נחלת יהושע קמג

קנה רבו) ופריך ולית לי' לרבי שהוא כמזכה מימינו לשמאלו (כי' דאיך משחרר חצי עבדו הא מה שקנה עבד קנה רבו וא"כ איך משחרר חצי עבדו) וכן הקשו התוס' בגיטין (דף כג) בהא דאמרינן התם עובר ירך אמו הוא ונעשה כמו שהקנה לה א' מאברי'. וכתבו התוס' תימא לר"י היתה עוברה איך זכתה לו אע"ג דירך אמו הוא כו' ואפי' שיחרר כולה חוץ מידה לא הי' לזכות לו דכשמשחרר כולה יש לה כח לזכות משום דגיטה וידה באים כא' כדאמרינן בפ"ק דקידושין וע"ז פריך ולית לי' לרבי שהוא כמזכה מימינו לשמאלו ומשני אית לי' במזכה ע"י אחר. ופריך ולית לי' לרבנן במזכה ע"י אחר. ומשני קסבר הראוי לזכות לעצמו זוכה ע"י אחר וכל שאינו ראוי לזכות לעצמו אינו זוכה ע"י אחר (פי' כל היכא דאיהו מצי עביד שלוחא דידי' מצי עביד וכל היכא דאיהו לא מצי עביד שלוחו נמי לא מצי עביד)

וע"ז קאמר ר' אבא ור' יוסי דאתי כר' דאמר אדם משחרר חצי עבדו אבל בלא"ה איך קנתה הכתב שלא תשתעבד כיון דליכא למימר בזה גיטו וידו באים כא' וכל זה הוא לשיטת הירושל' שהי' ע"פ השטר דקאמר פלונית שפחתי אני עושה לה כתב שלא תשתעבד וע"ז קאמר דאתי כרבי דאמר אדם משחרר חצי עבדו, אבל לשיטת הש"ס דילן בגיטין (דף מ) דאמרינן התם כי אתא ר"ד אמר ר"י מי שאמר בשעת מיתתו פלונית שפחתי אל ישתעבדו בה, דהטעם משום מצוה לקיים דברי המת ע"כ יכול לצוות שלא ישתעבד בה אבל בירושלמי דמיירי בשטר, ע"ז אומר דאתי כרבי דאדם משחרר חצי עבדו דאל"כ איך נתן להכתב שלא תשתעבד הא ליכא למימר בזה גיטו וידו באים כא' ולפי"ז אפשר לומר דע"כ אמרינן בגיטין (דף לט) בההיא דשקל כומתא ושדי בה א"ל קני הא וקני נפשיך ואמר ר"נ דלא עשה ולא כלום ומאן דחזא סבר דהלכ' כר"ש דאין הכסף גומר בה וכיון דאינו גומר בה ע"כ לא עשה ולא כלום אפי' לענין שיעבוד נמי דהא העבד אינו קונה כלל הכומתא דהא אין העבד יכול לקבל מתנה מרבו וכמו שכתבו התוס' בקידושין (דף כד) דאם נתן מתנה לעבדו לא קנה כלל

וכמו דאמרינן בירושל' (פ"ק דקדושין ה"ג) פשיטא שהעבד מקבל מתנה מאחר לאחר מאחר לרבו מרבו לעצמו לא מאחר לעצמו מחלוקת ר"מ וחכמים, אומר הא לך כסף זה ע"מ שלא יהי' לרבך רשות בו זכה בהם העבד זכה בו רבו דברי ר"מ, וחכ"א זכה העבד לא זכה בו רבו מה צריכ' לי' מרבו לאחר מאי כשם שהעבד זכה מאחר לרבו כך הוא זוכה מרבו לאחר. ועפ"ז מיושב מה שהקש' השעה"מ על הריטב"א בה' עבדים שכתב דלזכות לאחרים עדיפא מזכי' לעצמו מהא דנדרים (דף פח) דאשה זוכה לעצמה מיד הבעל ואעפ"כ לא יוכל לזכות ע"י העירוב ע"ש דמהירושל' משמע כדעת הריטב"א דלזכות לאחרים עדיף טפי דקאמר דמרבו לעצמו לא מהני ומרבו לאחר מיבעי לי' ואפי' אי אמרינן דע"מ שתצא לחירות מהני, היינו משום דהעבד נמי לא קנה כלל. וכמו שכתבו התוס' בפ"ק דקידושין (דף כד) דזה. מקרי ע"י אחרים דהא העבד נמי לא קנה אלא שיתן לרבו ויצא לחירות אבל הכא קאמר לי' קני הא וקני נפשך, אלמא דבתורת קנין הוא ועוד לר"א אליבא דר"מ ע"מ שתצא לחירות נמי לא מהני וגיטו וידו באים כאחת נמי ליכא למימר דהא לר"ש אין הכסף גומר בה אעפ"כ לא נראה לי כלל לפרש באופן זה דכיון דאף לר"ש שאומר דאין הכסף גומר בה אעפ"כ יוצא מידי שעבוד ומעשה ידיו לעצמו א"כ אמאי לא יהי' לו יד לקנות הכומתא. וכמו שכתבו התוס' בגיטין (דף עז) בד"ה ידה גופא מי קני לי'. והקשו התוס' וא"ת חצירה נמי לא קני גופה אלא פירי ויש לומר כיון דקנוי' לו לפיר' הוי כאלו קנוי לו גוף החצר אבל מעשה ידי' מעלמ' קא אתי ועוד דהחצר קנוי לו בע"כ של אשה אבל ידי' אינם קנוים לו בע"כ דיכולה היא לומר איני ניזונית ואיני עושה

ובזה אפשר ליישב מה שהקשה המ"ל בה' עבדים על הירושל' (פ"ז דגיטין) ר' שמעון בן יקים אעיל עובדא קומי ר' יוחנן מהיום ולאחר מיתה מתנתו מתנה כו' מכיון שאמר מהיום מתנה גמורה היא לאיזה דבר כתב לאחר מיתה לשייר לו אכילת פירות. ובגיטין מכיון שכתוב מהיום גט כריתות הוא לאיזה דבר כתב לו לאחר מיתה לשייר לו אגופה א"ר בון בר כהנא קומי ר' אילי לשייר לו מעשה ידי' א"ל לא מצינו אשה נשואה לזה ומעשה ידי' לזה כו' אף בגט שיחרור כן הרי גט שיחרורך מעכשיו ולאחר שלשים יום ע"ד דרבי כו' והקש' המ"ל אמאי לא נימא ה"נ גופה מהיום ופירי לאחר זמן ותירץ דלא מצינו ג"כ עבד לזה ומעשה ידיו לזה. ולכאורה מצינו כה"ג בב"ק (דף צ) המוכר עבדו לאחר ופסק עמו ע"מ שישמשנו שלשים יום אך יש לומר דלא שכיח הוא

אך לפי מה שביארתי אפשר לומר כיון דלענין חצר אזלינן בתר פירות וכמו שכתבו התוס' וא"כ איך אפשר לומר שמקנה לו גוף מהיום ופירי לאחר זמן דא"כ איך מקבל גיטו כיון דעדיין הוא לפירות לרבו ולענין אשה כתבו התוס' דהיינו משום שיכולה לומר איני ניזונית ואיני עושה אבל בלא"ה כיון שמשועבדת למעשה ידי' אין לה יד וזהו דוקא כיון דקנוי לרבו למעש' ידיו אבל הכא שיוצא לשיחרור למעשה ידיו ואילו אחר הי' נותן לו יש לו קנין כיון דאינו משועבד לרבו למעש' ידיו וכמו שכתבו התוס' ביבמות (דף סו) ד"ה ועבדים שקנו עבדים דמשכחת לה במפקיר עבדו ע"ש. והכי נמי משמע בפ"ק דב"מ (דף יא) עישור שאני עתיד למוד נתון כו' ומקומו מושכר לו אלמא דאע"ג שהוא בתורת שכירות אפ"ה קונה לו מתורת חצר וההיא דירושל' לעיל אפשר לומר הא דקאמר מה שייר בה מעשה ידי' היינו שלא יטריחוהו במלאכות כבדות. והר"ן כתב בגיטין ומשום מצוה לקיים דברי המת אסור להשתעבד בה ומעשה ידי' לא פקע, אלמא דאפי' למעש' ידי, נמי לא שיחררה לגמרי וע"כ ליכא למימר בה גיטו וידו באים כא'

ע"כ נ"ל לבאר הסוגי' דגיטין (דף לט) באופן אחר, והוא שיש ב' ענינים דהיינו מה שהוא בדרך קנין וגט כריתות ושיחרורי עבדים. והנה גט אשה ושיחרור עבדים אינו בתורת קנין שמקנה נפשה או שמקנה את העבד לעצמו דהא יכול לגרש או לשחרר בע"כ, אלא ודאי דלאו בתורת קנין הוא אלא כך גזירת הכתוב שאם יגרש את האש' או ישחרר את העבד הותר אפי' האיסור ג"כ אלא דבעינן שיתן לידה או ליד העבד את הגט או את השיחרור. וע"ז משני בגיטין (דף עו) אהא דהוי קשי' לי' דהא כל מה שקנה עבד קנה רבו וע"ז משני גיטו וידו באים כאחת, משא"כ מה שהיא בתורת קנין לא נוכל לומר גיטו וידו באים כא' וא"כ איך נוכל לומר שיזכה את החצר ע"י השטר המונח בחצר כיון דעדיין לא קנה את החצר א"כ אינו מונח השטר בחצירו וכמו שכתב הקצה"ח. והנה בקנין כסף נוכל לומר או שמטעם קנין הוא כמו בכל הקניני' וכמו שביארתי לעיל (סי' כ) על הירושל' ר' ירמי' בעי קומי ר' זעירא הילך כסף זה שתצא שדך לחירות (נ"ל שב"ל שיצא עבדך לחירות. וכן הגיה הק"ע דלא כהפ"מ) וע"ש מה שביארתי על הירושל' וא"כ הא דיוצא בכסף הוא מטעם קנין או שגזירת הכתוב הוא שיצא ע"י כסף כמו שיצא ע"י שטר וע"כ נ"ל שיש חילוק בזה בין רבנן לר"ש דלרבנן דסברי שהכסף מתיר את האיסור ג"כ ויליף מהא דכתיב והפדה לא נפדתה הוא בתורת שילוח כמו בשטר אבל אי אמרינן דלא ילפינן מהא דכתיב והפדה לא נפדתה וכמו דאמרינן בגיטין (דף לט) ושם ר' שמעון אומר משום ר' עקיבא יכול יהא כסף גומר בה כדרך ששטר גומר בה כו' לומר לך שטר גומר בה ואין הכסף גומר בה א"כ הא דיוצא בכסף הוא מידי דהוי אכל קנינים שבכסף ועי' רש"י ד"ה אורע' ודוק

וכה"ג אמרינן בירושל' (פ"ז דגיטין ה"ה) היוצא בשן ועין בניו עבדים והיוצא משום יאוש בניו ב"ח אמר ר' יוסי בר' בון לא מסתבר' חילופין היוצא בשן ועין הואיל ושיחררתו התורה בני' ב"ח והיוצא משום יאוש הואיל ולא שיחררתו התור' בני' עבדים. פי' היוצא בשן ועין הואיל ושיחררתו התורה שכתוב לענין שיחרור גופא ע"כ בני' ב"ח שמתיר את האיסור ג"כ אבל היוצא משום יאוש הואיל ולא שיחררתו התורה דהיינו מכח שיחרור אלא מידי דהוי אכל יאוש דעלמא ע"כ בני' עבדים