נחלת יהושע יג

אין חייבין ולא אמרינן דבאיזה מהם שעבר חייב ועוד לא נראה לי מה שכתב מהרי"ט דהא אית' בשבועות (דף כד) דלר"ש דס"ל דאין אחע"א האוכל נבילה ביוה"כ פטור אלמא דאינו מתחייב חטאת מחמת יוה"כ אע"ג דמשום איסור נבילה ליכא חטאת ולא אמרינן דלא גרע נבילה משאר אכילת היתר, ועוד הא אמרינן בפסחים (דף לה) יכול יצא אדם י"ח בטבל כו' ת"ל לא תאכל עליו חמץ מי שאיסורו משום בל תאכל חמץ יצא זה שאין איסורו משום בל תאכל חמץ אלא משום בל תאכל טבל ופריך ואיסור' דחמץ להיכן אזלא אמר רב הא מני ר"ש היא דאמר אין אחע"א דתני ר"ש אומר האוכל נבילה ביוה"כ פטור והשתא אם אית' לדברי מהרי"ט הא ישנו לאיסור' דחמץ ג"כ ש"ם לא התרו בו משום טבל והתרו בו משום חמץ חייב וא"כ ישנו לאיסור חמץ ג"כ וזהו דוחק לומר דלכן לא מקרי איסורו משום בל תאכל חמץ משום שאם התרו בו משום טבל אינו חייב משום חמץ וכן ביבמות (דף יג) רבא אמר טעמייהו דב"ש דאין אחע"א, ופריך תינח היכא דנשא מת ואח"כ נשא חי לא אתי איסור אחות אשה וחייל אאיסור אשת אח כו' והשת' אם אית' כדברי מהרי"ט אמאי לא הוי צרת ערוה, דהא אם התרו בו משום אחות אשה לקי משם אחות אשה

אך זה אפשר ליישב דלכאורה קשה דהא ר"ש סובר נמי דאין אחע"א כמו דאמרינן ביבמות שם דאינו חייב אלא משום אשת אח בלבד, ואפ"ה פוטרת צרתה כמו שכתבו התוספת ביבמות (דף לב) בד"ה לא פקע, וא"כ מ"ט אמרינן ביבמות (דף יג) דלב"ש דסביר' להו דאין אחע"א אינו פוטרת צרתה, אלא ודאי דאע"ג דר' שמעון סובר דאין איסור חל על איסור מ"מ יש לאיסור אחות אשה ג"כ, ואע"ג דר"ש לית לו' לקוברו בין רשעים גמורים כמו דאמרינן ביבמות (דף לב) אפ"ה מ"מ ישנו לאיסור אחות אשה ג"כ, (וע"כ סובר המהרי"ט דבאיזה מהם שהתרה לוקה) משא"כ לב"ש דס"ל כיון דלא חל לא הוי צרת ערוה ע"כ סובר דלית' לאיסור' בתרא כלל (וע"כ אינו לוקה אפילו אם התרו בו משום אחות אשה) ובזה יתיישב מה שכתבו התוספת שם לר"ש, וא"ת כיון דאיסור אחות אשה לא חייל תתייבם ערוה גופי', ויש לומר דאיסור אחות אשה מתלה תלי אי פקע איסור אשת אח אתי אחות אשה וחייל, ולכאורה צריך להבין דהא היא גמר' מפורשת ביבמות (דף לב) אליבא דר"ש ואמאי לא הביאוהו אך דמדר' שמעון אין ראיה דהא ר"ש לא קאמר אלא דאינו לוקה,) רק משום אשת אח, אבל אעפ"כ יש לאיסור אחות אשה ג"כ אלא דאינו לוקה, והראיה דהצרה הוי צרת ערוה וע"כ סובר ר"ש כיון דישנו לאיסור' אלא דאינו לוקה, ע"כ אינה מתייבמת דאחות אשה מתלה תלי, אבל לב"ש כיון דס"ל דלית' לאיסור' כלל, דהא סובר דצרתה לא הוי צרת ערוה ע"כ קשי' להו להתוספת כיון דלב"ש לית' לאיסור' כלל אמאי אינה מתייבמת וע"ז תירצו דאפילו לב"ש אע"ג דלית' לאיסור' כלל אעפ"כ איסור אחות אשה מתלה תלי וקאי ואף עפ"כ לית' לדברי מהרי"ט כמו שהוכחתי בתחילה (ועיין ביבמות דף לב) ר"ש אומר אינו חייב אלא משום אשת אח בלבד, והא תני' ר"ש אומר אינו חייב אלא משום אחות אשה בלבד ע"ש)

[וע"פ הדברים האלו שביארתי יתבאר שבזה שגה בעל טעם המלך שהקשה על המהרי"ט מהא דשבועות (דף כה) דקאמר אילימא צדקה לעני מושבע ועומד מהר סיני הוא, והלא על צדקה אינו אלא בעשה ועל השבועה לוקה, א"כ אמאי לא חל דהא הוי כמו שלא התרו בו על הראשונה כיון שאין בו מלקות וכן ממה שהקשו התוספת בשבועות (דף כג) דשבועה אינו חל על חצי שיעור אע"פ שעל חצי שיעור ליכא מלקות וכן הקשה מהא דמכות (דף כג) דפריך וליחשוב נמי כגון דאמר שבועה שלא אחרוש ומשני מושבע ועומד מהר סיני הוא והקשה דכיון דמסיק התם דישנו לשני דברים זורע וחורש אלא דאינו לוקה על שני המלאכות דאין חילוק מלאכות ביו"ט כמו דאמר התם (דף כב) וא"כ היה אפשר לומר דעל יו"ט התרו בו משום זורע ועל שבועה התרו בו משום חורש דעל יו"ט אינו לוקה ועל שבועה לוקה

ולפי מה שביארתי לא קשה מידי דהמהרי"ט לא קאמר אלא באיסורים דממילא דישנו לאיסור כמו דאמרינן ביבמות (דף לג) לקוברו בין רשעים גמורים וע"כ קאמר דאם לא התרו בו משום הראשונה חייב משום השני' דהא ישנו לאיסור אבל בשבועה ליתא לשבועה כלל דהא כבר מושבע ועומד ואפילו אי נפקע האיסור לא חיילא אח"כ כמו שהאריכו בזה האחרונים ולא אמרינן בשבועה דמתל' תלי וקאי כמו שהביאו ראי' מהא שהקשו התוספת בסוף נדרים (דף צ) מהא דנטולה אני מן היהודים דיפר חלקו ותהא נטולה מן היהודים והקשה התוספת איך חל נדרה על תשמיש היהודים בעודה א"א הא אין אחע"א כו' ע"ש, וקשה לכאורה דמאי קשי' להו אימא דמתלי תלי וקאי וכשתתגרש ופקע מיני' איסור א"א אתי איסור נדר וחייל, אלא ודאי דגבי נדרים ושבועות לא אמרינן הכי ועיין בשעה"מ הלכות איסורי ביאה פ' ט, דכיון דבשעת מעשה לא חל ליתא לאיסורא כלל ולא אמרינן בזה דמתלי תלי, וע"כ כיון דליתא לשבועה כלל אפילו לא התרו בו על הראשונה לא חל ומדוייק מאי דפריך והא מושבע ועומד מהר סיני הוא דמשום דאין אחע"א מתל' ותלי, משא"כ בשבועות דכיון דכבר הוא מושבע ועומד אין לה חלות כלל, וכן אפילו בצדקה כיון דהוי איסור עשה והוא מושבע ועומד ע"כ לא חל אפילו לענין מלקות ג"כ

ויותר הי' לו להקשות ממה שהקשו התוספת בשבועו' (דף כד) דאיך חייל איסור אבר מן החי על עשה דשאינו זבוח, וא"כ חזינן דאפילו במקום עשה לא חל, וא"כ לדברי מהרי"ט הא הוי כמו שלא התרו בו למלקות, וכן מהא דחולין (דף קיג) מניין לכהן טמא שאכל תרומה טמאה שאינה במיתה שנאמר כו' פרט לזו שמחוללת ועומדת והשתא אי אמרינן שם דהטעם משום דאין אחע"א הא מחמת תרומה טמאה אינו רק בעשה ואפשר דהתם מודה דכיון שנתחללה גרע יותר ודוחק]

ועוד נראה לי להביא ראיה מהא דאמרינן בחולין (דף צ) קדשים דאיסור כרת מי שמעית לי' וכתבו התוספת דמשמע דאפילו לאחר זריקה לא חיילי ותימא כיון דהשתא ליכא איסור קדשים אמאי לא יחול איסור גיד כדאמר פרק ד"א (דף לב) דאחות אשה מתלה תלי וקאי, ותירצו כיון דמחיים לא חל איסור גיד כו' תו לא חייל איסור גיד כו' דבעינן שיחול מחיים איסור גיד דומי' דיעקב כו', וא"כ אם אית' כדברי מהרי"ט הא יכול לבוא מחיים נמי לידי איסור גיד כגון אם לא התרו בו משום קדשים והתרו בו משום גיד, וא"כ לאחר זריקה דפקע איסור קדשים אמאי לא חייל איסור גיד, אלא ודאי דלית' לדברי מהרי"ט [והכי מוכח בירושלמי (פ"ב דפסחי') ארבעת רביעים בפני עצמן וחימצן וארבעת רביעים בפ"ע ועירבן (פי' דחל עליו תחילה איסור חמץ ואח"כ איסור טבל אם התרו בו משום אוכל טבל אינו לוקה משום האוכל חמץ בפסח לוקה איסור חמור חל על איסור קל, ואין איסור קל חל על איסור חמור עשה כרי כו' אם התרו בו משום אוכל טבל אינו לוקה כו' ע"ש אלמא דאפילו התרו בו משום אוכל טבל ולא משום חמץ נמי אינו לוקה דלא כהמהרי"ט ועיין בספרי עמק יהושע סי' טו)]

ועיין בפמ"ג שהקשה דאיך חל איסור אלמנה לכה"ג מן הנשואין הא אין אחע"א משום איסור בעולה, ותירץ שם דבעולה לא חל תחילה משום איסור א"א ולאחר שמת בעלה חיילי תרווייהי בב"א, והקשה שם כיון דאיסור בעולה קדים אלא דאינו חל משום דאין אחע"א, אבל מ"מ איסור' מיהא איכא, א"כ איך חל אח"כ איסור אלמנה ואשתמיטת' התוספ' דיבמות (דף לג) בד"ה אלא מליקה בב"א הוא דמשכחת לה והקשו דאיך הוי בב"א הא איסור זרות לא חל עד אחר זריקה ומיד שנמלקה הוי נבילה, ותירצו דנבילה נמי לא חל עד לאחר זריקה דלא חייל איסור נבילה על איסור מעילה דחמיר מני' וכו' וה"ל ב"א, אלמא אע"ג דיש איסור נבילה תחילה אלא דלא **(דיני מלקות הי' נוהגין רק בזמן הבית וב"ד סמוכין.)**