נחלת יהושע קמ

אבל כעת נראה לי דהירושלמי ס"ל שתלוי בזה. דאי אחר יכול ג"כ לפדות. ע"כ אין מקדשין בו את האשה דהפדיון הוי כקונה מחדש. וכמו שבהקדש אינו יכול לקדש משום דאי בעי פריק ה"נ בפ"ח אינו יכול לקדש משום דיכול לפדות. משא"כ אם אחר אינו יכול לפדות. ורק הבעלים יכולים לפדות. ע"כ מקדשין בו את האשה. דהוי רק של הבעלים. וע"ז אמר דלר"א דאמר מקדשין בו האשה ע"כ ודאי ס"ל דאם פדאו אחר אינו פדוי. וע"כ הוי של בעלים. אבל אם פדאו אחר הי' פדוי. א"כ אם פודה הוא בעצמו הוי כקונה מחדש. ולא הוי קידושין. כמו שלא הוי קידושין בהקדש ור"י דס"ל דאין מקדשין בו את האשה ס"ל דאם פדה אחר פדוי. וע"כ הוי כמו הקדש. דהא דיכול לפדות הוי כמו שאם הי' קונה מחדש. ובזה הוא מחולק עם הש"ס דילן. דלהש"ס דילן מה שאינו דומה להקדש הוא מטעם דאפי' אחר הפודה. שייך הפדיון לבעלים, ולהירושלמי הטעם משום דאחר אינו יכול לפדות וע"כ מקשה מהברייתא דמחייב תשלומי כפל. ע"כ בודאי שאינו דומה להקדש. דהא הגונב מהקדש אינו משלם תשלומי כפל דוגונב מבית האיש ולא מבית הקדש. וכה"ג פשיט לי' בש"ס דילן בבכורות (ד' יא) דאינו דומה להקדש

ועיין בירושלמי (פ"א דמ"ש) ר' יודן בעי אמר לאשה משכי לי מעשר בהמה זו, שתתקדשי בו לאחר שחיטה, מאחר שיש בידו לשחוט מקודשת מכבר. או לאחר שחיטה, ועיין בספרי ע"י שהבאתי ראי' דאיסורי הנאה הוי שלו, מהא דאמרינן בירושלמי (פ"ב דפסחים) ר' ירמי' בעי פ"ח שהמית מיתתו בעריפה, או בסקילה, אלמא אע"ג דפ"ח אסור בהנאה לר"י אעפ"כ מקרי של בעלם, ע"ש, ולפי מה שביארתי כעת דפ"ח ר"א אומר מקדשין בו האשה, משום דיכול לפדותו, וכמו שביארתי להש"ס דילן, הוא משום דאם פודהו אחר נמי הוי לבעלים, ולדעת הירושלמי הוא משום דאין אחר יכול לפדות

[והנה שם (בפ"ב ה' א) אמרינן אח"כ ר' בנימין שאל חלות תודה שנעשו נותר נימא אם נעשו נותר עד שלא הגע זמן ביעורן, את מבערן בכל דבר, וגירסת הק"ע את מבערן בשריפה, (כן נ"ל נכון דלפי' הב' דמיבעי לר"י אין זה בעי' דלר"י דס"ל שם בירושלמי דעד שלא הגיע זמן ביעורו השבתתו בכל דבר, כמו דאיתא שם בירושלמי אעפ"כ הא ס"ל בתמורה (ד' לד) דאם רצה לשרוף את הנקברין רשאי, וא"כ יכול לשורפו ויוצא ידי שניןה) משהגיע זמן ביעורן את מבערן בשריפה (צ"ל את מבערן בכל דבר) וכתב הק"ע דמיבעי לי' לרבנן דאמרי דהשבתתו בכל דבר וא"כ בחלות תודה שנעשו נותר יש ב' דברים הא' מצות ביעור של נותר שהוא בשריפה ומצות ביעור של חמץ שהשבתתו בכל דבר וע"כ אומר אם נעשה נותר קודם זמן ביעור. ע"כ כבר חל עליו מצות שריפה וע"כ צריך לשרפו ואם נעשה חמץ מתחילה. חל עליו תחילה ההשבתה בכל דבר ואינו מובן כיון דחל נותר על חמץ. א"כ איפשר שצריך לשורפו או שחל חמץ על הנותר אפשר שמצותו בכל דבר דהא חכמים פליגי בתמורה (דף לד) על ר"י דאמר אם רצה להחמיר על עצמו לשרוף את הנקברין רשאי. ואמרו לו שאינו מותר לשנות

ע"כ נ"ל דהטעם הוא דאם נעשה נותר מתחילה. והוי איסורי הנאה א"כ ממילא לא חל ע"ז חובת השבתת חמץ דאע"ג דאיסור חמץ חל בכולל על נותר. דכיון דאסור בשאר חמץ אסור נמי בהא דנותר. אעפ"כ אינו עובר בב"י וב"י. דאע"ג דבחמץ אמרינן דאינו ברשותו של אדם ועשאו הכתוב כאלו הוא ברשותו. אע"ג דהוי איסורי הנאה היינו דוקא מצד איסור חמץ גופא אבל אם נאסר מחמת נותר. א"כ לא הוי דידי' ממילא אינו עובר ב"י. וליתא לעשה דהשבתה. ואם חל עלה איסור חמץ מתחילה ונותר לא הוי עד למחר (אע"ג דאין מביאין תודה לכתחילה בי"ד כמו דאמרינן בפסחים (דף יג) אעפ"כ אם עבר והביא כשר) ע"כ כיון שחל עלה איסור חמץ מתחילה לא חל עלה איסור נותר דבהא לא שייך כיון דאתוסף איסורא לגבוה כמו דאיתא בשבועות (דף כד) דהא לחמי תודה נאכלות לבעליהן ואפי' אם נאמר דחל דמיגו דחל על המצה חל נמי על החמץ אפ"ה כיון דחל איסור חמץ תחילה ממילא לא הוי נותר דנותר אינו רק דוקא אם מותר באכילה. וכמו דמוכח בפסחים (דף פג) לא נצרכה אלא לג"ה. ואליבא דר"י דתני' ר"י אומר אינו נוהג אלא באחת כו'. ואלא תיפשוט דספוקי מספקא לי' לר"י דאי מיפשט פשיטא לי' ההיא דהתירא ניכלי': ודאיסורא נשדיי'. וא"כ מוכח דכיון דאסור באכילה לא הוי נותר. וא"כ ה"נ כיון שנאסר משום חמץ ממילא לא הוי נותר. ע"כ השבתתו בכל דבר דלא חל ע"ז איסור נותר כיון שאסור באכילה. והכי מוכח נמי בפ"ג דכריתות (דף יד) ונותר ופיגול בחדא בהמה לא משכחת לה. ופירש"י דפיגול אינו אלא בד' עבודות של דם הילכך מדפגלה לא חזי' לאכילת אדם. ולא לאכילת מזבח. הילכך לא חייל עלה נותר ודוק]

הרי נתבאר דבס' ממונא דקיי"ל קולא לנתבע והממע"ה. אם קידש הנתבע אשה בהאי ס' ממונא לדעת הסוברים דלא מהני תפיסה בס' הוי הקידושין קידושי ודאי. ועיין עוד בקונטריס הספיקות (כלל א')

סימן כג

שאלה האומר לאשה התקדשי לי בפיקדון שיש לי בביתך. אי הוי מקודשת מחמת שקנה לה ביתה. או לא

תשובה תחילה צריך אני להקדים מה שכתבתי על הקצה"ח ומזה יבואר לענין קידושין אם הוי קידושין או לא. דהקצה"ח כתב בה' מקח וממכר (סי' ר) וז"ל ונאתפקתי בראובן שנתן מתנה לשמעון שטר מתנה על ביתו. ואמר הנני נותן לך את הבית הזה. עם השטר מתנה שבתוכו מי נימא כה"ג חצירו ומתנתו באים כא' דבכה"ג אמרינן ר"פ הזורק (דף עו) חצירה מה שקנתה אשה קנה בעלה כו' ומסיק דיד עבד כיד רבו, אלא גיטו וידו באים כאחת. וה"נ חצירה וגיטה באים כא' ולאחר העיון נראה פשיטא דכה"ג אינו זוכה. כיון דהחצר והשטר עדיין לא יצא מרשותו. איך יזכה המקבל. והא דאמרינן גבי גט גיטה וחצירה באים כא'. נראה דגט שאני. דגט אשה ודעבד לא בעי זכי'. שיזכה בדרך זכי' כיון דאשה מתגרשת בע"כ. ואין זכי' בע"כ, אלא ודאי דגבי אשה לא בעינן רק ונתן בידה וכן בעבד וליכא תורת זכי' בע"כ. ומה"ט נמי נראה בהא דקיי"ל כתבו על איסורי הנאה כשר. ואע"ג דליכא תורת זכי' כלל באיסורי הנאה וכמ"ש הרשב"א בתשובה (סי' תרב). וזהו דלא כדברי הריב"ש דס"ל דיש זכי' באיסורי הנאה אלא ודאי משום דגירושין בע"כ. לא בעי זכי' כלל אלא ונתן בידה כו' וכיון דלא בעינן בגט אשה ועבד תורת זכי' בשטר אלא ונתן בידה או בחצירה. ומש"ה כל שידה וגיטה באים כא' סגי לה. והוי ונתן בידה. כיון דהחצר והיד באים עם נתינת הגט כאחת. אבל במתנה דבעינן שיזכה המקבל בשטר מתנה דרך זכי'. וכל זמן שלא בא החצר לידו לא זכה בשטר מתנה. ועיין לשון רש"י ר"פ הזורק גיטה וידה באים כא'. ע"י הגט באה לה ידה ע"י נתינתו עכ"ל. והיינו משום דלא בעינן התם זכי' רק נתינה כו' עכ"ל

ובזה יש ליישב קצת מה שקשה על הר"ן שכתב בפשיטות ר"פ הזורק דאין אשה מתגרשת באגב דבעינן ונתן בידה וליכא. והתם מדין חצירה נגעו בה כו' עי"ש. שהשיג על רש"י שכתב שיקנה מדין אגב ולכאורה קשה דאיך פשיטא