נחלת יהושע טו

אלא דכיון דכבר הוא אסור אין מקום לאיסור השני לחול ע"כ היינו דוקא בב"א אבל לא בזא"ז כמו שביארתי, והא דאמרינן במנחות (דף עט) אביי אמר דכ"ע לאחריות קא מכוין (גירסת הרש"ק לק"ג קא מכוין) ובכלי שרת מקדשין שלא מדעת קא מיפלגי אלמא כיון דלא בעינן דעתא קדוש ממילא היינו משום דלא קדוש רק מ' דבשחיטת הזבח עצמו נתקדש המ' אע"ג דמכוון לפ', אבל באמת אפילו במידי דממילא נמי אמרינן כל שאינו בזא"ז כו']

ולפי מה שביארתי מוכח דגבי קידושין נמי בבעי' דרב אושעי' בהא דאם נתן לה שני פרוטות באחת אמר לה התקדשי לי מהיום ובאחת אמר לה התקדשי לי לאחר שאגרשיך אע"פ שכוונתו היה בקדושין השניים נמי מעכשיו, כחו שהאריך בזה המהרי"ט והוכיח כן מדברי הרמב"ם שכתב בפ"ז מה' אישות (ה' יד) נתן לה שני פרוטות וא"ל כו' ה"ז מקודשת וכשיגרש אותה תהיה מקודשת עד שיגרש אותה פעם שני' מן קידושי פרוטה שני' ע"כ, וכתב המהרי"ט וז"ל דמה בא לאשמועינן הרב ז"ל באומרו ה"ז מקודשת, וכי תעלה על דעתך שלא תהא מקודשת כלל אלא מקודשת מכח שתי פרוטות כדברי המקדש כלומר מהשתא חלו שני הקידושים ולכי משכחת רווח' חיילי וכשיגרש אותה תהי' מקודשת מחמת קידושין שניים ולכך לא כתב וכשיגרש אותה יחולו עליו קידושין שניים, והכי משמע מדמשני דילמא כי היכי דתפסי קידושין השתא תפסי בתר שעתא כו' ע"ש, ואע"ג דלית' בזה א"ז היינו משום דכבר היא מקודשת ואין תועלת בהקדושין השניים לע"ע, וע"כ לא חיילי הקידושין השניים משום דכבר היא מקודשת מן קדושי הראשונים אבל אם נותן בב"א כיון דשניהם מענין א' שתהא היא מקודשת אליו ושניהם באים בב"א ואין כאן ראשונה שלא תניח לשני' לחול ע"כ תפסי תרווייהו ודלא כמו שהקשו המהרי"ט והמקנה מהא דרבה דאמר כל שאינו בזא"ז אפילו בב"א אינו [והמהרי"ט נדחק בזה וכתב דמשום דאם הי' אומר תחילה הרי את מקודשת לי לאחר שאגרשיך ואח"כ היה אומר הרי את מקודשת לי מעכשיו הוי חיילי וע"כ הוי כמו דאית' בזא"ז וחיילי תרווייהו, והמקנה כתב דהגמ' לא מיירי במעכשיו ובק"א נדחק וכתב דבקדושין הראשונים כיון שיכולים לחול אחר קדושין שניים, אם היה אומר תחילה הרי את מקודשת לי לאחר שאגרשיך ע"כ חיילי ובקידושי שני' שאינם יכולים לחול בזא"ז אחר קידושין הראשונים בזה מבעי לי' לרב אושעי', וכל זה הוא דוחק] אלא דהטעם דכיון דאינם סותרות שני הקידושין זל"ז אלא שניהם בענין א' הוא, והא דלית' בזא"ז הוא משום שכבר נגמר מקידושי הראשונים, וע"כ אם באים בב"א חיילי תרווייהו והא דקאמר כל שאינו בזא"ז לאו כללא כייל דכל שאינו בזא"ז, אלא הוא בענין שסותרות זה לזה אבל אם אינם סותרות ושניהם מענין א' ע"כ. חיילי תרווייהו אם באים בב"א וגם הא דרבה דכל שאינו בזה אח"ז הלכת' כוותי' כמו שביארתי ועיין בתוספת תמורה (דף ד) בד"ה מעשרותיהם מעשר כלכלה בחבירתה כו' אע"ג דקיי"ל כל שאינו בזא"ז כו' ע"ש

ולולי מסתפינא הוי אמינא, דהא דאמרינן במנחות (ד' פ) דהפריש ב' חטאות לאחריות דמתכפר בא' מהן, דלא מיירי כמו שכתבו התוס' שם דאמר תיקדוש א' מתוך שתים אלא דמיירי במפריש בב"א, אע"ג דאינו בזא"ז, וכמו שאבאר, והוא דלפי מה שתירצו התוס' דמיירי כגון דאמר תיקדוש א' מתוך שתים כתבו התוס' דצריך לדקדק, דלא תקשי אם אין ברירה, דגבי תודה שנשחטה על שמונים חלות לא קשי' מידי מברירה כדפרישית לעיל (פי' שכתבו התוס' לעיל במנחות (ד' עח) לקדשו ארבעים מתוך שמונים, ואע"ג דר"י לית לי' ברירה בריש כל הגט, (ד' כה) היינו היכא שמברר לבסוף דלאו כלום עביד אבל הכא קדשי כל היכא דאיתנהו, וכשבא להפריש ד' חלות של תודה צריך להפריש י"א חלות מכל מין ומין, דאל"ה כיון דאין ברירה, דילמא דחולין קא שקיל) וקשה לי טובא דהא אמרינן בתמורה (ד' כד) אמר ר' אושעי' הפריש ב' חטאות לאחריות מתכפר בא' מהן, והשני' תרעה, ואמרינן שם אליבא דמאן אלימא אליבא דרבנן השתא המפריש לאיבוד אמור רבנן לאו כאיבוד דמי לאחריות מיבעי כו' אלא אליבא דרבי כי אמר רבי באיבוד אבל באחריות לא, וכן אמרינן שם בתמורה (ד' כג) אמר ר' אמי המפריש שני ציבורי מעות לאחריות מתכפר בא' מהם ושני יפלו לנדבה ואמרינן שם אליבא דמאן אלימא אליבא דרבנן פשיטא דיפלו לנדבה ע"כ לא קאמר רבי אלא במפריש לאיבוד אבל באחריות לא, וא"כ אי אמרינן דמיירי דאמר יקדוש א' מתוך שתים א"כ אמאי מתכפר בא' מהם. הא רבי לית לי' ברירה בגיטין (ד' מז) דאמר דטבל וחולין מעורבין זה בזה ול"ל דבמברר דבריו ומתנה בפירוש מודה רבי כמו שחילקו התוס' בגיטין (ד' כה) והכא דאמר תיקדוש א' מתוך שתים הוי כמברר דבריו ומתנה בפירוש זה אינו דא"כ ה"ל לתרוצי במנחות (ד' עט) אליבא דר"י נמי דבזה מודה ר"י כמו שכתבו התוס' במרובה (ד' סט) דבכה"ג מודה ר"י ע"ש אלא ודאי דזה לא הוי כמברר דבריו ומתנה בפירוש דהא לא התנה שתיקדוש איזה מהם שירצה ליטול מתוך השנים אלא אמר דתיקדוש אחת מתוך שנים וא"כ קשה כיון דהא דר' אושעי' אתי כרבי והא רבי לית לי' ברירה

ועיר דהא אמרינן בתמורה (ד' כה) א"ר יוחנן הפריש חטאת מעוברת וילדה רצה בה מתכפר רצה בולדה מתכפר מ"ט קא סבר ר' יוחנן אם שיירו משוייר עובר לאו ירך אמו הוא דה"ל כמפריש ב' חטאות לאחריות רצה בה מתכפר רצה בולדה מתכפר אלמא דר"י גופא נמי ס"ל להא דהמפריש ב' חטאות לאחריות אע"ג דר"י לית לי' ברירה ועוד דהא ר' אושעי' נמי לית לי' ברירה בפ"ק דביצה (ד' י') דאמרינן שם וכן אמר ר' אושעי' לטהר את הפתחים מכאן ולהבא וכן בביצה (ד' לח) כי לית לי' לי' לר' אושעי' ברירה בדאוריית' כו' אך אפשר לומר כמו שכתבו התוס' בעירובין (ד' סח) דתרי ר' אושעי' איכא אבל זה בוודאי קשה. דהא רבי אית לי' האי דינא וכן ר' יוחנן בתמורה (ד' כד) ובהפריש חטאתו מעוברת בוודאי לא הוי כמברר דבריו ומתנה בפירוש ע"ש א

ועוד נראה לי דבזה כ"ע מודו דלא אמרינן ברירה וכמו שהביאו התוס' רי"ד בשם הריטב"א שהקשה על הא דאמרינן דהמקדש אחת מב' אחיות דהוי קידושין שאין מסורין לביאה והקשה הריטב"א דהא אי אמרינן ברירה הוי קידושין המסורים לביאה מתחילתו הוא ותירצו בתוס' רי"ד דוודאי אם הי' אומר איזה שארצה הוי תלי בברירה שתלה ברצונו אבל זה שקידש מתחילתו מספק שלא בירר איזה קידש אין לומר שום ברירה וא"כ ק"נ גבי ב' חטאות אם אמר תיקדוש א' מתוך שתים בודאי לא תלי בפלוגת' דברירה וכ"ע מודו דלא אמרינן ברירה בכה"ג וכמו שכתב הריטב"א ואף שבס' אבני מילואים השיג ע"ז וכתב דאפי' לא התנה מתחילה ולא פירוש נמי אמרינן ברירה למ"ד דיש ברירה והביא ראי' מהתוס' דיומא (ד' נד) וכן כתבו התוס' להדי' בתמורה (ד' ל) דכל שלא הוברר האיסור מתחילה קודם תערובתו סמכינן אברירה ע"ש. אפ"ה הרי התוס' כתבו בשילהי מעילה (ד' כב) כי אתא ר"ז אמר רמא לי' ר"ל לר"י כו' ר"פ אמר כיסין אלוגין רמא לי' וכתבו התוס' דס"ד דטעמא דמתניתין משום ברירה אעפ"י שאינו מפרש שום דבר ולכך פריך מלוגין דאפי' למ"ד יש ברירה מכל מקום דוקא משום שפירש שאני עתיד להפריש אבל בסתמא לא אלמא דבסתמא לא אמרינן ברירה

והכי משמע נמי בירושלמי (פ"ז דדמאי) רשב"ל אמר אפי' הוציא את כל הכיס לא ימעול כמא דתימר למפרע טבל שתה ונ"ל שהוא ט"ס (צ"ל למפרע חולין שתה ודלא כהמפרש שם) אוף הכא למפרע חולין הוציא (פי' דאמאי אמרינן דאם אמר פרוטה בכיס זה הקדש דפליגי ר"ע ורבנן וס"ל לר"ע דכיון שהוציא הראשונה מעל נאמר דאינו קדוש אלא הפרוטה שנוטל אח"כ לשם הקדש) אלא כאן