נחלת יהושע קלה

וע"כ אין ראי' מהא שהבאתי דאפי' אם נאמר דהעבד מוחזק בעצמו ותפיסתו תפיסה. אעפ"כ בשניהם כהנים. אע"ג דמס' שייך לעצמו אפ"ה אוכל בתרומה מחמת ס"ס. שמא הוא שייך לרבו ראשון ואפי' אי שייך לעצמו. אעפ"כ דילמא המפקיר עבדו אוכל בתרומה. ואע"ג דלפי הצד דמפקיר עבדו אינו אוכל בתרומה אלמא אזלינן לענין תרומה בתר קנין ממון. א"כ כיון דהעבד מוחק בעצמו. ממילא אסור לאכול בתרומה. זה אינו דלענין תרומה ודאי אזלינן בתר קנין הגוף דהא כתבו התוס' דלא משכחת לה עבדים שקנו עבדים לר"מ אלא במפקיר עבדו כו' והא דמיבעי לי' היינו משום דמחוסר ג"ש כופין לשחררו. והטעם כדי שיתחייב במצות (ואפשר שאין זה אלא מדרבנן דכיון דאינו משועבד אינו עובר בעשה דלעולם בהם תעבודו. ועיין בשעה"מ דכיון דאינו רק מדרבנן ע"כ אינו עומד לכפי'. ותירץ בזה מה שקשה על התוס' דחגיגה (ד' ד) מגיטין (ד' מב) והארכתי בזה בתשובה (ס' יד)( ואם נאמר דלא כקצה"ח שהעבד אין מוחזק בעצמו ושייך לרבו וא"כ בודאי דאסור לאכול בתרומה דילמא הוא של עצמו. דבאכילת תרומה אזלינן בתר קנין הגוף ולא בקנין ממון. אבל בכל הדברים שתלוי בממון. א"כ כיון שמס' הוא שלו, הוי כודאי שהוא שלו

ולפי מה שביארתי הי' נ"ל לומר דבספיקות דאמרינן הממע"ה. והוא שלו ובפרט אי אמרינן תקפו כהן מוציאין מידו, אעפ"כ אינם יכולים להחליט לו ע"פ ס' שזהו בודאי בעצם שלו, אלא שלכל הפחות מותר לעשות בהם צרכו ולא גרע מקנין דרבנן וכמו שכתב הא"מ (סי' ל) דאפי' לשיטת הרמב"ם דקנין דרבנן לא מהני לדין תורה, עכ"פ מהני קנין דרבנן שיהא רשאי לאוכלו ולהשתמש בו כחפצו כו' אלא דלא אתי דרבנן לעשות אותו כמו שלו ממש. כיון דמן התורה אינו שלו עי"ש. וא"כ ה"נ בתפיסה מספק אע"ג דהוי שלו ורשאי להשתמש בו ולאוכלו אפ"ה בעצם אינו שלו

ולפ"ז אפשר ליישב שני הסוגיות הסותרות דבהא דפ"ק דב"מ (דף ו) בהא דהספיקות נכנסין לדיר להתעשר דאי אמרינן דתקפו כהן מוציאין מידו, וא"כ הוי ממונו לאכול ולהשתמש בו ע"כ יכול לפטור ממונו בס' פדיון פ"ח ויותר מזה ס"ל להרמב"ם דאפי' אי תקפה כהן אין מוציאין מידו, אעפ"כ הוי ממונו של ישראל ושפיר יכול לפטור עצמו בו וכמו שכתב הכ"מ (בפ"ב מה' בכורות ה' ו) עי"ש. משא"כ בהא דב"ב (ד' פא) שהקשה הח"ש דאי אילו קנו הבעלים הראשונים מן הלוקח אילן א', הי' אפשר לומר מביאים וקוראים, דא"כ איך יביא הלוקח משום ס' שהוא שלו' דביכורים שאני, דזה אינו תלוי במה שיוכל להשתמש בו. כמו שכתבו התוס' בב"ב (דף כו) דאילן הסמוך למיצר גזלן הוא ואין מביאין ממנו ביכורים ופי' ר"ח משום שאין מביאין גזל על המזבח, והקשו התוס' מהקונה אילן וקרקעו מביא וקורא, ומאי קושי' הוא שאני התם שקנאו ולא הוי גזלן. וכתבו דנראה כפי' הקונטריס. דאע"ג דמותר לסמוך אין מביאין ממנו ביכורים, דבעינן אשר תביא מארצך. ובספרי ע"י (סי' טו) הבאתי שמחולקים בזה בירושלמי אם הטעם הוא משום גזלן, או שהטעם משום שאינה שלו, דאמרינן בירושלמי (פ"א דביכורים) תני אם הבריך ברשות מביא וקורא, רבי יוסי בשם ר' איסי והוא שנתן לו רשות לעולם, הא לשעה לא, ר' יונה בשם ר' איסי אפי' לשעה, אמר ר' אבין מילתא דר' יוחנן מסייע לאבא. דאמר ר' יוחנן כולם משום תורת גזלן ירדו להם, וא"כ כיון דהש"ס דילן סובר דאפי' נתנו לו רשות לשעה לא מהני והטעם משום דבעינן דווקא שיהא בעצם שלו, דאפי' בלוקח נמי לא מהני, אע"ג דברשות הוא, וא"כ איפשר דאם קנאו המוכר אילן א' מן הלוקח לא הי' מביא וקורא כיון דכל החזקה אינו אלא מחמת ס', וא"כ אין לו רשות רק להשתמש אבל לא שיהא בעצם שלו וא"כ איך יבוא ויקרא, דילמא הוא של הלוקח, דבדבר שבעינן שיהא העיקר שלו, לא מהני מה שמחזיק מפני הספק. וע"כ כיון דלגבי המוכר לא מהני, ע"כ הלוקח מביא מספק. דדילמא הוא בעצם שלו, (ובזה יתבאר מה דבירושלמי אמר ר' יוסי בר' חנינא בעי קנה אילן א' לא קנה קרקע שנים לא קנה קרקע א' אינו מביא כל עיקר, שנים מביא ואינו קורא, א"ל ר' אלעזר מילין דצריכין לרבנן בבית ועדא שאל, כלומר מילתא דצריכי לרבנן שנסתפק לראשונים שאל, ולכאורה אמאי אינו אומר הטעם כמו דאמרינן בש"ס דילן דספוקי מספקא לי', דלשיטת ר' יוחנן שהוא מרא דתלמודא דכולם משום תורת גזל ירדו להם וא"כ כיון דמ"מ מס' אין לו קרקע א"כ אמאי מביא, דהעיקר תלוי אם יש לו רשות להשתמש, וכיון שאין לו רשות להשתמש הוי כמו שאין לו קרקע) וכ"ת הא ביארתי בספרי ע"י (שם) שהרמב"ם ס"ל כמו הירושלמי דכולן משום תורת גזלן ירדו להם. ונתן רשות מהני, וכמו שפסק הרמב"ם (פ"ב מה' ביכורים ה' יא) דאפי' נתן לו רשות לשעה מביא וקורא, ותירצתי שם בספרי דעת הרמב"ם שהרמב"ם פסק דאין ברירה, א"כ איך מביאין ביכורים, וביארתי שם דאי אמרינן דאין ברירה המחצה שלו חייב, וכ"ת הא יונק מחלק חבירו ואע"ג דברשות הוא. אפ"ה לא קרינן בי' אדמתך וע"כ קאמר בגיטין (דף מח) אמר ר' יוסף אי לאו דאמר ר' יוחנן קנין פירות כקנין הגוף דמי לא מצא ידיו ורגליו בביהמ"ד דאמר ר' אסי א"ר יוחנן האחין שחלקו לקוחות הן ומחזירין זל"ז ביובל היינו משום דס"ל כעולא דגזלן הוא. ואין מביאין ממנו ביכורים וע"כ אף דהמחצה שלו. מ"מ יונק משל חבירו אבל הרמב"ם סובר דר' יוחנן לטעמי' בירושלמי דאם נתן לו רשות מהני והכא במה שיונק מחלק חבירו, הוי כיונק ברשות וא"כ לא קשה מידי ומביא מפני שהמחצה שלו והא דיונק מחלק חבירו. אפי' לשעה נמי מהני, וא"כ הא הרמב"ם פוסק דאפי' לשעה נמי מהני. וא"כ אמאי מביא מס' אפשר לומר דזהו רק ביניקת ההברכה, וכמו שכתב הראב"ד עי"ש אבל לא בעצם יניקת הקרקע, דבעצם הקרקע ודאי בעינן שיהא עצם הקרקע שלו, וכמו שכתבו התוס' בב"ב (דף קלו) דאפי' המוכר שדיהו לפירות אינו מביא מדאורייתא עי"ש וא"כ בעינן שיהא עצם הקרקע שלו (ואפי' לפי מה שכתבתי שם דחייב מדאוריי' היינו משום דדמי' לדידי' כיון ששיעבד לו יניקת הקרקע)

וכמו דאיתא בירושלמי (פ"ק דביכורים) תני אם הבריך ברשות מביא וקורא ר' יוסי בשם ר' אימי והוא שנתן לו רשות לעולם, הא לשעה לא ר' יונה בשם ר' אימי אפי' לשעה חילי' דר' יונה מן הדא הי' חופר בור ושיח ומערה קוצץ ויורד. והעצים שלו ועצים לא לשעה הן, א"ל ר' יוסי שרשים שדרכן להחליף לעולם. מכיון שדרכן להחליף לעולם הן. א"ר מנא מילתא דר' יוחנן מסייע לאבא דאמר כולן משום תורת גזלן ירדו להם וכאן מכיון שנתן לו רשות להבריך אפי' לשע' אין זה גזלן, וכן אמרינן בירושלמי (ספ"ב דב"ב) אמר ר' יוסי ויאות אמר שאם את אומר שרשים עיקר הן לביכורים לא הי' יכול אדם להביא ביכורים מעולם. מפני ששרשיו של זה יוצאים לתוך שרשיו של זה. ושל זה בשל זה. לפום כן א"ר יסא בשם ר' יוחנן, אין שרשין לענין ביכורים כלום עכ"ל אלמא דדוקא בשרשים אליבא דר' יוסי. או בהברכה אליבא דר' אימי אמרינן דמשום תורת גוזן ירדו להם. וע"כ מהני להם רשות אפי' לשע'. (אליבא דר' יונ' בשם ר' אימי) מפני שאין שרשין עיקר. אבל בגוף היניקה לא מהני רשות לשעה ואפי' לעולם מפני שבעינן שיהא גוף הקרקע משלו ודו"ק

[ועפי"ז נראה ליישב קצת מה שהקשה המ"ל על הרמב"ם (פ"ב מה' ביכורים ה' יא) נתן לו חבירו רשות להבריך בתוך שלו אפי' לשעה ה"ז מביא ביכורים, ואם הי' האילן סמוך למיצר חבירו כו' ה"ז מביא וקורא שע"מ כן הנחיל יהושע את הארץ והקשה המ"ל דהא בפ' מרובה מוכח דמאן דקאמר עשרה תנאים התנה יהושע פליג אהך ולית לי' תקנה זו, ורבינו בפ"ה מה' נ"מ כתב עשרה תנאים כו' וזה סותר למה שפסק כאן וצ"ע, ואיפשר לומר דהש"ס דילן אזיל לשיטתו דס"ל דלאו משום תורת גזלן ירד להם, אלא משום דבעינן אשר תביא מארציך כמו שכתבו התוס' בב"ב (ד' כו) והא דהתנה יהושע היינו שיהא חשוב כמו מארציך ע"כ בעינן תנאי וע"ז אומר במרובה דמאן דאית לי' עשרה