נחלת יהושע קמז

אלא כל זמן שהיא אינה תובעת מותר לו למנע עונתה מאחר שנתנה לו רשות אבל אם חזרה ותבעה פשיט' דמחוייב בעונת' והארכתי שם שאפשר לומר לפי מה שכתב המ"ל דהא דבעונה לא מהני תנאי היינו משום דעונה הוי צער הגוף ואינו עשוי למחול וע"כ בתנאי דשאר וכסות **(ענינים כאלו אונם נוהגים בזמנים הללו ע"פ דינא דמלכותא.)** הכוונה הוא שתמחול לו הממון של שאר וכסות אבל עונה שהוא צער הגוף שאינו עשוי למחול אמרינן דהכונה הוא ע"מ שלא יהא עליו דין עונה וע"כ לא מהני התנאי דהוי מתנה על מה שכתוב בתורה וכמו שכתבו התוס' בכתובות (דף נו) אבל אם מחלה בפירוש מהני וכתבתי שם שעפ"ז אפשר ליישב הירושל' דמהירושלמי (ס"פ הפועלים) משמע דאפי' עונה נמי יכולה למחול. ומהירושלמי (דפ"ק דקידושין) משמע דעונה תנאי הגוף ואינו יכול למחול דקאמר תיפתר בקטנה דלית לה צער. והקשה בס' הפלאה דהא מ"מ לכי גדלה יש לה צער אך כיון שקטנה אין לה צער א"כ מוחלת היא על העונה עצמה ולא על דין עונה ע"כ אפי' לכי גדלה נמי הוי מחילה וע"ש בהפלאה והוא תמוה, שהקש' שם דאדרב' גבי יעוד מיירי בקטנה וא"כ איך אמרינן שם גבי יעוד דחכמים אומרים לא עשה ולא כלום שהתנה ע"מ שכתוב בתורה וכל המתנה על מה שכתוב בתורה תנאו בטל ופריך ולית לי' לרבנן כו' אית לי' תנאי ממון וזה תנאי הגוף ע"ש. והוא תמוה דהא גבי יעוד האב מתנה עמו ע"מ שלא יהא לו עלי' יעודין והוא אית לי' צער'

אך זה לא נרא' לי כלל אלא דעונה הוא תנאי הגוף ולא מהני מחילה כפשטא דהירושל' פ"ק דקידושין ובירושל' (פ"ג דכתובות) אמרה אפשר בוררת וחוזרת ובוררת, פי' שיכול' לברור ולומר שרוצת בו אע"ג דבה תלי, מילתא וכמו דאמרינן שם ביררה א' מהם נפטרה כולהון מל"ת וא"כ אי אמר' אפשי בו הרי מחלה לו החיוב שצריך לכונסה אעפ"כ יכולה לחזור דבזה לא שייך מחילה

נחזור לענינינו דלפי דעת הר"ן מה דאזמני' על הככר אינו שלו אלא שנתן לו רשות לאכול ואם אכל אינו יכיל לתבוע אבל כל זמן שלא אכל יכול לחזור בו. אלמא דלדעת הר"ן הא דמיבעי לי' בככרי עליך ונתנה לו במתנה בעינן שיהא דוקא שלו וא"כ קשה לדעת הר"ן דאיך זוכה בו הא הוי איסורי הנא' דהא אמר קונם ככרי עליך אלא ודאי משום שלאחר שיזכה בהככר א"כ יהי' הככר חלו וע"כ זכיתו והתירו באים כא' אלמא דאמרינן דשניהם באים כא' אך זהו ג"כ מחמת חסרון הככר שהוא אסור הנא' ע"כ אמרינן דשניהם באים כא' אבל לא אם צריך לזכות מחמת המקום דליכא למימר דבאים כאחת. וא"כ כיון שנתבאר דלא אמרינן גיטו וידו באים כא' רק גבי גט א"כ הכא גבי קידושין לכאורה לא זכתה בהקידושין ע"י החצר כיון דכבר הי' קנוי להמפקיד וכמו שהאריך בזה הקצה"ח (סי' קפט) א"כ במאי זכתה הקידושין

אך אעפ"כ נרא' לי שמקודשת מתורת חצר כמו שכתב המהרי"ט, והמהרי"ט נמי מו ה דלא אמרינן גיטה וחציר' באים כא' רק גבי גט אעפ"כ גבי שאלה מסתברא כדעת מהרי"ט. וכמו שכתב (שאל' סה) וז"ל ועוד נרא' לי שאפי' יחד לה מקום להשאילו לה לצורך אותם החפצים מסתבר' שכל שנטלה אותם החפצים לא נשאר המקום קנוי לה לעולם שתביא חפצים אחרים שלא השאיל', כו' ואם פינן אף בתוך שלשים יום חוזר המקום לבעליו הילכך עכשיו שנתנם במתנה להנפקד נמצא שהמטלטלין והמקום באו לו כא' דהכי אמרינן בריש הזורק כו' אלא גיטה וידה באים כא' כו' ע"ש לא הביא הך דגיטין רק לסמך לענין שאלת המקום שכיון שלא השאילו רק להחפצים א"כ כיון שמקנה לו החפצים ממיל' חוזר המקום לבעליו ואינו מתורת קנין דהא המקום הי' של בעלים מתחיל' והוא לא השאיל לו רק עד הזמן א"כ לאחר הזמן ממיל' חוזר

וכמו שביארתי בספרי ע"י (סי' יא) החילוק שבין מתנה ע"מ להחזיר. ובין שאל'. שמתנ' ע"מ להחזיר צריך להקנות לו אח"כ מחדש. ובשאל' לאחר הזמן הוי שלו ממילא ועוד אפשר לומר כמו שכתב המהרי"ט שם דאפי' יחדו לה הבעלים מקום לא נקנה המקום למפקיד. ואף שיש לפקפק בזה דהא אמרינן בב"ק (דף מח) אמרי ברשות ה"ל שן ברשות הניזק ושן ברשות הניזק חייבת. ופירש"י הוי שן בחצר הניזק דכיון דיהיב לי' בעל החצר רשות לעייל. זכותא אקני לי' בגוי'. והוי לי' חצר הניזק כו' ע"ש וכן בירושלמי (פ"ג דב"ק ה' א) ואית דבעי מימר כיון שאמר לו הכנס נעשת כחצר השותפין. קונים זה מזה בחצר. זה אינו דה"ל כחצר השותפין אבל לא בתורת שיהא שלו. ועיין בבכורות (דף יח) לא נחלקו אלא בחצר בעה"ב ורועה כהן. ר' טרפון סבר אקנויי' קא מקני' לי' בחצירו. וניחא לי' דלתעביד מצוה בממונו. וכתבו התוס' ואפי' בלא קנין קא קני דקא גמיר ומשעבד נפשי'. א"נ כמה פעמים הרועה פותח ונועל ע"כ אלמא דלא נקנה לו החצר. ע"י הבכור העומד בתוכו. אי לאו משום דמחזיק בחצר

וע"כ כיון שבשאלה לא נקנה לו המקום לגמרי ע"כ מהני אם המפקיד נותן מתנה להנפקד. וזכת' לו חצירו והכא נמי בקידושין אם המפקיד מקדש את האשה בהחפץ שמונח בחצירה מקודשת ע"י החצר שזכתה לה חצירה. והכי משמע בירושלמי (פ"ט דשביעית) ר' יצחק בר רדיפא ה"ל עובדו אתא שאל לר' ירמי' א"ל מה אריותא קמך ואת שאיל לר' יאשי'. א"ל חמא לך תלתי רחמין. ואפקר' קדמיהון (פי' שיראה ג' אוהבים שיפקיר לפניהם דאין הפקר פחות מג' כמו דאיתא בנדרים (דף מה) כו' ר' חזקי' סליק גבי ר' ירמי' א"ל זכיתי בהם אוצרה. א"ל צור לי אילין פריטי' גבך א"ל הרי מקומן מושכר לי. א"ל לא כן אפקרתן חזר וזכית' בהם ופי' המפרש מהרא"פ שהי' לו לר' ירמי' אוצר של פירות שביעית בבית ר"ח, והגיע זמן הבעור. וא"ל ר"ח זכיתי באותו אוצר שיש לך בביתי מן ההפקר דרחמנא אפקר'. אע"פ שעדיין לא הפקיר. וא"ל ר' ירמי' צור לי הני מעות כו' כלומר קח אותן ממנו וצר אותו לפיקדון בידיך. ואחר שלקח המעות ממנו. א"ל ר"י הרי מקומן של פירות מושכרים לי על המעות שקבלת נמצאת הן שלי שיקנ' לי מקומם א"ל ר"ח לא כן אפקרתן. חזר וזכית' בהם. ופי' מהרא"פ שאם עדיין לא הפקרתם האיך תחזור ותזכ' בהם שהי' צריך להפקירן תחיל' דלגבי דידך אין הפקר עד שתפקיר אותם. ואז תוכל לחזור ולזכות בהם. (ואפשר לפרש כיון שהפקרת אותם. ור' חזקיא אמר זכיתי בהם אוצר'. וא"כ איך תוכל לחזור ולזכות בהם) ולכאורה קשה דמה הי' צריך ר' ירמי' לשכור המקום מחדש דכיון שכבר השאיל לו המקום ר' חזקי' לר' ירמי' א"כ הי' החצר של ר' ירמי' וחצירו של אדם קונה לו שלא מדעתו וא"כ אמאי לא זכה ע"י חצירו דהא הי' מושאל לו מתחיל' וכ"ת דשביעית שאני דכיון שהי' שלו ע"כ אינו זוכה מן ההפקר כיון שהוא סובר שהוא שלו וכמו שכתבו התוס' בב"ב (דף נד) אדעתא דציבא לא קני. וכתבו התוס' אע"פ שמתקן הקרקע כו' דלעולם לא קני אלא א"כ מתכוין לקנות כו' וביבמות (ד נב) אמר הא למה זה דומה לעודר בנכסי הגר וכסבור שלו הן דלא קני כו' דהא דחצר קונה לו שלא מדעתו היינו שאינו יודע אם הוא בחצירו ואם הי' יודע הי' רוצה לקנות אבל אם יודע ואין מתכוין לקנות לא קני והכי נמי בשביעית כיון שאפי' הי' יודע לא הי' מתכוין לקנות כיון שהי' תחיל' שלו. זה אינו דלגבי ר' ירמי' לא שייך זה שהוא יודע שצריך לזכות. ועוד הא אמרינן בירושלמי (פ"ד דשביעית) מאימתי אדם זוכה בפירותיו בשביעית. ר' ירמי' סבר מימר משיתנם בתוך כליו. ר' יוסי סבר מימר אפי' נתנם לתוך כליו לא זכה. דהוא סבר דאינון דידי' ולית אינון דידי' וא"כ סובר ר' ירמי' דאם נתנם לתוך כליו זוכה וא"כ אמאי לא הי' זוכה מטעם חצר דהא החצר הי' מושאל לו. על פירותיו אלא ודאי כיון שלא השאיל לו המקום רק לפירותיו וא"כ כיון שבשביעית רחמנא אפקרי' ואין הפירות שלו ממילא אין החצר מושאל לו. (ולא אמרינן דאדרבא כיון דאם יזכה בהמקום ע"י הפירות א"כ יקנ' המקום ע"י הפירות והפירות ע"י המקום והפירות והמקום יקנ' בב"א) וא"כ מכש"כ הכא שנתן המפקיד והנפקד מתנה מדעתו ממילא כלתה לה השאילה. וא"כ הכא נמי אם קידש