נחלת יהושע קכח

ולכאורה נראה להביא ראי' מהא דאמרינן בגיטין (דף עה) ת"ר ה"ז גיטך והנייר שלי אינה מגורש' ע"מ שתחזירי לי את הנייר מגורשת. ופריך מ"ש רישא ומ"ש סיפא כו' ומשני אלא אמר אביי הא מני ר"מ היא דאמר בעינן ת"כ והכא הא לא כפלי' לתנאי' כו' עי"ש. והשתא אם איתא דאם לא כפלי' לתנאי' אין התנאי בטל רק שאין המעשה תלוי בתנאי. אבל אעפ"כ צריך לקיים התנאי מצד החיוב כמו שכתב הקצה"ח. א"כ תקשה מ"מ אמאי מגורשת אם אמר לה ע"מ שתחזירי את הנייר כיון דמ"מ צריכה להחזיר את הנייר מחמת החיוב. א"כ לא יהיב לה מידי. והוא דומה לאם אומר ה"ז גיטיך והנייר שלי. דמאי נ"מ אם צריך להחזיר מחמת התנאי או מחמת החיוב ואדרבא אם צריך להחזיר מחמת החיוב גרע יותר דא"כ לא נתן לה ולא מידי ועיין בספרי (שם) שהארכתי בזה דמחמת החיוב גרע יותר, וכן ביארתי בתשובה (סי' טו) דמחמת החיוב צריך לקיים מיד. אבל מחמת התנאי יכול לקיים אימתי שירצה. ואפשר ליישב קצת דכיון דמחמת התנאי א"צ להחזיר אע"פ דמחויבת להחזיר מחמת החיוב אעפ"כ היא מגורש' מיד ואז הנייר שלה אלא שצריכה להחזיר אח"כ אעפ"כ בשעה שגירשה הנייר שלה, משא"כ אם הוא בתורת תנאי לפי הס"ד דכל האומר ע"מ לאו כאומר מעכשיו דמי כמו שכתבו התוס' שם. וא"כ כיון שהי' התנאי שלו שלא תוכל להתגרש. אלא אם תחזיר את הנייר ואז אין הנייר בידה. וא"כ איך מגורש'. אבל לפי מאי דמשני דהא מני ר"מ הוא דאמר דבעינן ת"כ והכא בדלא כפלי' לתנאי' וא"כ מה שהוא בתור' תנאי בטל. וא"כ מגורש' מיד. אלא שצריכה להחזיר אח"כ מצד החיוב אבל מ"מ בשעה שנתן לה הי' הנייר שלה וע"כ מגורש' אח"כ מצאתי בס' א"מ שעמד ע"ז הקושי' ותירץ דגבי גט כיון שהוא מגרשה בע"כ לא שייך לומר דמחו ב מצד החיוב אם לא כפלי' לתנאי' דכיון שהגירושין בע"כ, א"כ לא שייך חיוב אלא דיכול להתנות בתור' תנאי דבלא זה לא תהי' מגורשת וע"כ כיון דלא כפלי' א"כ אין המעשה תלוי בתנאי וממילא ליכא חיובא נמי

[אך שעדיין אינו מיושב בתירוצו לדבריו דס"ל דהיכא דלא כפלי' לתנאי' מחויב מצד החיוב, שהרמ"א כתב באה"ע (ס' לח סעי' ד') וי"א עוד דאע"ג דאיכא כל הני כו' בעינן נמי שיהא התנאי בדבר א' והמעשה בדבר א', אבל אם הוא הכל בדבר א' אינו תנאי, ויש לחוש לדבריו לחומרא, וכתב הח"מ, וז"ל ומ"מ צריך לפרש מה שפסק כאן בקידושין דיש לחוש לחומרא, אם התנאי ומעשה בדבר א' היינו בקידושי שטר אבל בקידושי כסף כבר פסק לעיל דאפי' ע"מ לא מהני מטעם דדומה לחליפין, וגם צריך לדקדק דבגט אם אמר לה ה"ז גיטיך והנייר שלי אינו גט כלל, א"כ הוא הדין אם אמר בגט ובקידושי שטר, אם תחזור לי נייר תהי' מקודשת או מגורשת דלאו מידי יהיב לה, ולמה פסק כאן דלחומרא מקרי תנאי, וכי עדיף לשון תנאי, מאם אמר סתם בלא שום תנאי דלא מהני כלל, והקשה הב"ש על הח"מ שכתב דצריך לפרש מה שפסק כאן בקידושין דיש לחוש לחומרא אם התנאי ומעשה בדבר א', היינו בקידושי שטר, אבל בקידושי כסף כבר פסק דאפי' על מנת לא מהני, דדומה לחליפין, וכתב ודבריו תמוהים בעיני דהא לפי פירושו תנאי ומעשה בדבר א', היינו תנאי אם, ואז א"צ לקיים התנאי, והמעשה קיים, ואז לא דמי לחליפין, כי לא הוי מתנה ע"מ להחזיר כיון דא"צ לקיים התנאי, וא"כ שפיר דברי הגה"ה זו איירי אפי' בכסף כו', ע"ש עכ"ל וזהו דוקא אי אמרינן דבתנאי כפול אי לא כפלי' לתנאי' דהתנאי בטל לגמרי, אתי שפיר מה שכתב הרמ"א דיש לחוש לחומרא, אבל אם נאמר דמ"מ צריך לקיים התנאי מדין החיוב כמו שכתב הקצה"ח, א"כ איזה חומרא יש כאן בקידושי כסף, דהא אפי' לא הוי תנאי מ"מ צריכה להחזיר מדין חיוב, א"כ דומה לחליפין ולא הוי קידושין, ולפי"ז שפיר הקשה הח"מ

אלא שמה שכתב הח"מ דמיירי בקידושי שטר לכאורה נמי לא א"ש דהא מ"מ כיון שצריכה להחזיר מדין חיוב, א"כ דומה לגט דאם אמר והנייר שלי דאינה מגורשת, וע"ז הקשה הח"מ דאפי' בשטר נמי דומה לאם אמר ה"ז גיטיך והנייר שלי וע"ש וא"כ קשה קושי' הח"מ דאפי' אי מיירי בשטר נמי לא ניחא, ומה שכתב הא"מ דלר"מ דבעי ת"כ, אי לא כפלי' לתנאי' אינה צריכה להחזיר מחמת החיוב, כיון שהגט אינו תלוי ברצונה, דהתינח בגט, אבל בקידושי שטר ודאי צריכה להחזיר, מדין חיוב, וא"כ ה"ז דומה לאם אמר ה"ז גיטך והנייר שלי אבל לפי מה שכתבתי ליישב דברי הקצה"ח א"ש דבשטר כיון דצריכה להחזיר מדין חיוב, א"כ מקודשת תחילה ואח"כ צריכה להחזיר את הנייר, א"כ בשעת קידושין הרי הוא שלה, וע"כ מקודשת משא"כ באומר ה"ז גיטך והנייר שלי, דלא נתן לה הנייר כלל. משא"כ אם בריכה להחזיר מחמת חיוב, מקודשת, וכמו שמגורשת לר"מ דבעינן תנאי כפול, אם אמר לה ע"מ ולא כפלי' לתנאי' וכמו שביארתי. אבל בקידושי כסף. אפי' תאמר דכיון דהוי תנאי ומעשה בדבר א' אינו תנאי אפי' הכי אינה מקודשת. כיון דמ"מ צריכה להחזיר מדין חיוב. א"כ דמי לחליפין כמו שכתב הח"מ והכי משמע קצת מהתוס' פ"ק דקידושין (ד' ו) שהקשו אהא דאמר רבא הילך מנה ע"מ שתחזירהו לי. נטלו והחזירו יצא ואם לאו לא יצא. והקשו התוס' דאמאי לא יצא הא לא הוי ת"כ ותירצו דבאתרוג הוא אומדנא דמוכח ולא בעי ת"כ ע"ש. ולכאורה אמאי לא הקשו אהא דאמר רבא הילך מנה ע"מ שתחזירהו לי כו' ומסיק רב אשי דבכלהו קני לבר מאשה. לפי שאין אשה ניקנית בחליפין ואמאי הא בעי ת"כ. והתם ליכא אומדנא אבל לפי מה שכתב הקצה"ח דאם לא כפלי' לתנאי בריך לקיים מצד החיוב. וע"כ לא קשי' להו מהתם. דאעפ"י דלא כפלי' לתנאי'. אעפ"כ צריך לקיים מצד החיוב וע"כ באשה אינה מקודשת דדמי לחליפין דהא מ"מ צריכה להחזיר מחמת החיוב וע"כ דומה לחליפין. ולא הוי קשה להו להתוס' אלא גבי אתרוג דקאמר רבא דאם לא החזירו לא יצא, וע"ז קשיא להו להתוס' דהא בעי ת"כ אבל בלא"ה אין המעשה תלוי בתנאי. וא"כ אמאי לא יצא]

אך אפי' אם נאמר כדעת הקצה"ח דמחויב לקיים מחמת החיוב. אעפ"כ הא בירושלמי קאמר דהטעם הוא מחמת דעירבון קונה ואמאי לא קאמר בש"ס דילן נמי דקונה מחמת עירבון. אבל לפי מה שביארתי דהירושלמי מדמה הא דקידושין להא דמכר. דאם אמר בתי מקודשת לך מהני כמו במכר: וע"כ קונה בתור' עירבון. שסובר דקדושי אשה הוי נמי מתור' שיווי. וכמו שנחלקו הסמ"ע והט"ז בחוה"מ (סי' קץ) דהקרקע נקנה בכסף, איירי דוקא בשנתן לו שו"פ על דמי הפירעון והשאר זקפן עלי' במלוה, אי לא עייל ונפיק אזוזי כו' או בשכל שיווי המקח אינו אלא פרוטה אבל אין לומר דלא איירי כאן בכסף שנותן בשביל שיווי המקח, אלא שנותן לה פרוטה. שבפרוטה זו זה לקנו' וזה למכור. ושאין א' יכול לחזור דומי' דקנין שטר וחזקה וק"ס **(כל הדברים בזו השאלה אינם רק דרך פלפול למה שנוגע לענין גיטין וקדושין אבל לא למידן בדיני ממונות כי בזה הולכין אחר חוקי המלכות, ודינא דמלכותא דינא.)** דזה אינו דהא קנין כסף נלמד משדה עפרון. וכסף הנזכר בשדה עפרון הוי דמי שיווי השדה. והשיג עליו הט"ז דהא גבי קנין דאשה בכסף נלמד מעפרון כמו דאיתא ריש קידושין. וזה פשוט דבאשה קונה אותו דרך נתינה לחוד. ולא בתור' שיווי מה שהוא והא"מ באה"ע (סי' כט) רוצה לומר דבאשה נמי מתור' שיווי הוא עי"ש. והמ"ל ברמב"ם לענין תליו' וקידש צידד לומר. אע"ג דאשה מתקדשת בפרוט' אעפ"כ לא חשיב כשוי' לענין אם קידש באונס עי"ש. וע"כ איפשר לומר דלדעת הירושלמי דבאשה נמי מתקדש' ע"י האב שכותב בתי מקודש' לך. ע"כ הוי כמו כל הקנינים, והא דמתקדשת בפרוטה הוי מתור' שיווי דלגמרי ילפינן קידושי אשה משדה עפרון. וע"כ אם פרע מקצת הוי קנין וצריך לשלם השאר דכל כסף הקידושין שיותר מפרוטה אינו בתור' תנאי אלא בתור' שיווי ופרעון ואם מקדשה בפרוטה הוי השינוי פרוטה. וכמו שכתבו התוס' בכתובו' (דף פז) והרא"ש בפ"ק דב"מ דאם קידשה בשט"ח וחזר ומחלו דא"צ לשלם רק הדמים שנתנה והוא פרוטה. אבל אם מקדשה ביותר מפרוטה. הוי הכל דמי השיווי וכמו שהקרקע נקנית ג"כ בפרוטה היינו משום דפחות