נחלת יהושע יד

חל למלקות משום דאין אחע"א, ע"כ לא הוי כמו שחל מתחילה וה"ל ב"א דלא כמו שכתב הפמ"ג

עכ"פ מוכח דבאיסור חל על איסור אפילו למאן דלית לי' א דבב"א חל, חדא מיהו מחייב, דאל"ה איסור' שבהם היכן אזלה, ובשני שבועות אי אמרינן דאינו חל משום דכל שאינו בזא"ז אפילו בב"א אינו, לא יהא חייב משום שבועה כלל, וזהו דבר שאי אפשר:

וליכא למימר דהטעם דב' שבועות חיילי משום דאפשר שיחולו זא"ז דאם נשאל על הראשונה שני' חלה עליו וע"כ חיילי בב"א ג"כ (וכמו דמשני בקידושין (דף נא) שאני מעשר בהמה דאית' בטעות) דזה אינו, דהא לא מקרי שישנו בזא"ז ע"י שאלה דהא א"א לשני' לחול, אלא אם לית' לראשונה וא"כ ליכא אלא חדא שבועה דאל"כ אמאי לא משני הגמר' בקידושין (דף נא) גבי תודה שנשחטה על שמונים חלות דאפשר בשאלה לפי מה שביארתי בעמק יהושע (סי' טז) אי מהני שאלה לאחר שנזרק משום חולין בעזרה ומאי מקשה הש"ס ממעשר, וכן מה הקשו התוספת במנחות (דף פ) מהא דהפריש שני חטאות לאחריות דהא לית' בזא"ז, דהא אית' בזא"ז ע"י שאלה

ועוד דא"כ איך אמרינן בפ"י דנדרים (דף סט) בעי רבה קיים ומופר לכי בב"א מהו ת"ש דאמר רבה כל שאינו בזא"ז אפילו בב"א אינו אמאי לא חייל הפרה דהא אפשר להפרה לחול אחר הקמה דהא קי"ל דנשאלין על ההקם, ואף דההקמה לא אפשר אחר ההפרה כמו דאית' בנדרים (דף עט) נשאלין על ההקם ואין נשאלין על ההפר אעפ"כ ליחול הפרה ולא ליחול ההקמה דכה"ג כתבו המהרי"ט והמקנה בקי ושין דף סב) בהא דא"ר הושעי' דהנותן שתי פרוטות לאשה כו' דכיון דקידושין הראשונים אפשר להם לחול על השניים אע"ג דקידושין שניים לא אפשר להם לחול על הראשונים, הראשונים ודאי חייל כמו שהבאתי לעיל, וע"כ ליכא למימר דע"כ חיילי בב"א משום דאפשר בזא"ז משום שאם נשאל על הראשונה שני' חלה עליו וגם אין סבר' לומר דמ"מ אע"ג דלא חיילו אעפ"כ איסור' דשני שבועות מיהא איכא שכבר ביארתי דשבועות לא דמי לאיסורין, והא דאין שבועה חלה על שבועה אפילו איסור' נמי ליכא והא שפסק הרמב"ם והביאו בש"ע יו"ד בט"ז (סי' רכט) דאם התיר לשני' קודם שהתיר לראשונה מותר, אין הטעם משום דאיסור' מיהת איכא אלא הטעם שלאח"כ שנשאל על הראשונה אגלאי מילת' דחל השני' וע"כ מותר

ולכאורה היה אפשר לומר כמו שכתבו התוספ' בזבחים (דף ל) דאמרינן התם ה"ז תמורת עולה תמורת שלמים, ה"ז תמורת עולה דברי ר' מאיר אמר ר' יוסי אם לכך נתכוין מתחילה הואיל ואי אפשר להוציא שתי שמות כא' דבריו קיימים והקשו התוספת דהא אמרינן בפ"ב דקידושין דף נא) ובעירובין (דף נ) ובפ' נערה המאורסה (דף סט) כל שאינו בזא"ז אפילו בב"א אינו, ותירצו דכל דבר שאינו בזא"ז אפילו בב"א אינו מיירי בדבר שאי אפשר לקיים שניהם שסותרין זא"ז כגון מקדש אשה ובתה דהי מנייהו מפקת וכן קיים ומופר ליכי דנדרים וכן ארבע אמות דעירובין דף מט) אבל הכא מוקמי תרווייהו, וכן בפ' השולח בגיטין (דף מב) הכותב נכסיו לשני עבדיו קנו ומשחררין זא"ז ולא אמרינן כל שאינו בזא"ז אפילו בב"א אינו משום דהתם בזא"ז אי אפשר לקיים שניהם דבזא"ז קמא קני' נפשי' וקני חברי' ובתרא לא קני כלל אבל בב"א אפשר לקיים שניהם דאמרינן קנו ומשחררין זא"ז, והא דאמרינן בפ"ק דקידושין (דף ז) חציך בחצי פרוטה וחציך בחצי פרוטה דאינו מקודשת וקא מבעי לי' שני חציך בפרוטה לא שייך לומר תיפשוט מדרבה כו' דכל שאינו בזא"ז מיירי בדבר שאין השני יכול לחול מחמת שחל הראשון תחילה כגון שתי אחיות ושתי תרומות וב' מעשרות הלכך בב"א אינו משום דהי מנייהו מפקת אבל גבי קידושין בזא"ז אינו לא זה ולא זה אבל בב"א תפשי תרווייהו כו' ע"ש, וע"כ אפשר לומר דבשבועות נמי חיילי תרווייהו משום דלא סתרי זה לזה דכיון שאפשר לחייבו משום הב' שבועות ע"כ אעפ"י שאינו בזא"ז חל בב"א וכמו שכתבו התוספת בזבחים אך שיש לחלק

ע"כ נראה לי שזהו הכלל דהא דאמרינן כל שאינו בזה אח"ז אפילו בב"א אינו היינו דוק' אם הא' סותר לחבירו כגון בקדושין דאם אחת מקודשת, לא תפסי באחותה, וכן כל כה"ג שמביא הא דרבה היינו משום שהא' סותר לחבירו אבל הכא הא דאין שבועה חלה על שבועה לא משום שסותר זה לזה, אלא מכיוון שנשבע מכבר תו אין מקום לשבועה השניה לחול, וזהו דוקא אם כבר נשבע ע"כ כיון שהוא מושבע ועומד אין מקום לשבועה שני' לחול אבל אם נשבע שתי השבועות בב"א, א"כ אין כאן שבועה ראשונה שלא תניח לחול לשני' כיון שנשבע שתי השבועות בב"א, והם אינם סותרים זל"ז, ע"כ חיילו תרווייהו ועובר על שני שבועות ואין זה שייך להא דרבה דכל שאינו בזא"ז דהתם דווקא בשני דברים הפכים וע"כ אינו בזא"ז, ע"כ אינו אפילו בב"א נמי משום דהם סותרים זל"ז אבל במקום ששניהם מענין א' הוא ואינם סותרים זה לוה כלל אלא שהטעם שהשני' לא חל משום שאין לה מקום שכבר נגמר מהראשון, וא"כ זהו דוקא אם הראשון בא תחילה ע"כ אינו מניח מקום לשני' אבל אם באים בב"א ואינם סותרים זה לזה ולית כאן ראשונה שלא תניח לשני' לחול וע"כ חלים בב"א וכמו באיסורים דאע"פ שאין חלים בזא"ז אפ"ה בב"א חיילי והטעם דהא שאינו בזא"ז היינו משום שכבר הוא אסור, ע"כ אין תועלת באיסור השני אבל אם הם באים בב"א ושניהם איסורים ע"כ חיילי תרוויהו וה"נ בשבועות אף על פי דלא הוי איסור דממילא

ויש להביא קצת ראיה לזה מהא דאמרינן בנזיר (דף מב) אמר רבה מקרא מלא דיבר הכתוב לא יטמא כשהוא אומר לא יבוא להזהירו על הטומאה להזהירו על הביאה אבל טומאה וטומאה לא ומוקי לה התם דוקא אם באים בב"א, אבל אם קדמה הטומאה לא מחייב על הביאה משום דמטמא וקאי (ולדעת הראב"ד ברמב"ם (פ"ה מה' נזירות) אינו חייב בטומאה בזא"ז אפילו שלא בחיבורין ע"ש) ואע"ג דרבה ס"ל דכל שאינו בזא"ז אפילו בב"א אינו, וא"כ לא לחייב אפילו בב"א נמי על הטומאה ועל הביאה, אלא ודאי כיון דהא דפטור בזה אחר זה היינו משום דכבר נטמא ומיטמא וקאי וע"כ חייב בב"א על הטומאה ועל הביאה וסמך לדבר זה קצת הוא מהא דאמרינן במנחות (דף כג) דפריך התם ואמאי לימא שבע לי' טומאה ומשני התם בב"א הכא בזא"ז אלמא אע"ג דבזא"ז לא חל טומאה קלה על טומאה חמורה ואפ"ה בב"א חל, והוא משום דהטעם דלא חל אח"כ היינו משום דכבר שבע לי' טומאה אבל בב"א דלא שבע לי' טומאה עדיין חל ואע"ג שאינו בזא"ז כיון דשניהם מענין א', אלא דבזא"ז לא חל משום דכבר שבע לי' טומאה ואין מקום לטומאה קלה לחול על טומאה חמורה וע"כ חל בב"א, ואף שלפי מה שביארתי בתחילה דהא דכל שאינו בזא"ז אפילו בב"א אינו היינו דוקא אם בא ע"י דיבורו אבל לא אם בא ממילא וא"כ אין ראיה מזה אך לפי מה שביארתי כעת לא נצרך לחלק בזה ועיין בתוספת עירובין (דף נ) ובתוספת בכורות (דף יח) משמע קצת דאפילו במידי דממילא נמי אמרינן כל שאינו בזא"ז כו' דלא הקשו אלא משום דאי אפשר לצמצם וא' יצא תחילה דאפילו בלא קריאת שם הוא קדוש כמו דאמרינן בסוף בכורות (דף ס) עשירי מאליו הוא קדוש אבל בלא"ה משמע מדבריהם דעל עשירי נמי מקשה משום דכל שאינו בזא"ז כו', עיין בבכורות (דף יח) בסוף התוספת בד"ה אפשר לצמצם, שכתבו וז"ל ומיהו קשה דבעירובין פ' מי שהוציאוהו (דף נ) ובפ"ב דקידושין (דף נא) פריך מהא דיצאו שנים בעשירי לרבה דאמר כל שאינו בזא"ז כו' ומשמע דקשה לי' דהוי לן למימר דכיון דבזא"ז אין האחרון קדוש, בב"א לא יהא קדוש לא זה ולא זה, כמו מקדש אשה ואחותה והאיך יכול להיות זה דדל קריאת שם דידי' מהכא כיון דאי אפשר לצמצם וממה נפשך עשירי מאליו קדוש כו' משמע דלא הקשו אלא משום דאי אפשר לצמצם אבל בלא"ה ניחא להו דאפילו העשירי נמי לא יקדוש ואין מקום להאריך בזה ומה שהקשיתי מהא דאמרינן דאין אחע"א ואפ"ה בב"א חל, לפי מה שביארתי ניחא שפיר דהתם אינם סותרים זה לזה דכי מפני שהוא אסור מפני איסור א' לא יאסור משום איסור השני