נחלת יהושע יב

דבריו שאמר דברי הרב ודברי התלמיד דברי מי שומעין]

ובזה הוי ניחא שפיר מה שהקשיתי מתחילה מהא דאמרינן בנדרים (דף יח) מתיב רב המנונא נזיר להזיר מכאן שהנזירות חל על הנזירות שיכול והלא דין הוא ומה שבועה חמורה אין שבועה חלה על שבועה כו' ת"ל נזיר להזיר ומוקי לה רב הונא בב"א, וא"כ מוכח דבשבועה לא חל אפי' בבת אחת, וביארתי תחילה דהברייתא לא איירי לענין אם חייב שתי מלקיות אלא דבנזירות חל בב"א למנות שתי נזירות משא"כ בשבועות אבל לפי מה שביארתי אפשר לומר כיון דכל הטעם דחל בב"א הוא מטעם שישנו בזא"ז בכולל וא"כ כיון דאמרינן התם בנדרים (דף יז) דרב הונא לא ס"ל כרבה דאמר רבה שבועה שלא אוכל תאנים וחזר ואמר שבועה שלא אוכל תאינים וענבים דחל בכולל אלא דבנזירות חל אם אומר הריני נזיר היום הריני נזיר למחר כמו דתנן נדר בתוך נדר ואין שבועה בתוך שבועה דבשבועה לא חל אפי' ע"י כולל ע"כ ניחא דבנזירות חל בב"א מחמת שישנו בזא"ז בכולל אבל בשבועה דאינו חל בכולל ע"כ לא חל בב"א, והירושלמי דס"ל דחל בב"א היינו לפי מאי דקיי"ל כרבה דאם נשבע שלא יאכל תאינים ואח"כ נשבע שלא יאכל תאינים וענבים חל בכולל וע"כ חל בב"א וכן לא תקשי נמי מהא שהבאתי בפ"ק דנדרים (דף ט) כנדרי רשעים נדר בנזיר ובקרבן ובשבועה ואמר שמואל באומר כנדרי רשעים הריני עלי הימנו דאפי' אי לא אמרינן דחדא חדא קתני אלא דכולהו בב"א אפי' הכי שמואל לטעמי' בנדרים (דף יז) דאית לי' הא דרבה ע"ש בסוגי' וע"כ כיון דחל וא"ז בכולל חל נמי בב"א אך לדעת הר"ן לא יתיישב זה שהר"ן פירש דהא דר"ה לא ס"ל דרבה היינו אם נשבע תחילה שלא יאכל תאנים ואח"כ נשבע שלא יאכל תאנים וענבים ביחד, וע"כ ס"ל לרב הונא דלא חיילי שבועה בכולל כיון דאתאנים לא חיילא אין לה מקום כלל שהוא על שניהם ביחד נשבע ולא על ענבים בלבד ע"ש וא"כ אם לא נשבע על תאנים וענבים יחד חל בכולל א"כ אפי' שבועה איכא ע"י כולל

אך מ"מ קשה דאי אמרינן דלמאן דלית לי' כולל אם נשבע שני שבועות לא חל בב"א, מטעם שכל שאינו בזא"ז אפי' בב"א אינו, א"כ אפי' חדא שבועה נמי לא חיילא, וא"כ אם נשבע שבועה א' חל ובשני שבועות בב"א לא חל כלל, ובשלמא באיסורים דממילא למאן דלא ס"ל איסור בת אחת אעפ"כ חדא מיהא חל וכמו שכתבו התוס' ביבמות (ד' לג) דלמאן דלא ס"ל דבבת אחת חל תפסינן איסור החמור גבי אשת אח ואחות אשתו דאשת אח דחמור חייל דאין לה היתר לאחר מיתה אלא במקום יבום, אבל אחות אשתו שרי לאחר מיתה, ובריית' דקתני אינו חייב משום אחות אשתו לא איירי בבת אחת דא"כ הוי חייב משום אשת אח כו' אלמא דתפסינן איסור החמור בבת אחת ואף דאמרינן בחולין (דף קא) ור"י הגלילי לית לי' איסור כולל, והתני' שבת ויוה"כ שגג ועשה מלאכה מניין שחייב ע"ז בעצמו וע"ז בעצמו ת"ל שבת היא יוה"כ היא דברי ר' יוסי הגלילי ר' עקיבא אומר אינו חייב אלא אחת, שלח רבין משום ר' יוסי בר' חנינ' כו' לדברי ר' יוסי הגלילי למאי דאפכן שגג בשבת והזיד ביוה"כ חייב הזיד בשבת ושוב ביוה"כ פטור מ"ט אמר אביי שבת קביע' וקיימא יוה"כ בי דינא קא קבעי לי' א"ל רבא סוף סוף תרווייהו בהדי הדדי קא אתו, ופירש"י ואין כאן אחרון וע"כ כי פטר ר' יוסי הגלילי משום דקא סבר כיון דבכולל ומוסיף אין איסור חל על איסור באיסור ב"א נמי לא מחייב אלא חדא, ואי נמי הזיד בא' מהם הרי שגגת חבירו עומדת וחייב עכ"ל, אלמא מאן דלית לי' איסור ב"א היינו דלא מחייב שתים ואינו מתחייב אלא חדא אבל אעפ"כ ההיא חדא לא קביע' אלא באיזה מהם ששגג חייב, וא"כ קשה דלפי דברי התוספת ביבמות דהחמור מדחה את הקל וא"כ מאי פריך על הא דשלח רב יצחק דלדברי ר' יוסי הגלילי למאי דאפכן שגג בשבת והזיד ביוה"כ חייב הזיד בשבת ושגג ביוה"כ פטור דלמא משום דס"ל דשבת ויוה"כ אעפ"י דהוי ב"א נמי לא חל, וע"כ אם שגג בשבת והזיד ביוה"כ אמרינן דחייב אבל אם הזיד בשבת ושגג ביוה"כ פטור דכיון דלית לי' איסור ב"א ע"כ תפסינן שבת דהוי חמור שהוא בסקילה וע"כ אם הזיד בשבת אע"פ ששגג ביוה"כ פטור אלא ודאי דלמאן דס"ל דאפי' בב"א לא חל היינו דלא חלין שתיהם, אבל מ"מ חדא הוא דמתחייב וההוא חדא לא קביע' אלא באיזה מהם ששגג חייב דלא כמו שכתבו התוס' ביבמות

אך לפי' הרמב"ן ניח' שכתב בחידושיו דמאן דלא מחייב אלא חדא אין הטעם משום דלא ס"ל אחע"א אפי' בב"א אלא משום דס"ל דשבת ויוה"כ הוי שם א' אבל באיסור ב"א כ"ע מודו אלא דס"ל דאין במה לחייבו שתים כיון שהם שם א' דשבת ויוה"כ הכל נקר' שבת וע"כ לא מתחייב אלא חדא, וע"כ אתי שפיר כיון דסובר דבב"א חל א"כ ישנו לשני האיסורין אלא שאין במה להתחייב שתים משום ששבת ויוה"כ הכל שם א' וע"כ אם שגג בשבת והזיד ביוה"כ או ששגג ביוה"כ והזיד בשבת חייב כיון שסובר דבב"א חל אלא דאם שגג בשתיהם אינו חייב אלא חדא כיון שהכל שם א' אבל למאן דלא ס"ל דחל בב"א ע"כ תפסינן החמור ואם שגג בחמור חייב חטאת אבל אם הזיד בחמור אע"ג ששגג בקל אפ"ה פטור וכמו שכתבו התוספ' ביבמות והכי משמע בירושלמי בסנהדרין (רפ"ט) נתארמלה ונתגרשה כאחת מה אמר בה ר' ישמעאל חומר בקל מה אמר בה ר' ישמעאל ועיין בספרי ע"י (סי' טו) מה שביארתי דאיך יוכל להיות שתהיה נתארמלה ונתגרשה כא' דהיינו כמו שאמר ר' יוחנן בקידושין (דף ס) דאפילו קידושי מאה תופסין בה כו' ע"ש, ולכאורה מאי קא מבעי לי' לר' ישמעאל אי סבירא לי' דחל בב"א, הא אמרינן בירושל' (פ"ג דב"ק ה"ב) א"ר יוסי בר' בון אתי דר' מאיר (פי' דאית לי' בכריתות (דף יד) דאם היה שבת ויוה"כ והוציאו חייב משום שבת ויוה"כ) כר' עקיב', דתני מנין ליוה"כ שחל להיות בשבת ושגג ועשה מלאכה מנין שחייב ע"ז בעצמו וע"ז בעצמו ת"ל שבת היא יוה"כ היא דברי ר' עקיב' ר' ישמעאל אומר אינו חייב אלא אחת אלמא דר' ישמעאל לית לי' איסור ב"א דהא לפי גירסת הירושלמי סביר' לי' לר' ישמעאל דאינו מתחייב אלא אחת וא"כ מאי מבעי לי' להירושלי' אלא ודאי דהא דלא מתחייב אלא אחת לאו משום דלית לי' איסור ב"א אלא הטעם משום דשבת ויוה"כ שם א' הוא ואין במה להתחייב שתים וע"כ מבעי לי' נתארמלה ונתגרשה מה אמר בה ר' ישמעאל אי סביר' לי' איסור ב"א או לא, אבל לפירש"י קשה דמאי מקשי רבא סוף סוף תרווייהו בהדי הדדי קא אתי הא באיסור ב"א נמי תפסינן החמור וע"כ א נו חייב רק בשוגג בשבת והזיד ביוה"כ

ואפשר לומר דהא שכתבו התוספת ביבמות (דף לג) דבב"א חל אשת אח דחמיר ולא אחות אשה אע"ג דאחות אשה הוי איסור כולל אעפ"כ אשת אח הוי איסור מוסיף דמיגו דאיתוסף איסור' לגבי אחים איתוסף נמי איסור' לגבי דידי' כחו דאמרינן ביבמות (דף לב) ע"כ אמרינן דבב"א לא חל רק אשת אח דהוי איסור חמור משא"כ בשבת ויוה"כ אע"פ דשבת הוי איסור חמור לגבי יוה"כ וכמו שפי' רש"י דשבת הוי איסור מוסיף שניתוסף מיתת ב"ד) **(ידוע לכל שמיתת ב"ד ודיניה היה נוהג רק קודם חורבן הבית ובזמן הסנהדרין)** מ"מ יוה"כ הוי נמי איסור כולל דאסור באכילה וע"כ שניהם שקולים ובאיזה מהם ששגג חייב חטאת כיון דליכא בזה איסור חמר שידחה הקל דבכל חדא יש מעלה וביוה"כ איכא איסור כולל לגבי שבת דהוי איסור חמור, ומחייב אכל חדא אם שגג אלא דלא מתחייב תרתי

ועיין במה שכתב המהרי"ט בקידושין (דף עז) גבי חזר ובא עליה עשאה חללה, דכי אמרינן דאין אחע"א היינו דוק' לחייבו ב' משום אלמנה ומשום אחותו אבל אם התרו בו משום אלמנה ולא משום אחותו או שהיה שוגג באחותו ומזיד באלמנה פשיטא דחייב דמשום שהיא אחותו לא גרע מאלמנה דעלמא, ועיין בשעה"מ הלכות איסורי ביאה מה שהשיג עליו ולפי מה שהבאתי התוספ' דיבמות משמע דאפי' באיסור ב"א תפסינן החמור, ואם התרו בו מחמת איסור הקל