נחלת יהושע קמד

ואינו מתיר רק הממון כמו בכל יאוש והפקר. והשתא ניחא דע"כ אמר ר"נ לא עשה ולא כלום דכיון שסובר כר"ש דאין הכסף גומר בה והא דכסף קונה הוא רק מטעם קנין שמקנה את העבד לעצמו ולא משום שיחרור דהא אינו מועיל רק להממון ולא להאיסור וע"כ כיון שאינם רק מטעם קנין ע"כ לא עשה ולא כלום כיון דעדיין היא שפחתו איך תקנה הכומתא וכ"ת מטעם גיטו וידו באים כא' ה"מ לגבי שיחרור אבל לגבי קנין ליכא למימר הכי וכמו שביארתי. וע"כ ניח' שפיר הא דלא עשה ולא כלום אפי' לענין שיעבוד נמי וא"כ מוכח לפ"ז דלא אמרינן גבי קנין גיטו וידו באים כא'

והכי משמע בירושל' (פ"ק דקידושין) בכסף ר' ירמי' אמר מאחר לרבו הא מרבו לאחר לא א"ר זעירא אפי' מרבו לאחר הא מרבו לעצמו לא. ולכאורה קש' כיון דאמרינן דיוצא בכסף א"כ אמאי אינו יוצא אפי' מרבו לעצמו וכ"ת כל מה שקנה עבד קנה רבו אמאי לא נימא דגיטו וידו באים כא' כמו בשטר דתנן בקידושין (דף כב) ובשטר ע"י עצמו אלא ודאי דר' זירא לטעמי' בגיטין (דף לט) דר' זירא משמי' דרב נחמן אמר הלכה כר"ש וע"כ אינו יוצא רק מטעם קנין וע"כ מרבו לעצמו לא דכל מה שקנה עבד קנה רבו ולא אמרינן בזה גיטו וידו באים כאחת כמו דלא אמרינן בכל הקנינים גיטו וידו באים כאחת וכמו שביארתי וע"כ דוקא מרבו לאחר דס"ל בכליו של מקנה. וכמו דאמרינן בגיטין (דף לט) ולא היא אלא משום דהוי בכליו של מקנה (ואפשר דס"ל דמטבע נעשה חליפין. ועיין בירושל' (דקידושין פ"ג) ר' בא בשם רב והוא שיחדה לו סלע במגדל במה קידש' כההיא דתנינן תמן כל הנעשה דמים באחר כיון שזכה זה נתחייב זה בחליפיו והכא נמי זכה בסלע שבמגדל במה שדיבר עלי' לשלטון וכתב ע"ו הרשב"א דכיון דאפליגו רב ולוי בב"מ (דף מה) דחד אמר מטבע נעשה חליפין וחד אמר אין מטבע נעשה חליפין שמא רב הוא דאמר נעשה חליפין כדמוכח הכא בירושלמי

וכ"ת הא מ"מ כיון שהאחר זוכה לעבד. א"כ איך יוצא בזה. דהא כל מה שקנה עבד קנה רבו. וא"כ לא יצא עדיין מרשותו זה אינו דהא בכה"ג מהני נמי ע"י אחר לרשב"א בקידו' (ד' כ"ג) דגמר לה לה מאש' מה אשה עד שיוציא גט כו' אף עבד נמי עד שיוציא גט לרשות שאינו שלו. ועוד אפשר לומר כמו שהביא השעה"מ מה' עבדים שהביא מה שכתב הריטב"א וז"ל ומיהו צריך תלמוד הרב שנתן מתנה לעבדו. וזכה לו ע"י אחר. אם זוכה בה לגמרי. דומי' דאשה. או דילמא אין קנין לעבד בלא רבו. אפי' במתנה שזכו לו אחרים מיד רבו ומסתבר לי דבהא נמי אין קנין לעבד כו' וע"ש ומדברי המרדכי שכתב משם הר' אלחנן ואם הבעל נתן מתנה לאשתו קנתה כו' ואומר הר' אלחנן דההיא יש לדחות. דמזכה לה ע"י אחר דכה"ג מהני אפי' בעבד. מבואר שחילק על הריטב"א וס"ל דהרב שזיכה לעבדו ע"י אחר מהני. וע"כ מהני אם נותן הכסף לאחר דבהא קני העבד. או איפשר שהאחר מקבל לעצמו. ובההיא הנאה משחרר לעבדו. וכמו דאמרינן בפ"ק דקידושין (דף ז) תן מנה לפלוני כו' ע"ש. אבל בכסף ע"י עצמו ודאי לא מהני לדעת הירושלמי. אע"פ דבשטר מהני אלא ודאי דר' זירא לטעמי' דבכסף הוא מטעם קנין וכל שהוא מטעם קנין לא אמרינן דבאים כאחת ובשטר שאני שהוא בתורת שיחרור. ומהני אפי' באיסורי הנאה ע"כ לא אמרינן בזה גיטו וידו באים כאחת וע"כ אמר ר' זירא בכסף מאחר לרבו. הא מרבו לאחר לא. א"ר זעירא אפי' מרבו לאחר הא מרבו לעצמו לא. דכל שהוא מטעם קנין לא אמרינן בזה דבאים כאחת וכמו שכתב הקצה"ח ודלא כתשובת מהרי"ט (סי' סה) שהביא שם א' מגדולי החכמים שרצה לבטל המתנה מטעם זה שכתב הרשב"ם. דחצר של נפקד אינו קונה. דה"ל רשות המפקיד: וכתב כיון דהמפקיד מקנה הפיקדון. א"כ נימא דחצירו ומתנתו באים כא' כמו שאמרו ר"פ הזורק דגיטה וחצירה באים כאחד שכבר ביארתי דבכל דבר שהוא מטעם קנין לא אמרינן דבאים כאחת

ועוד יש להביא ראי' לזה מהירושלמי (פ"ה דנדרים ה' א) ר' יוחנן בשם ר' ינאי השותפים קונים זה מזה בחצר וחייבים זה בנזקי זה. א"ר בון בר כהנא באומר צבור ואקנה (צ"ל ותקנה) אבל אם ציבורין. לא קנה עד שיטלטל והנה הפ"מ פי' בדוחק. ונ"ל דהפי' הוא שכבר ביארתי בספרי עזי (דף יא) דבחצר השותפין בשעה שכל א' משתמש הוא שלו וכמו שהאריך בזה הר"ן במס' נדרים (דף מה) וע"כ אם הי' צבורין מתחילה לא קנה מטעם חצירו. דכיון שהראשון נשתמש בה מתחילה ונעשית חצירו. וא"כ איך יהי' חצירו של השני במה שזה מקנה לו חפצו והוא משתמש בה עכשיו ונעשית חצירו דכיון דלא הוי עדיין חצירו. א"כ אין החפץ נקנה לו בזה. ולא אמרינן דע"י החפץ נעשית חצירו דבשעה שמניח בה חפצו הוי החצר שלו. וע"כ קנה החפץ. וגיטו וידו באים כא'. כמו דאמרינן גבי גיטו ומתנתו. דכל שהוא מטעם קנין לא אמרי' דבאים כאחת. אבל אם אמר לו צבור וקנה. וא"כ התחיל תחילה להכניס החפץ. ונשתמש בה תחילה. א"כ ממילא הרי החפץ ברשותו דבכל מקום שהוא מהלך הוא שלו. או שהפי' הוא עד שיטלטל עד שימשוך אבל ע"י החפץ בעצמו. אינו קונה ובש"ס דילן בב"ב (דף פד) אמרינן חצר השותפים קונים זה מזה ומוקי לה במודד לתוך קופתו ועיין בר"ן פ"ק דקידושין (דף ח) גבי הא דהתקדשי לי במנה כו' בעי רב ביבי סלע של שניהם מהו. ובמה שכתבו התוס' שם אלמא דלא אמרינן גבי קנין דמתנתו וחצירו באים כא'. והכי משמע נמי ממה שכתב הש"מ בפ"ק דב"מ (דף יא) וז"ל וא"ת א"כ למה הוצרכו לתקן משיכה ומסירה בסימטא. יקנה בד' אמות יש לומר דלא אמרו ד' אמות. אלא כשעומד ונותן לו בתוך ד' אמותיו דאם קדם כלי לא זכה לו. לפי שמקומו של כלי קנוי' לבעל הכלי. והא דפיאה ומציאה שכבר קדמו לי' פיאה ומציאה. התם משום דאין להם בעלים והילכך המוצא זוכה בכלי. ובד' אמותיו כאחת והשתא אי אמרינן דבמתנה נמי באים כאחת כמו גבי גיטו וחצירו. א"כ ה"נ שמקנה לו החפץ. נימא שהחפץ והד' אמות באים כאחת, דכיון שמקנה לו החפץ, א"כ החפץ שלו מונח בד' אמותיו אלא ודאי דלא אמרינן בכה"ג, גבי קנינים דבאים כאחת, ואע"ג דאמרינן בב"ק (ד' סז) מיתבי הגנב והמן והאנס הקדישן הקדש, ותרומתן תרומה ומעשרותן מעשר כו' אמרי התם איכא שינוי השם מעיקרא טבלא והשתא תרומה. מעיקרא חולין והשתא הקדש. אלמא דאמרינן דחל ההקדש והתרומה מחמת דהוי שינוי השם בב"א דכיון דהוי הקדש. ע"כ הוי שינוי השם וקונה ההקדש. ולא אמרינן דאדרבא כיון דיאוש לחודי' לא קני ממילא לא הוי הקדש. התם שאני שהחסרון מחמת גוף הדבר ולא מחמת כח הקונה שבקנין לא מהני יאוש בלחוד. וע"כ אמרינן דשינוי השם וההקדש. באים כאחת. להיות הקדש משא"כ בכל הני שביארתי שהחסרון מחמת קנין של המקבל. וע"כ כיון דלא קנה המקבל החצר. איך איפשר שיקנה החצר ע"י שטר המונח בחצר להיות החצר שלו משא"כ בהקדש שהכל בא מכח המקדיש שהוא עושה ההקדש ושינוי השם כאחת. ודמי קצת לגט שהכל בא מכח המגרש לחוד. משא"כ אם מקנה לו. החצר ע"י השטר, שצריך הדבר לקנות ע"י חצירו של המקבל, וכל כמה דלא מטא לחצירו לא קני, וא"כ איך יזכה השטר ע"י החצר, כיון שהחצר בעצמו עדיין לא נקנה לו

[ויש עוד להביא ראי' לזה מהירושלמי (פ"א דקידושין ה' ג) הרי את בת חורין וולדי עבד, ולדה כיוצא בה דברי ר' יוסי הגלילי, וחכ"א לא עשה כלום, אמר ר' לעזר כך פירשה ר' הושעי' כו' שניהם ב"ח, ר' אימי בשם ר' יוחנן שניהם עבדים על דעתי' דר"י ניחא מחלוקת על דעתי' דר' לעזר מה איכא מחלוקת, אלא כיני דבריו קיימים, דברי ר' יוסי הגלילי, וחכ"א לא עשה כלום. מהו לא עשה כלום, אר' לעזר כך פירשה ר' הושעי' שניהם בני חורין, ר' אימי בשם ר' יוחנן שניהם עבדים, כרבי דרבי אמר אדם משחר חצי עבדו, וכתב הק"ע והא דאמר ר"י הגלילי דבריו קיימים, אע"ג דעובר ירך אמו, אתי' כרבי דאמר אדם משחרר חבי עבדו והקשה שם הק"ע דילמא קא סבר עובר לאו ירך אמו כמו דאמרינן בתמורה (ד' כה) אליבא דרבנן,