שאמר ר' יוסי מאחר שאלו אומרים טהורה ואלו אומרים שהיא טמאה כמו שאלו אומרים נשבית ואלו אומרים שלא נשבית שנאמנת במיגו דהא לית לה מיגו כיון שהעדים יודעים שנשבית אלא דמותרת כמו בהכחשה דעד לגבי עד וע"כ בתרי לגבי תרי נמי טהור' שאנו סומכים על השנים שאומרים שמותרת ומטעם דמוקמינן אותה אחזקת כשרות וכמו שכתב המהרי"ט בפ"ק דקידושין בכונת התוס' דקידושין (דף יב) וז"ל ואפשר לתרץ דבריהם ולומר דאם הקילו בשבוי' לפי שיש להעמיד בחזקת כשרות דאפי' נחשוב זה הקול כס' דתרי אמרין נטמאת ותרין אמרין לא נטמאת אמרינן אוקי תרי לבהדי תרי ואוקמא איתתא אחזקה דמה שראינו שנשבית לא בשביל כך איתרע חזקתה דמ"מ אין אנו יודעים אם נטמאת ואינה אסורה מן התורה נקיל בא"א דאי איכא סהדי דאותה אבני דכוחלא אית בה כו' אע"פ שיש שם עדים אחרים כו' דאין להעמידה על חזקת היתר שהרי יצתה מכלל פנוי' ע"ש וע"ז אמר בירושל' כיון שאלו אומרים טהורה ואלו אומרים שהיא טמא' כמו שאלו אומרים שנשבית ואלו אומרים שלא נשבית מעמידין אותה על חזקתה ה"נ באלו אומרים נטמאת ואלו אומרים שלא נטמאת מעמידין אחזקתה דבמה שנשבית לא יצתה מכלל החוק' כמו שכתב המהרי"ט ולא מטעם מיגו דהא הכא ליכא מיגו כיון שיש עדים שנשבית: