נחלת יהושע קמט

[ובזה יתיישב מה שהקשה בס' ש"ש (פ"ד ש' א) על מה שכתב הרשב"א דהא דבעי למימר בחולין (ד' ט) דספק איסורא מותר מן התורה. מהא דספק טומאה ברה"ר היינו דוקא בס' שנולד במקרה שאנו מסופקים אם נתחדש הס' אבל ספק הבא בתולדה. אפי' חתיכה א' אסור מן התורה. (והא דבעי חתיכה מב' חתיכות הוא גזירת הכתוב לאשם תלוי אבל ס' הבא בתולדה אפי' חתי' א' אסור מן התורה) וא"כ קשה מהא דתנן פ"ק דנדה (ו' טו) נמצא על שלה לאחר זמן טמאים מספק וחייבין באשם תלוי והקשה הש"ש דהא ה"ל ספק הבא במקרה אבל לפי מה שביארתי דבספק דלשעבר אע"ג דלא ה"ל ספק גמור, אפ"ה חייב משום דאמר לבי נוקפני, ע"כ אפי' בספק הבא במקרה נמי, דלא שייך לומר אילו הי' הספק לפנינו הי' מותר, כיון דהספק הוא בלעבר, וגם לא שייך לומר דהוא אנוס דבלאו"ה מיירי בסמוך לווסתה, דאלו"ה הא אנוס הוא, וכמו דאמרינן בפ"ב דשבועות (ד' יח) כניסה תנינא נמצא על שלו טמאים וחייבים בקרבן מאי לאו בסמוך לווסתה ואכניסה כו', והא דאמרינן בנדה (ד' יב) תנא וחייבין באשם תלוי, ותנא דידן מ"ט בעינן חתיכה משני חתיכות הוא משום דלהרשב"א חתיכה מב' חתיכות הוא גזירת הכתוב, לענין אשם תלוי, דהא ס"ל דס' דאורייתא אסור מן התורה אפי' בחתיכה א', וע"כ בעינן חתיכה מב' חתיכות אפי' בלשעבר וע"כ אינו מביא א"ת אבל למאן דס"ל דלא בעינן חתיכה א' מב' חתיכות וע"כ בלשעבר, אע"ג דלאו ספק הוא אפ"ה מביא אשם תלוי דאם אמר לבי נוקפני מביא אשם תלוי כמו בעד א' אומר אכל כו' אע"ג דעד א' בהכחשה לאו כלום הוא או כמו שאומר בירושלמי לענין אם שנים אומרים אכל, ושנים אומרים לא אכל אע"ג דתרי ותרי הוי ס' דרבנן, משום דהספק הוא אינו בהחתיכה אלא אם חטא או לא, וכל שהס' הוא בהחטא אע"ג שאינו ספק גמור מחוייב להביא אשם תלוי, ובזה יש ליושב מה שהקשה בס' שה"ע למאי דאמרינן בנזיר (ד' כט) דאין שחיטה לעוף מן התורה וחולין שנשחטו בעזרה לאו דאורייתא, א"כ מה צריך קרא שיביא חטאת העוף מספק, למ"ד דס' דאורייתא לחומרא מן התורה, הא ממילא ידעינן דצריך להביא מן הספק, כיון דחולין בעזרה ליכא איסורא, וי"ל דפלוגתא היא אי ספק מן התורה אסור כמ"ש הפר"ח דתלי אי בעינן חתיכה א' מב' חתיכות. דלפי מ"ש הרשב"א דיש חילוק בין ספק הבא במקרה או בתולדה דס' הבא במקרה אינו אלא מדרבנן ע"כ איצטריך קרא להביא חטאת העוף. דס' זה אינו מן התורה כגון ספק אם ילדה או לא, ואדרבא לאביי מוכרחין או לומר דס"ל חולין שנשחטו בעזרה לאו דאורייתא ואין שחיטה לעוף מן התורה, דאלו"ה אמאי מביא חטאת העוף בספק אם ילדה, כמו דאיתא בכריתות (ד' ז) הא ספק הבא במקרה אינו מן התורה ובהא ליכא למימר הטעם משום דאם אמר לבי נוקפני דהא אינו בא לכפרה אלא ודאי משום דחולין בעזרה לאו דאורייתא ואין שחיטה לעוף מן התורה, ואע"ג דאיפשר לומר דגזה"כ הוא מ"מ צריך לאשמועינן משום דה"ל ספק הבא במקרה]

ובמה שביארתי יתיישב הא דאמרינן בפסחים (דף צב) אלא כר' יהושע דתרומה דתנן הי' אוכל בתרומה ונודע לו שהוא ב"ג וב"ח ר"א מחייב קרן וחומש ור' יהושע פוטר ומייתי מינה ראי' דס"ל לר"י דטעה בדבר מצוה פטור מחטאת ודחי לה דמיירי בתרומ' בעה"פ דזמנו בהול אי נמי שאני תרומה דאקרי עבודה ועבודה רחמנא אכשר. דתנן הי' עומד ומקריב ונודע שהוא ב"ג וב"ח כו' וכן ביבמות דס"ל לר"י דטעה בדבר מצוה פטור דאין זמנו בהול. ולכאור' צריך להבין דהא ברישא דמתניתין (רפ"ח דתרומות) תנן האשה שהי' אוכלת בתרומ' באו ואמרו לה מת בעליך או גירשה. וכן עבד שהי' אוכל בתרומ' ואמר לו מת רבך או מכרך לישראל או נתנה במתנה ועשאך ב"ח. וכן כהן שהי' אוכל בתרומה ונודע שהוא ב"ג או ב"ח ר"א מחייב קרן וחומש ור"י פוטר וא"כ אמאי פוטר ר"י ברישא דמתניתין דליכא לשנויי בזה דטועה בדבר מצוה או משום דאקרי עבודה דזהו דוקא בב"ג או בב"ח כמו דאית' בקדושין (דף סו) וזה לא הוי רק בכהן עצמו אבל באשתו של כהן או בעבדו של כהן לא שייך מצוה באכילת תרומה דידהו דהא הם אינם אוכלים בתרומ' אלא מפני שהם קנינו של כהן. אלא ודאי דהטעם משום שהם אנוסים ע"כ פטורים מהחומש כמו דתנן בגיטין (דף כח) בת ישראל הנשואה לכהן והלך בעלה למדינת הים אוכלת בתרומ' בחזקת שהוא קיים דשמא מת לא חיישינן דמוקמינן אחזקתי' והיא מותרת מן הדין לאכול ע"כ פטורה מן החומש משא"כ בב"ג ובב"ח דאגלאי מילת' למפרע דפסול הי' והי' בטעות מה שהי' סבורים שהוא כהן ע"כ צריך לטעמא דטעה בדבר מצוה או משום דאקרי עבודה ועבודה רחמנא אכשר. ועיין בר"ן (פ"ב דקידושין) שהביא ראי' מהא דפ"ק דגיטין (דף יב) דעבד כהן שברח אוכל בתרומ' ואין חוששין שמא מכרו רבו לישראל. וכתב דאפי' האוסרין בקטנה שהלך אבי' למדינת הים גבי כהן ועבד ליכא למיחש שמא מכרו רבו או קידשה לישראל דכיון שהם אוכלים בתרומה בחזקת שהוא קיים לא מקלקל להו ע"ש. ולפי מה שביארתי מוכח ממתניתין הכי דהא תנן האשה שהי אוכלת בתרומה כו' ולפי מה שביארתי דהטעם של ר' יהושע שפוטר הוא משום שהוא אנוס אלמא דא"ל לחוש שמא ימכרו או שיעשהו בן חורין. ובאמת תמהו האחרונים על הא דאמרינן ביבמות (דף פז) דניסת ע"פ ביד תצא ופטורה מן הקרבן ואם ניסת ע"פ עדים חייבת בקרבן ואמאי חייבת קרבן הלא אנוסה היא ואפשר דאם הטעות הוא ע"פ עדים לא אמרינן דאנוסה היא דאין זה בדרך הוראה אלא בדרך בירור וכיון דאגלאי מילת' דעידי שקר הם ועל עדים שקרים לא אמרה תורה לסמוך עליהם אבל מה שהתיר בדרך רוב או חזקה איך נאמר שחייבת בקרבן דהא על להבא נמי מורינן לסמוך על הרוב והא דקיי"ל יחיד שעשה בהוראת ב"ד חייב היינו אם ב"ד חוזרין ומשא"כ הכא דעל להבא נמי מרין ב"ד שהדין כן ועיין תוס' פסחים (דף עג) בהא דשחטו ונמצא טריפה

[אח"כ מצאתי בס' ח"ש שכוונתי במקצת לדבריו והנה שם (ח' יו"ד סי' א) האריך להוכיח דר"א סובר דאינו פטור מטעם אנוס וע"כ מחייב במת בעליך וכתב דיש לזה ראי' מהירושל' דאמרינן בירושלמי (פ"ח דתרומות) ר' חגיי שאיל לחברי' מניין לאוכל ברשות שהוא פטור מה בין סבור שהוא חולין ונמצאת תרומה שהוא חייב מה בין סבור שהוא כהן ונמצא ישראל שהוא פטור א"ל מהורית ב"ד. וכתב שגם הש"ס דילן מודה לזה ולר"א אינו פטור מטעם אונס. ולכאור' א"כ לדידי' יחיד שעשה בהוראת ב"ד נמי חייב. ולפ"ז קשה דהא אנן אמרינן ביבמות (דף צב) דר"א סובר נמי ויחיד שעשה בהוראת ב"ד פטור וא"כ איך מחייב קרן וחומש לפי מה שביארתי דקיי"ל דיחיד שעשה בהוראת ב"ד חייב ואפ"ה אנוס פטור ולר"א הוא בהיפך. ואפשר לומר דיחיד שעשה בהוראת ב"ד הוא גזה"כ כמו דאית' בשבת (דף צג) ולא מטעם אנוס]

וכן ביארתי במ"א הא דאמרינן ביבמות (דף צב) אמר זעירי ליתא למתניתין מדתני בי מדרש' הורו ששקעה חמה ולבסוף זרחה אין זו הוראה אלא טעות ור"נ אמר הוראה היא דעיקר המחלוקת הוא דלזעירי עד א' דהכא הוי דנאמן כמו ב' עדים דעלמא וכמו בשני עדים דעלמא אם נשאת חייבת בקרבן מאחר שלא הוי הוראה אלא טעות דהא אינהו אטעינהו לב"ד והכא נמי בעד א' ור"נ סבר כיון דבעלמא עד א' לא מהימן והכא הימנוהו לא הימנוהו בתורת עדות אלא בתורת הוראה וע"כ הוי יחיד שעשה בהוראת ב"ד. ועיין בירושלמי (רפ"ו דתרומות) ר' חגי שאל חבריי' מניין לאוכל ברשות שהוא פטור ומה בין סבור שהוא חולין ונמצא תרומה א"ל מהורי' ב"ד

[ועיין בירושלמי (פ"ו דפסחים) שכן נצרכה לחלל, הא בגלוי חייב אמר ר"י דר"ש היא וכתב הק"ע וז"ל כתבו התוס' בפירקין (ד' עג) שחטו ונמצא טריפה בסתר פטור, תימא לר"י אמאי פטור, והלא לא עשה מצוה. ומתניתין אוקימנא דמחייב אפי' לר"י היכא דלא עשה מצוה. וליכא למימר דהכא פטור דאנוס הוא. דע"כ לאו מטעם אנוס פטור לי' אלא משום