נחלת יהושע קמו

נתמעט האוכל מוסיף ומזכה כו' וקאמר לית הדא אמרה שאינו מזכה להם בגופי' של אוכל. א"ר חנינא תיפתר שגררוהו עכברים (פי' דקאמר ש"מ שאינו מזכה להם בגופו של אוכל ואין להם קנין בהאוכל והוי רק כמו נתינת רשות להם לאכול וכיון שהוא מחמת נתינת רשות ע"ו קאמר נתמעט האוכל דהיינו שבעה"ב מיעט להאוכל דהא יכול לחזור. וא"כ מוכח דאינו מזכה להם בגופו של אוכל ותיפשוט דעירוב משום דירה ולא משום קנין וכמו דאמרי' בעירובין (דף מט) דאמר שמואל עירוב משום קנין. וכתבו התוס' וא"ת הא תנן לקמן בעירו' (דף עא) בעה"ב שהי' שותף בשכינו לזה ביין ולזה בשמן א"ב לערב וכן בעירובין (דף פ) גבי בני חבורה שהי' מסובין וקידש עליהן היום סומכין על הכת משום עירוב ולמ"ד משום דירה א"ש. וי"ל כיון שיש קירוב דעת ביניהן עשאוה חכמים כאלו הקנו זה לזה עכ"ל. אבל למ"ד עירוב משום דירה א"צ לומר שהקנו זה לזה וע"ז אמר כיון שאת אומר נתמעט האוכל אלמא שיש לו רשות לאכול הדא אמרה שאין מוכה להם בגופו רק שיש להם רשות לאכול והוי כמ"ד עירוב משום דירה והכי קיי"ל דעירוב משום דירה וכמו שכתבו התוספת דהא קיי"ל מערבין אפי' בפחות משו"פ ובפחות משו"פ לא שיך קנין רק נתינת רשות לאכול. ובזה יתיישב מה שהקש' הק"ע דהא צריך לערב בדבר דאי בעי מיני' חברי' שיתן לו ולא יקפיד כמפורש (ד' סח) דזה אינו דודאי כ"ז שלא חזר מזכה להם שיש להם רשות לאכול אבל מ"מ יכול הבעה"ב ליטול שלא מדעתם דאינו מזכה להם בגופו של אוכל וע"ז דחי תיפתר שגררוהו עכברים ולא שנטל הבעה"ב ולעולם מזכה להם בגופו של אוכל

ובאה"ע ברמ"א (סי' כח ס"ג) אורח שיושב אצל בעה"ב ונטל חלקו וקידש בו מקודשת. והט"ז כתב דאינו אלא ס' קידושין וע"ש בב"ש ולפי מה שביארתי דלדעת הר"ן שכתב דאי אזמני' עלי' ההיא שעתי' ככרו הוא ואינו רשאי רק לאכול. וא"כ לפי דעת הר"ן אינה מקודשת וא"כ כיון דתלוי בפלוגת' דהר"ן והרא"ש הוי ס' מקודשת. וע"ש בספרי ע"י (סי' טו) במה שהארכתי שם באם שהותר לו לאכול מפני פ"נ אם יכול לתרום תרומה ע"ש שהבאתי הירושלמי (פ"א דתרומות) אתם פרע לתורם שאינו שלו מה את עביד לי' כתורם שאינו שלו או כתורם של חבירו פי' אם הטעם דתורם שאינו שלו הוא מפני שאינו שלו וא"כ אפי' הותר לו לאכול אינו יכול לתרום או הטעם מפני שהוא של חבירו ע"ש שהביא הירושל' ראי' נשמעינה מן הדא הפקיר כריו ומרחו וחזר כו' ע"ש אך לכאורה משמע בתוס' ביבמות (דף פט) שהפקר כו' אבל מן הטמא על הטהור ליכא למימר דאפקוה מרשותו בשעת הפרשה כיון דבתר הכי נמי שלו הוא ועליו לתקנו עכ"ל משמע דאם הוי מפקי מרשותו לא הי' תרומתו תרומה אע"ג דאין לו בעלים אחרים, ויש לדחות ודוק. אך לכאורה יש להביא ראי' מהירושל' (פ"ג דמעשרות) ר' יונה בעי דמים מהו שיטבלו במקח (פי' במקום ששם אותה בדמים משום השבת אבידה כמו דאמר התם אם קובע למעשר כמקח) או מאחר שהבעלים מוציאין אותה לא נטבלה (פי' שאם הבעלים באים מוציאין אותה מידו שאע"פ ששם אותה בדמים ויכול לאכול אעפ"כ כ"ו שהבעלים באים ומוצאין בעין צריך להחזיר ע"כ לא הוי כמקח) ר' מנא בעי הגע עצמך שהי' נתונה בפיו לא נמאס הוא יכול להחזיר' ע"ש בפירוש מהרא"פ שמפרש אם הבעלים מצאו שהוא אוכל וא"כ הוי בידיעת הבעלים והוא א"צ להחזיר ע"כ הוי כמקח וא"צ לדוחקו שהפי' הוא כפשוטו הגע עצמך שהי' נתינה בפיו נמאס לא יכול הוא להחזירה אם אומר את כן לא נמצא אוכל טבל למפרע (כי' כיון שאת מתירו לאכול ובשעה שאוכל הוא נמאס ולא הי' צריך להחזיר אפי' אם יבואו הבעלים דהא נמאס הוא וא"כ נמצא דהוי כמקח גמור אוכל טבל למפרע) הדא אמרה דמים כמקח הן. וא"כ נמצא דבשעה שמפריש לא נשום אצלו רק בדמים ואם הבעלים באים צריך להחזיר וא"כ אינו שלו בעצם ואפ"ה יכול להפריש אלמא דלא בעינן דוקא שיהא שלו אלא שיהא לו רשות לאכול. אך מזה אין ראי' דמשום השבת אבידה הוא וניח' להו לבעלים וע"כ תיקנו שישום את דמיו וע"כ הוי כאלו הבעלים נתנו לו רשות לתרום ולפ"ז אפ"ל כמו שכתבתי בספרי ע"י שם דהא דלא אפשר בחולין דאמרינן ביומא (דף פג) היינו דאין הבעלים בעיר. ואע"פ שמותר לו לאכול אעפ"כ אינו יכול לתרום (וכמו דאמרינן בירו' (פ"ח דיומא) ר' יוחנן מטתי' כן ואכל מה דאשכח קדמוי וקרין עלי' החכמה תחי' בעלי'. וכתב הק"ע נראה דאיירי שאכל דברים שלא הפרישו מהם תרומה ומעשר ומפני שידע שמותר בטבל קרא עלי' המקרא הזה. וכן נ"ל לפרש הא דאמרו בבלי פעם אחת רצתי למזרחה של תאינה עכ"ל ולא רצה להפריש ודוחק לומר בשלא הספיק אם הי' מפריש. וס"ל תרומ' חמורה. אבל לפי מה שביארתי אפשר לומר משום דלא הי' הבעלים בעיר. אבל באמת א"צ לכל זה דהא דר' יוחנן מטתי' כן ואכל מה דאשכח קדמוי היינו אע"ג שלא היו הבעלי' ואכל שלא מדעת בעלים וכמו דאמרינן ביומא (דף פג) ר' יהוד' ור' יוסי הוי קא אזלי באורחא אחזי' בולמס לר' יהוד' קפחי' לרועה אכלי' לריפתא, ופירש"י כפאו ונטל ממנו כו' אני קפחתי את הרועה ואתה קפחת את כל העיר כולה וע"כ אי לאו בולמס לא הי' רשאי ליקח שלא מדעת בעלים. וכמו דאמרינן בב"מ (דף כב) אמימר ומר זוטרא ורב אשי אקלעו לבוסתנא כו' מר זוטרא לא אכל, ופירש"י דגזל נינהו שלא ידעו הבעלים הכא מחמת הבולמוס אכל וע"כ קרא אנפשי' החכמה תחי' וכן הא הא דאמרינן בבבלי (דף פג) א"ר יוחנן פעם א' אחזני בולמס ורצתי למזרחה של תאינה וקיימתי בעצמי החכמה תחי' בעלי' פי' שאכל שלא מדעת בעלים)

וראיתי בס' המקנה שהוכיח מהא דאמרינן במעילה (דף כ) אמר לו תן להם חתיכה חתיכה והוא אומר טלו שתים והם נטלו ג' כולם מעלו ובודאי דהמעיל, מיד ולא בשעת אכיל' דאל"ה אינו חייב דהא לא אמרינן זה נהנה וזה מתחייב כמו שכתבו התוספ' בקידושין (דף מג) וא"כ אי אמרינן דאינו יכול ליתנו המתנה לאחר הא אמרינן כל מתנה שאם הקדישו אינה מקודשת אינה מתנה וא"כ לא הי' מועל ע"ש ולכאורה תמוה דהא דאמרינן שאם הקדישו אינה מקודשת אינה מתנה, היינו אם צריך להחזיר כשהוא בעין אבל יכול לאכול בודאי וכמו דאמרינן בב"מ (ד' נט) המשאיל קורדום של הקדש מעל לפי טובת הנא' שבה וע"ש בתוספת אע"ג דודאי אינו רשאי ליתן במתנ' לאחר אעפ"כ מעל וא"כ ה"נ כיון דיש לו רשות לאכול בעצמו וא"כ אמאי לא מעל

אך יש לדחות דהתם קני לי' מתחיל' להשתמש בו דמשיכ' קונה בשומרין אבל הכא אי אמרינן דאינו מותר לו רק לאכול הרי לא הוי שלו מתחיל' והא דיכול לאכול היינו רק מחמת שנתן לו רשות לאכול ואם רוצה לחזור בו הרי יכול לחזור

וכמו שביארתי במ"א על הא שכתב המ"ל ל (פט"ז מה' מלוה ולוה) דהא דאמרינן בגיטין (ד' עח) דזרוק לי' חובי והפטר דנפטר הזורק נ"ל דלסברת רבינו ישעי, שהביאו הטור (סס"י יב) דבמלוה בשטר מחילה בעי קנין הכא מיירי במלוה ע"פ דאילו בשטר בדברים לא מיפטר דהכא מדין מחילה נגעו בה. וכן יש להוכיח מדברי הרא"ש פ' המקבל שרצו להוכיח מהך סוגי' דמחילה א"צ קנין ע"כ. וכתבתי שם שאף שמן הירושל' מוכח כדעת רבינו ישעי' דאמרינן בירושלמי (ספ"ק דגיטין) הדין דמחל שטר לחברי' ר' חנינא ור' מנא חד אמר מחיל וחד אמר אינו מחיל עד דמחזיר לי' שטרא אעפ"כ לפי מה שכתב המהרי"ט הובא במ"ל שם דכי אמר זרוק לי חובי והפטר כל שעדיין לא זרקו יכול לומר לו אי אפשי שתזרוק וכן בשואל אע"פ שאמר לו שלח והפטר יכול לומר לו אי אפשי וכן באומר קרע ע"מ לפטור בב"ק (דף צג) יכול לומר לו אי אפשי שתקרענו. וכמו שכתב המ"ל דזהו לא מדין מחילה נגעו בה אלא מתורת נתינת רשות ולא מתורת מחילה. ולפ"ז אפשר דמהני אפי' בשטר נמי דאע"ג דמחילה לא מהני מחמת דשטר' בידי' אעפ"כ יכול ליתן רשות אלא שיכול לחזור. וכמו שכתב המ"ל שם לענין תנאי דבעונ' תנאו בטל דלא דמי לדבר שבממון דאתיהיב למחילה. והקש' מהא דתלמידים יוצאים לת"ת שתים ושלש שנים שלא ברשות ותירץ דזה לא מדין מחילה נגעו בה