נחלת יהושע קמה

וכן ס"ל לר"י התם דעובר לאו ירך אמו הוא עכ"ל, ובאמת קשה טובא דהא ר"י הגלילי דס"ל דאם אמר הרי את ב"ח וולדך עבד דדבריו קיימים, ודאי דס"ל דעובר לאו ירך אמו, וע"כ היא ב"ח וולדה עבד וא"כ הוי כב' גופין, וא"כ מה צריך לומר דס"ל כרבי דאדם משחרר חצי עבדו, ודוחק לומר דאע"ג דס"ל דעובר לאו ירך אמו הוא, אעפ"כ הרי היד שלה מעורב בה כח מן הולד דזהו דוחק כיון דס"ל דעובר לאו ירך אמו הוא וכמו דלא אמרינן דהיא וולדה נגחו והיא וולדה נרבעת וכמו שהאריכו בזה התוס' בב"ק (ד' מז) אלא ודאי דקאי אדסמוך לי' דלפי מה שפירשה ר' הושעי' דשניהם ב"ח והטעם משום דאמרינן עובר ירך אמו, וא"כ אי אמרינן דעובר ירך אמו א"כ ה"ל כחד גופא. והוא נתן הג"ש לאמו ואמר הרי את בת חורין וולדך עבד וא"כ ה"ל משחרר חצי עבדו. דליכא למימר בזה גיטו וידו באים כא'. ואמאי הוי שניהם ב"ח. דהטעם משום דהעובר טפל לגבי אמו ושיירו אינו משוייר. כמו דאמרינן בתמורה (ד' כה) והעובר נגרר אחר האם דה"מ דאם אמו משוחרת. וע"כ ממילא הולד משוחרר וכמו בקדשים דאם שיירו אינו משוייר והולד קדוש מכח האם אבל לרבנן דס"ל דאין משחרר חצי עבדו. והטעם משום דליכא למימר גיטו וידו באים כאחת. וא"כ אפי' החצי אינו משוחרר. וא"כ איך שייך לומר דאם שיירו אינו משוייר. וע"כ אומר שסובר כרבי דאדם משחרר חצי עבדו. וא"כ מוכח דלא אמרינן כיון דאי אמרינן דאם שוורו אינו משוייר א"כ יהי' הולד נמי ב"ח. וע"כ משוחררת דזה אינו דאדרבא נימא בהיפוך כיון דעובר ירך אמו והוא אינו משחרר רק האם. וא"כ ה"ל משחרר חצי עבדו ושניהם עבדים וכמו דס"ל לר"י דשניהם עבדים. אלא ודאי דלא אמרינן בכה"ג ולגבי שיחרור עצמה שאני כיון שהוא בתורת שילוח אמרינן דגיטה וידה באים כא' משא"כ לענין שתהא משוחררת מטעם דלא תיהוי חצי עבד. מטעם דלאחר השיחרור כולה משוחררת זה לא אמרינן

אבל מ"מ מוכרח דאיכא לפרושי כמו שפירשתי דאע"ג דעובר לאו ירך אמו הוא היינו לענין שיכול לשייר אבל אעפ"כ הם גוף א' וה"ל כמשחרר חצי עבדו דהא ביד דידה נמי מעורב כח מן הולד. אך ממה שכתב הרמב"ם (פ"ז מה' עבדים) והשיגו הראב"ד ע"ש היטיב מתבאר מתוך דברי הראב"ד דאי אמרינן דעובר לאו ירך אמו ניחא הא דהאומר לשפחתו הרי את ב"ח וולדך עבד אפי' לפי מאי דקיי"ל אין אדם משחרר חצי עבדו דהוי כב' גופין ע"ש היטיב ולדעת הרמב"ם אפי' אי אמרינן עובר ירך אמו הוא ע"ש בלח"מ וא"כ מוכח דהירושלמי קאי על ר' הושעי' אבי המשנה דלא עשה ולא כלום. היינו דשניהם יצאו לחירות משום דעובר ירך אמו הוא ואם שיירו אינו משוייר. וע"כ הוי חצי עבדו. וא"כ קשה דמ"ט הוי חצי עבדו כיון דאמרינן דלא עשה ולא כלום היינו דשניהם יצאו לחירות וא"כ לא הוי משחרר חצי עבדו אך ה"מ אי אמרינן דבמשחרר חצי עבדו יצא לחירות וע"כ תפיש בה החירות ע"כ עדיף יותר ממשחרר חצי עבדו דהעובר בטול לגבי האם ואם שיירן אינו משוייר אבל אי אמרינן דהמשחרר חצי עבדו אינו משוחרר א"כ האם נמי אינה משוחררת. ואמאי שניהם יצאו לחירות והשתא אי אמרינן דתפסינן הסוף תחילה א"כ מאי קאמר דס"ל כרבי דאם משחרר חצי עבדו נימא כיון דאי אמרינן דאם שיירו אינו משוייר ויצא לחירות ע"כ לא הוי כמשחרר חבי עבדו אלא ודאי דאמרינן בהיפוך. כיון דמשחרר חצי עבדו לא קנה. ע"כ לא התחיל בו החירות ולא דמי להא דהיא חטאת וולדה חולין דהיא קדושה ממ"נ. וע"כ אם שיורו אינו משוייר. משא"כ הכא. וע"ז אומר דס"ל כרבי דאדם משחרר ח"ע. וע"כ כיון שהיא משוחררת על כל צד ע"כ אמרינן דשניהם ב"ח אלמא דלא אמרינן דתפשינן צד הסוף בתחילה. אלא לגבי גוף השיחרור אמרינן דגיטו וידו באים כא'. אבל לא לענין שתהא משוחררת באומר את ב"ח וולדה עבד וא"כ כש"כ דלא אמרינן בשארי דברים דהא בשיחרור נמי לא אמרינן לכל מילי. ודוק]

ולכאורה יש להביא קצת ראי' להיפוך דאמרינן בכל הדברים דשניהם באים כאחת מהא דאיתא בנדרים (דף לד) בעי מיני' ר"ח ב"א מרבא ככרי עליך ונתנה לו במתנה מהו. ככרי אמר לו כי איתא ברשותי' הוא דאסור או דילמא עליך א"ל עילוי' שויתי' הקדש. א"ל פשיטא אע"ג דיהבה לי' במתנה אסור אלא ככרי עליך לאפוקי דאי גנבי' מיגנב א"ל לא לאפוקי דאי אזמני' עלי'. וכתב הר"ן כלומר לעולם אימא לך דאי יהיב לי' במתנה שרי לי'. וכי קאמר לי' עליך לאפוקי דאי אזמני' עלי' תיתסר לי' דההוא שעתא נמי ככרו הוא. ולכאורה יש להקשות לפי מה שכתב הר"ן בפ"ג דע"ג והבאתיו בספרי ע"י (סי' ו) דליכא זכי' באיסורי הנאה משום דלית בה דין ממון. א"כ מאי קא מיבעי לי' אם נתנה במתנה. דכיון דנתנה לו במתנה. והוא אמר ככרי דוקא שהככר שלו. וע"כ מכי נתנה לו במתנה לא הוי ככרו וע"כ שרי. הא כיון שאין זה יכול לזכות בה דהא אסרי' ושוי' עלוי' הקדש. וע"כ כיון דלא מצי זכי הוי דמרי' קמא וכמו דאיתא בנדרים. (דף מג) הפקר כמתנה מה מתנה עד דאתי מרשות נותן לרשות מקבל כו' וכה"ג בכריתות (דף כד) בשלמא לרשב"ג קסבר כי יהיב אינש מתנה אדעתא דמקבלין לה מיני' כי לא מקבל מיני' הדרא למרה והא דפליגי התם היינו אי אמרינן הוכיח סופו על תחילתו כמו דאמרינן בחולין (דף לט) ע"ש וא"כ הוי דמרא קמא. ואיך מותר להנות. ואע"פ שלדעת הר"ן לא קשה. שהר"ן כתב בספ"ה דנדרים (דף מח) גבי ההוא גברא דהוי שמיט כיפי דכיתנא אסרינהו לנכסי' עלי' כו'. וכתב הר"ן דאפי' מחיים נמי אי בעי למרבינהו לברי' מצי עביד. כדתנן נותן לבניו או לאחיו וכמו שכתב שם (דף מז) והוי יודע דכי תנן הכא אם מת לא ירשנו לאו למימרא דכיון שהנכסים אסורים לו בהנאה לא יזכה בהם כו' אלמא דלדעת הר"ן יש להמודר זכי' בהם. ואף דיש להקשות ע"ז ממה שכתב הר"ן בפ"ב דנדרים (דף פה) שהאוסר הנאת פירות על עצמו. יכולים אחרים ליטול כבר הארכתי בזה בספרי ע"י (סי' ו) אך לדעת הרשב"א דהמודר הנאה מחבירו. ונתן לו לולב לצאת בו דביום א' לא יצא דבעינן לכם משלכם. וכן כתב הרשב"א בתשובה (סי' רב) דאשה שאסרה על עצמה נכסי ראובן ואח"כ קיבלה קידושין ממנ' דאינ' מקודשת בהם כיון דאסורה בהנאה אינו יכול לזכות ועיין במ"א הלכות זכי' והפקר וא"כ איך קא מיבעי לי' אם אמר ככרי עליך ונתנה לו במתנה. דאיך יכול לזכות בהמתנה כיון דהוי איסורי הנאה

וכ"ת דכיון שנתנה לווא"כ יש לו רשות לאכול מצד הנותן ע"כ אע"פ דלא זכה בהם אעפ"כ לא מקרי ככרו זה אינו דהא אית' שם אלא ככרי עליך לאפוקי מאי לאו לאפוקי דאי גנבה מיני' מיגנב א"ל לא לאפוקי דאי אזמני' עלי' וכתב הר"ן וז"ל כלומר לעולם אימא לך דאי יהיב לי' במתנה שרי' לי' וכי קאמר לי' עליך לאפוקי דאי אזמני' עלה תיתסר דההיא שעתא נמי ככרו הוא. והארכתי בזה בספרי ע"י (סי' טו) בענין מה שהאריך המהרי"ט בתשובה (סי' קנ) בדין א' שנטל התפוח מעל השולחן ונתן לחבירו קידושין בעד בתו והאריך המהרי"ט דאע"ג שיש לו רשות לאכול אפ"ה אינה שלו. וכמו דאמרינן בב"מ (דף צב) פועל משלו הוא אוכל או משל שמים הוא אוכל למאי נ"מ דאמר תנו לאשתי ובני דאי משל שמים הוא אוכל אינו יכול ליתן לאשתו ובניו. וכתבתי שם שזה תלוי בהא דנדרים (דף לד) שהרא"ש פירש דאי אזמני' עלי' לענין זה חל האיסור שאסור להזמינו עלי' שמיד כשהזמינו עלי' הוא נהנה במה שמזמינו ומכבדו ורוצה בו להאכילו אע"פ שעדיין לא אכל והר"ן פי' לאפוקי דאי אזמני' עלי' משום דההיא שעתא נמי ככרו הוא פי' דהוי כמו שמזמינו על ככרו שלא הורשה לו רק לאכול אבל לא שיהא שלו. וא"כ משמע מהר"ן דבמזמינו על ככרו אף דרשות לו לאכול אפ"ה לא הוי דידי' ממש

וכמו שהבאתי שם הירושל' דעירובין (פ"ו ה"ז) גבי האחין והשותפין כו' שאין אביהם זכה להם אלא במה שהם אוכלים (פי' וע"כ לא הוי שותפים מתחילה וצריכין עירוב ע"ש) וכה"ג אמרינן שם בירושל' דעירובין (פ"ז ה"ו)