נחלת יהושע קמב

לידי'. וע"כ אפשר דבגט נמי אע"ג דכתבו על איסורי הנאה כשר. ולא שייך בי' זכי'. אפ"ה מהני במעמד ג' ואע"ג דהשתא מפרשינן מילתא דרב והוא שצבורין ומונחין בקרן זוית. אפ"ה מעמד שלשתן לאו בתור' קנין הוא אלא כמאן דמטי לידי'

ויש לבאר עוד דבס' א"מ הקשה דלדעת רש"י דהגט נקנה באגב א"כ אמאי אמרינן בגיטין (דף כא) אין כותבין על המחובר והטעם הוא משום דמחוסר קציצה. הא האשה יכולה לקנות הגט כשהוא מחובר ע"י חזקה דאלים טפי מקנין אגב. וא"כ אינו מחוסר קציצה כלל. ולי נראה דאפשר לומר במה שכתב רש"י דגט נקנה באגב היינו דוקא ע"י אגב. דגט הוא לא מתור' קנין שהיא קונה את עצמה אלא מתור' שהוא משלחה ומגרשה. וע"כ דוקא בקנין אגב שזהו קנין מתור' המקנה ולא מתור' הקונה. והראי' דאין אגב יכול להיות בדבר של הפקר. והעיקר בגט הוא מצד המגרש. ועיין בקצה"ח ס' ערה ממה שהוכיח לו גדול א' דבעינן דעת מקנה מהא דבעי בפ"ק דקידושין שדה לאחר כו' ואף שהקצה"ח הכריע דאגב מהני אפי' בדבר של הפקר אינו מוכרע כמו שהארכתי בזה לעיל בתשובה (סי' כ) וע"כ מהני אגב גבי גט. משא"כ חזקה דהעיקר הוא מצד הקונה שהוא העושה החזקה. וע"כ לא מהני חזקה גבי גט. אפי' לדעת רש"י והראי' דבעי בירושלמי מסר לה במוסירה מהו מדת הדין את אמר נקנה המקח. והכא את אמר הכין. או שני' היא דכתיב ונתן בידה. ואמאי לא מיבעי' לי' אם קנה הפרה במשיכה אם נקנה הגט. אלא ודאי דהבע' הוא דוקא במוסירה. דוהו דוקא מכח המקנה אבל במציאה ובנכסי הגר אינו קונה כמו דאמרינן בפ"ק דב"מ (דף ח) מוסיר' מחבירו קנה במציאה ובנכסי הגר לא קני דמאן מסר לו דלקני' אבל במשיכ' קני אפי' במציא' כמו שכתבו התוס' בב"ב (דף עו) וע"כ במשיכה כיון שזהו מחמת הקונה. ע"כ בודאי דלא מהני בגט. דהא בגט הוא דוקא מצד הבעל דהא לא בעינן רצונה וכה"ג אמרינן בפ"ק דקידושין (דף ז) ושלחה ולא שתשלח את עצמה

והקצה"ח כתב הטעם דאין כותבין במחובר לקרקע אע"ג דאפשר לקנות ע"י חזקה. הוא מחמת דהוי כמו טלי גיטיך מע"ג קרקע וע"ש בקצה"ח שרוצה לומר מטעם זה. דבעבד יכול לכתוב הג"ש במחובר משום דבעבד מהני טלי גיטיך מע"ג קרקע דהא אם נתן גט בחצירו והקנה לה החצר לא הוי טלי גיטך מע"ג קרקע כיון דמקנה לה החצר עם הגט. א"כ בעבד דקני לי' גופי' אפי' נטל העבד, מע"ג קרקע אעפ"כ כיון דקנה לי' גופי'. ואח"כ כשמשחררו הוי כמקנה לו החצר והשטר שיחרר מונח בו. ע"כ לא הוי טלי גיטיך מע"ג קרקע. והא דאמרינן בגיטין (דף ט) דבזה שוה גיטי נשים. לשיחרורי עבדים היינו דוקא אם משחררו ע"י אחר ובזה יתיישב מה שהקשה הט"ז והביאוהו השעה"מ בהלכות עבדים על מה שהטור הביא הדין דאין כותבין במחובר בשם הרמב"ם ולא הביא הגמ' דגיטין (דף ט) דמהגמ' אין ראי' דשם מיירי אם משחררו ע"י שליח. וע"כ הוי כטלי גיטיך מע"ג קרקע אבל ע"י עצמו איפשר דכותבין במחובר דלא הוי כטלי גיטך מע"ג קרקע. והא דגמרינן לה לה מאשה היינו משום דבאשה שייך מי שאינו מחוסר אלא כתיבה וקציצה ונתינה. משא"כ בעבד אם משחררו ע"י עצמו. אבל כיון שהרמב"ם גמר לה מדכתיב בעבד עצמו ונתן. וכמו שכתב הרמב"ם פ"י מה' שיחרורי עבדים. א"כ ע"כ דבעבד אמרינן נמי מי שאינו מחוסר אלא כתיבה קציצה ונתינה. ע"כ דבעבד נמי פסול טלי גיטיך מע"ג קרקע וע"כ הביא בשם הרמב"ם דווקא

ובזה נ"ל ליישב דעת רש"י שכתב בגיטין (דף עו) זיל אמרו לי' לקני' לההוא דוכתא דיתיב בה גיטא ותיזיל איהו ותיחד ותיפתח. ופירש שם רש"י דתקנה מטעם אגב ע"ש ותמהו האחרונים דאמאי לא פירש בפשיטות מטעם חצר כמו דאמרינן בגיטין (ד' כא) כתב לה גט ונתנו בחצירו. וכתב לה שטר מתנה עליו קנאתו ומתגרשת בו. דלפי מה שביארתי איפשר לומר דהיינו דוקא אם הקנין בחצר מחמת השטר. וע"כ הוי הקנין בחצר מחמת הבעל. דהא בהפקר לא מצי קנו בשטר. וע"כ זכתה בגיטה מטעם חצר. אבל הכא דאמר תיזיל ותיחד ותיפתח דקנתה בחצר מטעם חזקה. וחזקה קונה בנכסי הפקר וא"כ ליכא נתינה מחמת הנותן. ע"כ פירש רש"י שהקנה לה הגט אגב קרקע וזה לא מהני בהפקר ומה שהביא הקצה"ח ראי' מהרשב"א שכתב בב"ק (ד' מט) גבי המחזיק בשטרותיו של גר כו' דמאן דמחזיק בנכסי הגר קני השטר מחמת אגב ע"ש. אלמא דאגב קונה בנכסי הפקר היינו מטעם דהתם לא בעי למימר אגב וקני דשטרא אפסרא דארעא הוא כמו שכתבו התוס' בגיטין (דף כב) בד"ה החזיק בזרעים קנה עציץ דבשטר לא בעינן אגב משום דשטרא אפסרא דארעא הוא וע"כ פירש"י מטעם אגב. ועיין בתוס' גיטין (דף עז) שכתבו ולא הוי כטלי גיטיך מע"ג קרקע דכיון שהגט בא מרשות הבעל לרשותה הוי כאלו נתנו לה

ונ"ל להביא ראי' דלא אמרינן גיטו וי"ו באים כא' אלא דוקא גבי גט אבל לא בשאר קנינים דהא אמרינן בגיטין (דף לט) ר"ש אומר משום ר"ע יכול יהא כסף גומר בה כדרך ששטר גומר בה ת"ל והפדה לא נפדתה לומר לך שטר גומר בה ואין הכסף גומר בה. ורבנן דאתי ממחוזא אמרי אמר ר' זירא משמי' דר"נ הלכה. וכי אתא לסוריא אשכחתי' לר' חייא בר אבין אמר לי איזי גופא דעובדא היני הוי א"ל ההוא אמתא דהוי מרה שכ"מ אתי בכי' קמי' א"ל עד אימתי תשתעבד ותיזל ההיא איתתא אתא שקל כומתא ושדא בה א"ל זיל קני הא וקני נפשיך אתא לקמי' דר"נ א"ל לא עשה ולא כלום מאן דחזא סבר משום דהלכה כר"ש. ולא היא אלא משום דהוי כליו של מקנה ופירש"י מאן דחזא סבר משום דהלכ' כר"ש כו' ולא אמר כלום דר"נ להתיר' לישראל קאמר כר' שמעון אבל מידי שיעבוד יצאת. ויש לדקדק דהא לא עשה ולא כלום משמע שלא עשה כלל ועוד כיון שיצאת מידי שעבוד אמרינן בגיטין (דף לח) עבד שברח מבית האסורין יצא לחירות ולא עוד אלא שכופין את רבו וכותבין לו ג"ש והטעם דכיון שאינו יכול להשתעבד בו ע"כ כופין אותו לכתוב לו ג"ש כדי שיתחייב במצות

ולכאורה הי' אפשר לומר דלכך לא עשה ולא כלום דכיון דסבר כר"ש דאמר אין הכסף גומר בה ורק יצאת מידי שעבוד אבל עדיין אסור בבת חורין ע"כ ה"מ אם נותנים לרבו כסף אבל הכא הי' בכליו של מקנה דשקל כומתא ושדא בה ואמר לה זיל קני הא וקני נפשיך ע"כ לא עשה ולא כלום דהא ליכא למימר גיטו וידו באים כא' דהא הגוף עדיין לרבו וע"כ כיון שלא קנתה את הכומתא איך תקני לנפשה. ודוחק לומר דלמ"ד בכליו של מקנה היינו דבההיא הנאה דמקביל מיני' גמר ומקני' כמו שכתב הר"ן בפ"ק דקידושין אע"ג דסתם חליפי סודר ע"מ להחזיר הוא ע"כ אפילו לא קנה מחמת שכל מה שקנה עבד קנה רבו נמי מהני. ועיין בספ"ה דנדרים (דף מז) מאן לימא לן דאי תפיס לא מתפיס ובפ"ק דב"מ (דף ז) ש"מ האי סודרא כיון דתפיס בי' שלש על שלש קרינן בי' ונתן לרעהו דכמאן דפסיק דמי וקני. והכי משמע לכאור' בירושל' (פ"ק דקידושין ה"ג) פלונית שפחתי עושה אני לה כתב שלא תשתעבד ר' אלעזר ור' שמעון בן יקום ר' יוחנן אמר' לא הכל ממנו לשעבד בני' מה הם עבדים מה שייר מעשה ידי' ר' אבא ור' יוסי תריהון אמרין דרבי היא דרבי אמר אדם משחרר חצי עבדו. וכתב הפ"מ ובבבלי פ' השולח (דף מ) קאמר ר' יוחנן התם כופין את היורשין וכותבים לה גט שיחרור אמר לפניו ר' אמי ור' אסי אי אתה מודה שבני' עבדים

והנה הפ"מ שגה בזה וגם לא ביאר כל הצורך. והפי' הוא ששאל בני' מה הם ומה שעשה לה הכתב שלא תשתעבד אם הכוונה היא שתצא לחירות ובני' בני חורין. והשיב שבני' עבדים ומה שייר בה מעשה ידי' פי' שלא תשתעבד וע"ז אמר ר' אבא ור' יוסי דאתי כרבי דאמר אדם משחרר חצי עבדו. ופריך ולית לי' לרבנן אדם משחרר חצי עבדו אית לן בעבד של שותפות אבל בעבד שהוא כולו שלו שני' היא שהוא כמזכה מימינו לשמאלו (פי' כיון דאינו משחררו לגמרי א"כ ליכא למימר בזה גיטו וידו באים כא' וא"כ מה שקנה עבד