נחלת יהושע קכז

קידשתי בתו של פלוני (ט"ס וצ"ל אני פלוני קידשתי בתי לפלוני) א"ל ומה בכך אבל אם החליף לשון מכירה בלשון קידושין או לשון קידושין בלשון מכירה לא עשה ולא כלום אלמא דלדעת הירושל' בין שהמוכר כותב בין שהלוקח כותב מהני. ובש"ס דילן בפ"ק דקידושין (דף ה) כיצד בכסף נתן לה כסף ואמר לה הרי את מקודשת לי כו' אלמא דבעינן דוקא שיאמר הוא ואמרינן נתן הוא ואמרה היא נעשה כמו שנתנה היא ואמרה היא ולא הוי קידושין כו'. ובקדושין (דף ט) ת"ר כיצד בשטר כותב לו על הנייר או על החרס כו' בתך מקודשת לי בתך מאורסת לי כו' ה"ז מקודשת מתקיף לה ר' זירא בר ממל והא לא דמי האי שטר' לשטר וביני התם מוכר כותב שדי מכורה לך. הכא בעל כותב בתך מקודשת לי. אמר רבא התם מענינ' דקרא והכא מענינא דקרא התם כתיב ומכר מאחוזתו במוכר תלה רחמנא התם כתיב כי יקח בבעל תלה רחמנ' כו' התם נמי כתיב ואקח את ספר המקנה. וה"ל אמרינן בפ"ק דקדושין (דף טו) דאיתמר שטר אמה העברי' מי כותבו רב הונא אמר אדון כותבו רב חסדא אמר אב כותבו הניח' לרב הונא אלא לר"ח מאי איכא למימר כו' לא תצא כצאת העבדים אבל ניקנית הוא בקנין עבדים ומאי נינהו שטר כו' ולהכי אהני אם אחרת, ופירש"י הקשה הכתוב לאחרת לגלות על לימוד של כצאת העבדים שבא ללמדינו על קנין השטר ולא על החזק' אבל עיקר השטר לאו מקדושין יליף דתימא אדון כותבו אלא משטר קרקעות יליף כשטר עבד כנעני ואב כותבו כי היכי דשטר שדות מוכר כותבו כדילפינן מן ואקח את ספר המקנה

וא"כ להש"ס דילן הא דאשה ניקנית בשטר היינו דוקא שהבעל כותב והטעם הוא כמו שכתב הר"ן בפ"ג דנדרים (דף ל) דכיון שהתורה אמרה כי יקח איש אשה ולא כי תלקח אשה לאיש לא כל הימנה שתכניס עצמה לרשות הבעל וכן כתב הרשב"א בפ"ק דקידושין (דף ז) אהא דאמרינן התם א"ל רב זוטרי ברי' דרב מרי לרבינא וניפשטו לה קידושי בכולה מי לא תני' האומר רגלה של זו עולה כולה עולה ואפילו למ"ד אין כולה עולה ה"מ היכי דמקדיש דבר שאין הנשמה תלוי' בו אבל מקדיש דבר שהנשמה תלוי' בו הוי כולה עולה. ומשני מי דמי התם בהמה הכא דעת אחרת. וכתב הרשב"א תמיה' לי דהא כיון דאיהו מקבלה קידושין דעתה שיפשטו קידושין בכולה ומי מעכב. וניח' לי כיון דאילו בעי דליפשטו קידושי בכולה ה"ל כמקחת א"ע עכ"ל. פי' כיון דמצד המקדש אין זה קידושין דהא הכא דעת אחרת אלא מצד רצון המתקדשת לא הוי קידושין דהוי כמקחת את עצמה וע"כ לא מהני דעת אחרת בקידושי חרש או בקידושי קטן משום דהיא משוית א"ע כדבר של הפקר וא"כ אי אמרינן דהוי קידושין מצד שהיא מקנת א"ע א"כ ה"ל כמקחת א"ע

אבל לדעת הירושלמי דקידושין דמי למכירה ואפי' אם האב כותב אני פלוני קידשתי בתי לפלוני נמי מהני אלמא דמהני בקידושין מצד המקדש כמו במכירה וע"כ מהני בקידושי חרש אם מתקדשת בביאה ע"י דעת אחרת מקנה. והכי משמע בירושלמי (רפ"ה דכתובות) ובלבד דברים שהם ניקנים באמירה האיך עבידא כו' כמה אתה נותן לבתך כך וכך כו' כיון שקידש זכת בין הבנות א"ר חיי' בר יוסף אשכח גידול רבותא ומר זעירתא אלא כיני כמה אתה נותן לבנך כך כו' א"ר זעירא והדא אמדה לא נמצא קונה אשה במטלטלין בשו"פ ואין אדם קונה שתי נשים בשו"פ. פי' שאומר דבכמה אתה נותן לבתך כך וכך הוי זעירת' מחמת שהוא קונה אותה במטלטלין וקונה מטלטלין אגבה ועיקר הרבות' הוא בכמה אתה נותן לבנך כך וכך דבזה לא שייך לומר שקנתה אגביז דהא הוא קונה אותה אבל בה הוא זעירה' דהא אין בזה חידוש דהא הוא קונה מטלטלין אגבה. ובש"ס דילן בכתובות (דף קב) משמע דהטעם הוא דבההיא הנאה דקא מתחתני אהדדי כו' וקאמר רבא מסתבר' מילתא דרב בבתו נערה דקא מטי הנא' לידי' אבל בבתו בוגרת דלא מטי הנאה לידי' לא ואמאי לא מחלק כמו שאומר בירושל' דבבתו נערה כיון שאבי' מקדשה מקנה ע"ג המטלטלין. אף דבאמת הוא סברא דחוקה לומר שיקנה ע"ג האשה המטלטלין כדרך שקונה מטלטלין ע"ג קרקע אך הא מ"מ בש"ס ירושל' קאמר דהוי כקונה מטלטלין ע"ג קרקע וכה"ג מצינו בש"ס דילן בפ"ק דקידושין (דף ו) בעי רבא הילך מנה ואקדש אני לך מהו אמר מר זוטרא כו' מקודשת כו' א"כ הוי נכסים שיש להם אחריות נקנים עם נכסים שאין להם אחריות ואנן איפכא תנן נכסים שאין להם אחריות נקנים עם נכסים שיש להם אחריות כו' ופירש"י דאדם הוקש לקרקעות ועיין תוס' שם [ועיין במגילה (דף כג) בתוס' שם ובירושל' (פ"ד דמגילה) א"ל והא תנינן ובקרקעות תשעה וכהן ואדם כיוצא בהם א"ל אדם דהכא בן חורין הוא]

אבל לפי מה שביארתי ניח' שפיר דהש"ס דילן לא סבר הכי דאגב אינו קונה אלא בדעת אחרת מקנה **(כל הדברים בזו השאלה אינם רק דרך פלפול למה שנוגע לענין גיטין וקדושין אבל לא למידן בדיני ממונות כי בזה הולכין אחר חוקי המלכות, ודינא דמלכותא דינא.)** וכמו דמשמע בפ"ק דב"מ (דף יא) טובת הנאה אינה ממון לקנות ממנו בחליפין הכא נמי טובת הנאה אינה ממון לקנות ע"ג קרקע ופירש"י אינה ממון לקנות ע"ג קרקע בקנין שהקרקע נקנה בו אלא אפקורי בעלמא אפקרי גבייהו וכי אוגר להו מקום קנתה לו חצירו בתורת חצר כשאר הפקר אלמא דאגב בעי דעת אחרת מקנה. והשתא א"ש דלשיטת הש"ס דילן לא שייך לומר שיקנה מטלטלין אגב האשה דהא אינו קונה האשה באופן כאלו היא מקנת את עצמה אלא שהיא משוה עצמה כדבר של הפקר. והירושל' לטעמי' אזיל דס"ל שהיא מקנת א"ע וע"כ רצה לומר משום דהמטלטלין נקנה אגבה

ובזה אפשר ליישב מה דלכאורה משמע בש"ס דילן בפ"ק דקידושין (ד"ח) ומהפוסקים דאם אמר לאשה הרי את מקודשת במאה דינרים ונתן לה דינר דה"ז מקודשת וישלים דאין כופין אותו להשלים אלא דהוי כמו תנאי וכמו שכתב הב"ש דאם לא נתן לה השאר בטילים הקידושין ואע"ג דלא הזכור שום תנאי הוי כאלו התנה ת"כ. וכן כתב הרא"ש. ולכאורה משמע מהירו' (פ"ק דקידושין ה"א) שמחויב להשלים וכמו דאמרינן בירושל' (שם) ר' אליעזר אומר מקודשת בראשון והשאר על תנאי ר' יוחנן אמר לכשישלים אמרין חזר בי' ר' יוחנן חד בר נש ערבונא יהיב לחברי' ר' בא ור' הילא ור' יעקב בר אחא אמרין זרע פשתן הי' ומקצת דמים נתן לו אתא עובדא קומי ר' יוחנן אמר או יתן לו כל מקחו או ימסור אותו למי שפרע מודה ר' חיי' בר יוסף לר' יוחנן במקח שאין דרכו לקנות חצי' פי' דחזר בו ר' יוחנן דכיון שאשה אין דרכו לקנות חצי' אמרינן דקנה כולה אלמא דחזר בי' ר' יוחנן ע"ש וא"כ משמע מהירושל' דחזר בו ר' יוחנן לר' אליעזר דאמר מקודשת בראשון והשאר על תנאי ומדמה להא דעירבון כנגד כולו הוא קונה וצריך להבין דאמאי לא סבר הש"ס דילן הכי כמו דגמרינן בריש קידושין (דף ב) שהאשה נקנית בכסף דילפינן קיחה קיחה משדה עפרון וא"כ אמאי לא נימא דהוי כמו ערבון דאמרינן בב"מ (דף מח) דקיי"ל כר' יוחנן דעירבון כנגד כולו הוא קונה וכמו דאמר רשב"ג התם בד"א בזמן שאמר לו ערבוני יקון אבל מכר לו בית או שדה באלף זוז ופרע לו מהם חמש מאות זוז קנה ומחזיר את השאר אפי' לאחר כמה שנים וא"כ הכא נמי יקנה מתורת עירבון שקונה כנגד כולו ואין א' מהם יכול לחזור בו וכמו דאמר בירושל' שם ולא בתורת תנאי דלא כפינן על התנאי אלא דהמעשה תלוי בתנאי

ועיין בספרי ע"י (סי' יא) שרציתי להשוות הירושלמי להבבלי דהא דאמר התקדשי לי במנה ונתן לה דינר דה"ז מקודשת וישלים דהוי בתנאי שאינו כפול ומחוייב להשלים מחמת החיוב ולא בתורת תנאי וכמו שכתב הקצה"ח דאי לא כפלי' לתנאי' אין התנאי בטל לגמרי אלא דאין המעשה תלוי בתנאי וע"כ צריך לקיים התנאי מחמת החיוב ודמי לעירבון וע"ש שהבאתי ראיות דלא כמו שכתב הקצה"ח אלא דאם לא כפלי' לתנאי הוי פטומי מילי בעלמא: