נחלת יהושע קנ

דטעה בדבר מצוה כו'. ותירץ ר"י דכל זה מדברי ר' מאיר וקשה דבסוגיין מסקינן דר"ש היא וגם אקושייתם יש לתמוה דבסוגיין אמרינן דפטור מטעם דאנוס הוא שכן נצרכה לחלל כו' (פי' שכן נצרכה לחלל הא דתנן במתניתין שחטו ונמצא טריפה בסתר פטור שהרי הי' צריך לחלל, דמנא ידע שיש בה טריפות) (כן פי' הק"ע שם) כו' וא"ת הא אוקימנא למתניתן כר"ש, ור"ש הוא דמחייב בקרבן דמאי הוי לי' למיעבד, כדתנן ביבמות (ד' פז) וקושי' זו נמי קשי' אתוספות דלמה להם לסייע מקושי' הש"ס מר"א, הא מר"ש גופא איכא למידק וכדכתיבנא וי"ל מי לא מודה ר"ש דניסת עפ"י ב"ד פטורה מן הקרבן, והא נמי כהוריי' ב"ד, שהרי כופין אותו לשחוט פסחו בשבת עכ"ל הק"ע, אלמא דפטור מטעם אנוס, וכמו שביארתי

אך כל דבריו של הק"ע קשה דמה שהביא מהא דר"ש ביבמות (ד' פז) דר"ש סובר דמחייב בקרבן אע"ג שהורו ב"ד ע"ש דר"ש לא קאמר התם אלא דניס' שלא ברשו' מותר' לחזור לו דהיינו עפ"י עדים ומותר' לבעלה (ואינו ענין לקרבן כלל, דלבעלה מותרת בשוגג, וקרבן חייב אפי' בשוגג ג"כ, ואינו פטור רק באנוס) גם מה שתירץ שם דמי לא מודה ר"ש דניסת עפ"י ב"ד פטורה מן הקרבן, זה פשוט הוא וכמו דאמרינן (ביבמות ד' צא) רבינא אמר לענין קרבן קתני, עשו ב"ד בהוראתן כזדון איש באשה, ולא מתיא קרבן, וכמו שפירשו התוס' שם דהטעם הוא משום יחיד שעשה בהוראת ב"ד פטור, דהכי אית לי' לר' שמעון פ"ק דהוריות (ד' ג) וכן כתבו התוס' בשבת (ד' צג) דר"ש אית לי' יחיד שעשה בהוראת ב"ד פטור, והביאו ראי' מהוריות (ד' ג) הלך ועשה על פיהן ר"ש פוטר, ומפרש טעמא תולה בב"ד אנוס הוא, ובעיקר הפי' של הירושלמי הא דקאמר בירושלמי שם הא בגלוי חייב, א"ר יוחנן דר"ש היא נ"ל דלא כמו שפי' הק"ע דר"ש היא שסובר כיון שאין בעשיתו מצוה חייב אלא ר"ש היא דס"ל דיש חילוק בין ראוים לשאינם ראוים, דאם אינם ראוים לא טריד בהו, וכמו דאמרינן בש"ס דילן בפסחים (ד' עב) מאן תנא דשני לי' בין ראוים לשאינם ראוים ר"ש היא ע"ש, וע"ז אומר הא בגלוי חייב אמר ר"י דר"ש היא (פי' דבגלוי חייב משום דאינם ראוים וכמו דאמרינן בפסחים שם בעלי מומין לא טריד בהו) והתם אמרינן דאפי' ר"מ מודה בזה, והא שכתבו התוס' דר"ש ס"ל דבעינן דוקא עשה מצוה, הוא ר"ש ב"א כמו דאיתא בשבת (ד' קלו) אמר רשב"א לא נחלקו ר"א ור"י כו', ודברי התוס' צריך עיון קצת) ונמצא טריפה בסתר פטור בלאו"ה משום דטרוד בדבר מצוה, דהא לא ידע, ולא מטעם אנוס, ועוד נראה לי דהא דקאמר בירושלמי שכן נצרכה לחלל, לא קאי על נמצא טריפה בסתר דקאמר התם שני' היא שהוא בעל מום ובעל מום אין דרכו להתחלף, ופריך הרי עגל אין דרכו להתחלף ואמר ר' אלעזר דברי ר' מאיר אפי' עגל, פי' דלר"מ שסובר דאפי' אינם ראוים נמי אפילו עגל א"כ בעל מום לא גרע מעגל אמר ר' יוסי אין יסבור ר' לעזר כר' יוחנן (פי' דס"ל דאפי' אין בעשיתו מצוה נמי פטור, וא"כ קשה דאיך מוקי כר"מ, דהא תנן במתניתן שחטו ונמצא בעל מום חייב הא לא גרע מעגל שאין דרכו להתחלף ואמר ר' אלעזר דברי ר' מאיר אפי' עגל פטור וע"ז משני בעל מום אין דרכו להתחלף עגל דרכו להתחלף שכן נצרכה לחלל, (וקאי אדלעיל, ולא כמו שפי' הק"ע) פי' שנצרכה לחלל לעגלה ערופה, וע"כ דרכה להתחלף יותר מבעל מום, דהא פעמים שצריכין לעגל לעגלה ערופה, וכפרה כתיב בה כקדשים וע"כ טריד בהו יותר מבעל מום, ואח"כ מתחיל לענין אחר הא בגלוי חייב כו' ולא כמו שמפרש הק"ע שקאי על טריפה בסתר פטור, שכן נצרכה לחלל, שהרי הי' צריך לחלל דמנא ידע שיש בה טריפות שהפי' ההוא דחוק מאוד, רק כמו שפירשתי, ועיין בפסחים (ד' עב) פוטר הי' ר"מ אפי' עגל של זבחי שלמים ע"ש ואף שהוא דוחק עכ"ז פי' הק"ע הוא דחוק יותר

וכן ראיתי להק"ע בירושלמי רפ"ד דיבמות שכתב על התוס' דיבמות (דף לה) שכתבו דלאחר ג' חדשים אינו חייב קרבן כיון דרוב נשים עוברה ניכר לשליש ימי', וזו הואיל ולא הוכר עוברה מאי ה"ל למיעבד וכה"ג איתא בשבועות (דף יח) פרט לאנוס שלא בשעת ווסתה ע"כ. וכתב הק"ע ותימא למאן קאמרי הכי אי לר"ש דתנן לקמן פ' האשה רבה ניסת ע"פ עדים מותרת לחזור לו ופטורה מן הקרבן דמאי ה"ל למיעבד א"כ ה"ל להביא ראי' ממתניתין דלקמן דפטורה לריש ולא ה"ל להביא ממרחק ראייתם ואי לרבנן דפליגי אר"ש הא אינהו מחייבי קרבן במאי ה"ל למיעבד כו' ע"ש ונמשך הכל אחר טעותו דפליגי ר"ש ורבנן במאי הו"ל למיעבד לענין קרבן. וכל דבריו הם טעות, ולא פליגי ר"ש ורבנן לענין קרבן בנשאת ע"פ עדים ואינהו לא פליגי אלא בנשאת ע"פ עדים. אם מותרת לבעלה. וע"פ עדים לכ"ע חייבת בקרבן דזהו לא מקרי אונס ותפטור מן הקרבן אלא טעות ושגגה. והא דאמרינן ביבמות (דף צב) רבינא אמר לענין קרבן קתני כו' היינו דר"ש סובר דיחיד שעשה בהוראת ב"ד פטור ורבנן סברי דיחיד שעשה בהוראת ב"ד חייב וכן פסק הרמב"ם. אבל בעדים ודאי דחייבת בקרבן וכמו דאמרינן התם ע"פ עדים כשגגת איש באשה ומייתי קרבן וכמו שביארתי דכל שאנו מורין אח"כ לסמוך על הרוב או על החזקה מקרי אנוס והראי' דהא אנן מורין אח"כ נמי כן. וע"כ כתבו התוס' דלאחר ג' הוי אנוס. וכן שלא בשעת ווסתה מטעם אנוס ודלא כמו שכתב שם הק"ע וז"ל וי"ל דלא דמי מאי ה"ל למיעבד דהכא להאי דפ' האשה דהתם לא טרידא בדבר מצוה דאשה לא מפקדא אפרי' ורבי' אבל הכא דטריד במצות יבום פטור. כדאמרינן בבבלי פסחים (דף עב) אמר ר' יוחנן אשתו נדה בעל חייב יבמתו נדה בעל פטור אך קשה לישנא דמאי ה"ל למיעבד לא שיך הכא ועוד הא אמרינן בפסחים בסמוך לווסתה אפי' ביבמתו חייב כיון דלא רמי' מצוה עליו א"כ ה"נ כיון דיש לו להמתין עד אחר ט' חדשים כמאן דלא רמי' מצוה עלי' עכ"ל וגם זה דברי שגגה דהא אחר ג' חדשים מותרת ליבמה לכתחילה. משא"כ בסמוך לווסתה דאסורה מדרבנן אלא הטעם דבאינו סמוך לווסתה ולאחר ג' חדשים כיון דדינא הכי ואם בא לימלך אח"כ מורין לו שמותר א"כ איך יתחייב קרבן משא"כ בעדים דכיון דאסהידו שקר נמצאו דפסולים הם ואין לסמוך עליהם על להבא והא דסמכינן על עדים אחרים משום דמן הסתם הם בחזקת כשירים וע"כ לא הוי כחו אנוס רק כמו שגגה וחייבים קרבן. משא"כ לענין שתהא אסורה לבעלה אפילו בשוגג נמי מותרת. וכמו דאמרינן ביבמות (דף לג) שנים שקדשו שתי נשים ובשעת כניס תן לחופה כו' הרי אלו חייבין משום א"א כו' ומפרישין אותה שלשה חדשים שמא מעוברות הן. ואם הי' קטנות שאינם ראוי' לילד מחזירין אותו מיד אלמא דחייבין בקרבן ואעפ"כ מותרת לבעלה

ובירושלמי (פ"י דיבמות) כמה דתימר תמן מפרישין אותם שלשה חדשים שמא מעוברות הן ואם היו קטנות שאינם ראוי' לילד מחזירין אותו מיד. ויאמר אוף הכא כן כו' קנס קנסו בה שתהא בודקת יפה. גם מה שכתב הק"ע מכאן משמע דנשים שהחליפו כו' אנוסות גמורות הן. כו' וניחא בזה מה שהקשיתי לעיל ס"פ ארבע אחין כו' גם זהו דברי שגגה דלענין לאסור לבעלה אינו תלוי באנוס רק בשוגג ומה שהקשה לעיל אהא דאיתא (ס"פ ארבע' אחין) אם הי' כהנות נפסלות מן הכהונה אמר ר' יוסי זאת אומרת שהאונסין פסולה מן הכהונה. והקשה דילמא שאני הכא דלאו אנוסה גמורה הוא דה"ל למידק אבל אנוסה מנ"ל דנפסלת זה אינו דלגבי הבעל לא תלוי באנוסה כמו לקרבן רק בשוגג וע"פ עדים ודאי לא הוי אלא כמו שוגג' וחייבת בקרבן דלגבי קרבן אמרינן דלאו אנוס והא דפליגי ר"ש ורבנן בניסת ע"פ עדים. היינו מטעם כיון שהיא צריכה גט. וכמו שכתב הרמב"ם (פ"י מהלכות גירושין ה' ה) ע"ש ברמב"ם ובהמ"ל ע"ש באורך ובתוס' יבמות. (דף צא) ובניסת ע"פ עד אחד דפטור לר"ש היינו משום יחיד שעשה בהוראת ב"ד אבל ע"פ שנים עדים לכ"ע חייבת קרבן: