נחלת יהושע קלז

קאי. אבל ברישא אפי' לא ירשו קרקע נמי היינו לאו מחמת תפיסה. אלא שהוא מחמת נטילת רשות מן היורשין. שאומרים שרוצים לקיים המצוה אבל לא מחמת תפיסה. ועוד שמפני תקנה הקילו וכמו שכתבו התוס' אהא דאמרינן התם ור' יוחנן אמר אפי' הניח מלא מחט גובה מלא קרדום וכמעשה דקטינא דאביי וכתבו התוס' ואע"ג דאמר בכתובות (דף צא) דאי אמרין לי' הני חמשין דמי קטינא סלוקי סלקה הכא תקנתא דרבנן הוא אלמא דהכא הקילו משום תקנה אבל בעלמא איפשר דמודו לסברת הרמב"ן והרשב"א. דכיון דאינו אלא מצד מצוה לא הי' יכול להפריש. ואע"ג דתופס. אלמא דבמקום שהוא רק מצד מצוה לא מהני תפיסה

ואפשר לומר דלא קשה מידי וכמו שביארתי במ"א על מה שהקשה השעה"מ (בהלכות עבדים) דמ"ט לא הביאו הפוסקים הא דאמרינן בקידושין (דף כד) כנגד עינו ואינו רואה כנגד אזנו ואינו שומע אין עבד יוצא בהם לחירות ואמרינן שם משום דקלא לאו כלום הוא כדתני' המבעית את חבירו פטור מדיני אדם וחייב בד"ש וא"כ מחויב לצאת י"ש. ואמאי לא הביאו הפוסקים דמחוייב לצאת י"ש לשחררו. (ובמ"א הארכתי בזה) ובפרט לדעת הפוסקים דבמחוייב לצאת י"ש מהני תפיסה וא"כ הכא הרי העבד תפוס בעצמו. וביארתי שם דהא דאמרינן דמהני תפיסה בחיוב לצאת י"ש, ה"מ כשהתפיס' מבוררת וחזקה אבל בעבד כיון שכל החיוב הוא רק לצאת י"ש אבל מן הדין א"צ לשחררו א"כ מן הדין לא הוי תפוס כלל דהא אם שייך לרבו לא שייך גבי' תפיסה דכל מה שקנה עבד קנה רבו. וא"כ כל עיקר התפיס' הוא רק מצד שחייב בד"ש לשחררו וע"כ לא מהני תפיס' וא"כ אפשר לומר ה"נ דכיון דכל עיקר החיוב שמוטל על היורשים לשלם הוא רק מחמת מצוה אבל מן הדין א"צ לשלם. וא"כ מן הדין לא הוי תופס כלל והא דתפוס בתרומה לא הוי תפיס' לגבי היורשין דהא כיון שא"צ לשלם אין התרומה שייכי לדידהו יותר משאר הכהנים והתפיס' אינו אלא בד"ש כיון שמצוה עלייהו לשלם החוב וא"כ מצד ד"ש שייכי התרומה לדידהו אבל מן הדין כיון שא"צ לשלם לא הוי תפיסת התרומה ומעשר תפיס' לגבי דידהו ורמי עלי' מצות הנתינה כמו בכל תרומות ומעשרות דעלמא וע"כ לא מהני הכא. משא"כ אם תופס מבע"ח עצמו והתפיס' מבוררת ע"כ אע"פ שאינו חייב רק בדיני שמים מהני התפיסה לדעת הפוסקים דמהני תפיס' בחיוב של לצאת י"ש

[וכה"ג ביארתי במ"א על מה שהקשו האחרונים מהא דאמרינן בב"ק (ד' ע) אתנן אסרה תורה ואפי' בא על אמו אעפ"י שאין החיוב רק לצאת י"ש, על הא שכתבו התוס' בע"ג (ד' סג) דכיון דעקרוה לקנין המעות לא הוי אתנן, ע"ש בתוס' והקשו ע"ז דהא מ"מ חייב לצאת י"ש ליתן לה, דהא קאי במי שפרע, וא"כ אמאי לא חל ע"ז איסור אתנן (וכן הקשה הקצה"ח בחוה"מ ס' כח) לפי מה שכתב הר"ן בחידושיו שהקשה בהא דסנהדרין (ד' עב) גבי הני דיכרי כו' דהא מ"מ מחויב לצאת י"ש ותירץ דלא דמי דהתם גבי אתנן צריך לעמוד בדיבורו, אעפ"י שלא יתחייב מן הדין אבל כאן אחר שקנו הני דיכרי בדמייהו לפי סברא דרב נמצא גניבה זו קנויי' לגמרי ביד הגנב ולא ניתן לתשלומין כו' ע"ש, והקשה דאי נימא דמשום דחייב לעמוד בדיבורו ונתן לה הוי אתנן, א"כ הא דאמרינן בפ' השוכר את הפועל (ד' סג) בא עלי' ואח"כ נתן לה אתננה מותר כו' וכי אמר לה בטלה זה מאי הוי הא מחסרה משיכה והא התם מחוייב נמי לעמוד בדיברו, כיון שהבטיח לה ואפ"ה אמרינן דלא הוי אתנן

וע"כ נ"ל דהא דאמרינן אתנן אסרה תורה ואפי' בא על אמו והיינו מחמת דמחויב לצאת י"ש. זהו רק שתחול עליו אתנן דאלא"ה לא הוי אתנן דהא אי תבע לי' בדינא לא מחייב לשלומי מחמת דקלב"מ וא"כ אע"ג דקני לה קנין גמור אפ"ה הוי כמתנה בלחוד ולא שייך לאתנן ע"ז אמרינן דאתנן אסרה תורה ואפ' בא על אמו וכיון דמחויב לצאת י"ש חל ע"ז איסור אתנן. אבל ה"מ אי בשעת הבאה קנתה לאתנן בקנין גמור והוי דידה אע"ג דמן הדין אינו מחויב ליתן לה אפ"ה מהני הא שחייב לשלם בד"ש או לדעת הר"ן מחמת שצריך לקיים דבורו וחל עלה איסור אתנן אבל מ"מ בעינן שתקנה היא בשעת הביאה קנין גמור שיהי' הטלה שלה אבל בהשוכר את הפועל (דף סג) פריך וכי אמר לה בטלה מאי הוי הא מחסרה משיכה וליכא לשנויי משום דחייב לצאת י"ש לתת לה הטלה עצמו דמדאוריית' מעות קונות דלגבי קנין הטלה ודאי בעינן קנין גמור אבל אם בשעת הביאה הטלה אינו שלה רק מכח חיוב של לצאת י"ש לא הוי אתנן והא דאמרינן בב"ק (דף ע) התם קנתה להטלה קנין גמור בתורת חצר כמו שכתבו התוס' שם בד"ה באומר דמקשה מחמת דקרי לה מכירה ע"ש ע"ז מהני מה שצריך לצאת י"ש מקרי מכירה

וכן ביארתי במ"א על מה שכתבו התוס' בע"ג (דף סג) דאפי' לר"י דאמר ד"ת מעות קונות הכא גבי אתנן לא קני כיון שהפקיעו חכמים דאין קנין המעות קונה ע"ש. אלמא דהפקיעו לגמרי קנין המעות שהוא מד"ת כיון דסוף כל סוף לא קני אין ע"ו דין אתנן אע"ג דמדאוריית' מעות קונות ולכאורה נראה מדברי הש"מ דלא ס"ל כהתוס' שכתב בב"ק (דף עא) דאמרינן התם פליגי בה רב אחא ורבינא ח"א מעשה שבת דאוריית' וח"א מעשה שבת דרבנן כו' בשלמ' למ"ד דאוריית' אמטו להכי פטרי רבנן אלא למ"ד דרבנן אמאי פטרי רבנן וכתב הש"מ דמהכא שמעינן דגנב ומכר וקיבל דמים ולא משך לוקח את מקחו כיון דמדאוריית' מעות קונות אע"ג דתקינו רבנן דלא ליקני מכירה הוי ומשלם תשלומי ד' וה' מדאקשינן ולמ"ד מעשה שבת דרבנן דכיון דמדאוריית' שרי טביחה מעליותא הוי ומחייב עלי', אלמא דס"ל דלא לגמרי בטלו קנין המעות דהא סביר' לי' דמחייב בתשלומי ד' וה' ולכאורה לא דמי להא דשחיטה שאינה ראוי' דהתם כיון דלאו בקנינים הוא ע"כ אמרינן כיון דמן התורה הוי שחיטה ראוי' ע"כ חייב בתשלומי ד' וה' משא"כ לענין קני' וניחא ע"פ מה שכתבו התוספ' בב"ק (דף עט) דלמ"ד יאוש קונה וחיובו הוא דוקא לפני יאוש אבל לאחר יאוש שלו הוא טובח ושלו הוא מוכר ואפ"ה מחייב אהקדש אע"ג דלא חייל הקדש מקמי יאוש וכי היכי דחייב במכר ומתנה קודם יאוש אע"ג דלא אהני מעשיו שלא חל המכר והמתנה כיון דאמירתו לגבוה כמסירה להדיוט בדבר שבידו להקדיש, וע"כ כיון דלא בעינן שיהא המכירה בפועל קיימת ע"כ מהני מה שמעות קונות ד"ת שיהא נקרא מכירה. וכמו דמהני בטביחה דאוריית' אע"ג דמדרבנן אסור אבל באתנן דבעינן שיהא שלה ממש. ע"כ שפיר כתבו התוס' דאפי' לר"י דאמר מעות קונות אפ"ה כיון דחכמים בטלו קנין המעות ל"ה אתנן משא"כ בתשלומי ד' וה' כיון דלא בעינן שיהא המכירה קיימת בפועל ע"כ אזלינן בתר דאוריית' וכה"ג כתב הש"ך (סי' רח) לענין אם מכר בשבת דאע"ג דאפשר לומר דלא מהני אעפ"כ כיון דהא דלא מהני אינו רק מדרבנן הוי מכירה כמו דאמרינן בשחיטה שאינה ראוי'. דכיון דמדאורייתא מהני הוי שחיטה להתחייב בתשלומי ד' וה'. וה"נ לענין אתנן אע"ג דחל אתנן ע"י חיוב של לצאת י"ש. אפ"ה בעינן שיהא אתנן שלה ע"י קנין ממש כמו שבארתי]

והכי נמי בתפיסה אע"ג דמהני לדעת הפוסקים אם חייב לצאת י"ש אפ"ה בעינן שיהא התפיסה מבוררת משא"כ בענין המלוה מעות כו'. וכן בעבד דבדיני אדם לא הוי תפיסה כלל. אלא בד"ש. וע"כ לא מהני ואעפ"י שהבאתי מהמ"ל דאם הוא ספק אי מהני תפיסה בד"ש. ע"כ אם תפס יכול לומר קים לי כהני פוסקים דמהני תפיסה. היינו משום דתופס בודאי. אלא דיש ספק אי מהני תפיסה בלצאת י"ש. ע"כ כיון שתופס יכול לומר קים לי דמהני תפיסה בחיוב של לצאת י"ש. משא"כ בעבד הוי ספק בתפיסה עצמה. אם הוא תופס דאם הוא עבד לא הוי תופס כלל. דכל מה שקנה עבד קנה רבו. ע"כ אפשר לומר כיון דיש ספק בתפיסה עצמה לא הוי עבד תפוס כלל, ולא מהני תפיסתו

וא"כ צ"ל דבעבד מוקמינן בחזקת מ"ק. וא"כ אם הי' רבו