נחלת יהושע קכד

עכ"ל ודברים הללו מרפסן איגרי דמה ענין מופלא הסמוך לאיש שיכול לתרום לענין להאכיל אשתו בתרומה דזה תלוי דוקא אם הוא גדול. ולפי דעתו שפי' דספק הביא ב' שערות ס' לא הביא ב' שערות כמו שהביא שתי שערות להאכיל ורוצה לפרש דהאי להאכיל לקול' הי' אפשר לפרש דמיירי שהשנים ידוע אך הס' הוא אם הביא ב' שערות, אפשר לומר דסמכינן אחזקה דרבא דמשהגיע לכלל שנים הביא ב' שערות כמו דאמרינן בנדה (דף מו) ועוד אפשר לומר דלדעת הירושלמי סמכינן אחזקה דרבא דהירושלמי לטעמי' אזיל דאמרינן בירושל' (ספ"י דיבמות) פשיטא הדא מילת' פחות מבן עשרים שהביא שתי שערות למפרע הוא נעשה איש ויותר מבן עשרים שהביא ב' שערות מכאן ואילך נעשה איש מה פליגי בבן עשרים כו' וע"כ אע"פ שלשיטת הש"ס דילן לא סמכינן אחזקה דרבא לקולא לענין חליצה, היינו משום דאוקמינן אחזקת קטנות דמעיקרא וחיישינן שמא לא הביא ב' שערות ולא סמכינן אחזק' דרבא משא"כ לשיטת הירושל' דאפי' הביא ב' שערות אח"כ נמי למפרע נעשה גדול ע"כ סמכינן אחזק' דרבא שודאי תביא ב' שערות דעל להבא ליכא חזק' וכמו דאמרינן בגיטין (דף כח) דשמא מת לא חיישינן ולשמא ימות חיישינן (ועיין בש"ש שתירץ בזה קושי' התוספ' בנידה (דף מו) דאמאי אמרינן במופלא הסמוך לאיש דחייב מ' דילמא לא יביא ב' שערות בשנ' שאח"ז וא"כ לא הוי עדיין מופלא הסמוך לאיש. ותירצו דסמכינן על הרוב ע"ש. ולפי"ז מוכח דס"ל דחזק' דרבא הוי חזק' מן התורה וא"כ קשה דאמאי לא סמכינן לענין חליצ' כמו דאמרינן בנידה (דף מו) ותירץ הש"ש דאע"ג דבלעבר לא סמכינן אחזק' דרבא אבל על להבא סמכינן וכמו דאמרינן דשמא מת לא חיישינן שמא ימות חיישינן וע"כ מוקמינן אחזק' דרבא דודאי תביא ב' שערות בשנה שאחר זה והוי השתא מופלא הסמוך לאיש) וה"נ יש לומר לשיטת הירושל' בס' הביא ב' שערות והגיע לכלל שנים דאמרינן דמסתמא כיון שהגיע לכלל שנים הוי גדול ואח"כ יביא ב' שערות ונמצא דהוי גדול למפרע לשיטת הירושלמי [ויש לחלק]

[אך לפ"ז לא יתיישב מה דקאמר בירושלמי שם מתנית' פליג' בין על דין בין על דין הסריס אינו נעשה בן סורר ומורה שאין בו הקפת זקן ויתרו בו שמא יביא ב' שערות בתוך ג' חדשים, כמ"ד אין מקבלין התריי' על הספק, ואי מדמינן להא דמופלא הסמוך לאיש הא כתבו התוס' דמופלא הסמוך לאיש לוקין דסמכינן על הרוב שיביא ב' שערות וכמו שביארתי, דעל להבא סמכינן שיביא ב' שערות. ואפשר לומר דדוקא בסריס ויש בו סימני סריס ג"כ וכמו דאמרינן ביבמות (דף פ) דסימני סריס עד שיהא בו כולן וא"כ כיון שנראו בו סימני סריס אך אם יביא ב' שערות לא הוי סריס ע"כ הוי התראת ספק אפי' לשיטת הירושל' אבל בלא"ה אפשר לומר דמשהגדיל סמכינן על הרוב שיביא ב' שערות אח"כ ויהי' גדול למפרע משא"כ לשיטת הש"ס דילן ועיין שם בק"ע שנדחק דמ"ט לא הביאו הפוסקים להא דהירושל' דלמפרע נעשה איש ע"ש. ואשתמיטתי' כל הסוגי' דנד' (דף מו) קטנה שהגיע לכלל שנותי' א"צ בדיק' כו' אבל הכא דבדקו ולא אשכחי' לא אי הכי תמאן חוששין שמא נשרו כו' ה"מ לענין חליצ' אבל למיאון חיישינן כו' ע"ש אלמא שכל הספיקות אינו אלא אם נשרו או לא וא"כ מוכח דלא ס"ל כהירושל' דלהירושל' צריך לחוש דילמא תביא ב' שערות אח"כ והוי גדולה למפרע ובפרט לפי מה שביארתי לשיטת הירושלמי דודאי סמכינן שתביא ב' שערות אח"כ והוי גדולה למפרע אלא ודאי דהש"ס דילן סובר דלא אמרינן דנעשה גדול למפרע אם הביא ב' שערות אח"כ ועיין בב"ב (דף קנו) אמר ר"נ א"ש בודקין לקידושין וביבמות (דף פ) ע"ש

ובזה יתיישב מה שהקש' הק"ע דהירושל' מסיק דהוי התראת ס' בבן סורר ומורה. והתוס' ביבמות (דף פ) לענין אכל חלב מבן י"ב שנה ויום א' עד בן י"ח ונולדו בו סימני סריס ולאחר מכאן הביא ב' שערות דרב אמר נעש' סריס למפרע וכתבו התוס' דלא הוי התראת ספק דאגלאי מילתא למפרע דהתם שאני שהוא בשליל' שלא יביא ב' שערות ע"כ אמרינן דאגלאי מילתא למפרע משא"כ הכא שהוא בהתחדשות, ע"י שיביא ב' שערות. ועיין בספרי ע"י (סי' כב) שהארכתי בזה ועוד הא כבר ביארתי דמיירי שנראו בו סימני סריס וע"כ לא אמרינן אגלאי מילת' למפרע ועיין בבכורות (דף מב) הואיל ואישתני כו' ולכאור' א"צ לכל זה דלפי מה דפסק הרמב"ם דתרומה בזה"ז דרבנן א"כ הי' אפשר לפרש הירושלמי דפ"ז דיבמות ס' הביא ב' שערות כו' כמו שהביא ב' שערות להאכיל דהיינו לקולא דכיון דידעינן שהוא בן י"ג שנה ע"כ סמכינן אחזק' דרבא וע"ש (בפ"ז מה' תרומות ה' יז) במ"ל ברמב"ם במה שהאריך שם בספיקות אם פוסלין בתרומה בזה"ז דרבנן. והאריך שם בראיות דאפי' בתרומה בזה"ז דרבנן נמי פוסלין מספק כגון ס' בן ט' ס' הביא ב' שערות ע"ש מה שתמה שם על הכ"מ ולי נראה שיש עוד ראי' ע"ז מהא דאמרינן ביבמות (דף סט) דעוברה לא תאכל ליחוש שמא עיברה כו' אמר רבה כו' ליוחסין חששו לתרומה לא חששו. ולתרומה לא חששו והתני' ה"ז גיטך שעה אחת סמוך למיתתו אסורה לאכול בתרומה מיד כו' אמר ר"ח טובלת ואוכלת עד ארבעים דאי לא מיעברא הא לא מיעבר' ואי מיעבר' עד ארבעים מיא בעלמא הוא וכן פסק הרמב"ם (בפ"ח מה' תרומות ה"ג) ע"ש. אלמא דחיישינן לספק אפי' בתרומה בזה"ז דרבנן. ובאמת בירושל' (פ"ז דיבמות ה"ד) אמרינן שם א"ר יונה קומי ר' יוסי כו' לא תקבל עלי' קל הוא באכילת תרומה אילו בת כהן שניסת לישראל והלך בעלה למדינת הים ושמעה עליו שמת שמא אינה אוכלת בתרומה מיד. ולענין העובר צריכה להמתין ג' חדשים. וכבר ביארתי במ"א מה שטעה שם הק"ע שכתב שם על מה שכתב הכ"מ על הרמב"ם (פ"ט מה' תרומות ה"ב) בת כהן שבא עלי' ישראל אין חוששין כו' הי' נשואה לישראל ומת בעלה טובלת ואוכלת בתרומה עד מ' יום ואם הוכר עוברה ה"ז מקולקלת למפרע עד מ' יום. וכתב הכ"מ פ' אלמנה לכ"ג (דף סז) וכתב ע"ז הק"ע ולא מצאתי מזה דבר פ' אלמנה וכתב שם שהרמב"ם סמך על הירושל' ונעלם ממנו כל הסוגי' דיבמות (דף סט) שמבואר כדברי הרמב"ם ע"ש: וגם לפי מה שביארתי הירושל' ס' הביא ב' שערות כו' להאכיל לקולא דהיינו בתרומה בזה"ז דרבנן ואמרינן שם ס' שהוא בן ט' שנים ויום א' וספק שאינו כמו שהוא בן ט' שנים ויום א' לפסול אלמא דאפי' בתרומה בזה"ז דרבנן פסלינן מספק אך העיקר כפי' קמא של הק"ע]

ועוד נ"ל דלא כמו שכתב הא"מ מהא דאמרינן ביבמות (דף קיב) דנשואי חרש דרבנן ותקינו לי' נשואין וא"כ למה לתקוני' נשואין הא אפשר שיהא לו נשואין דאוריית' בביאה דהוי דעת אחרת מקנה ודוחק לומר דלכך תיקנו נישואין משום דאמרינן ביבמות ובקידושין (דף יב) דרב מנגיד אמאן דמקדש בביאה כיון דא"א לו באופן אחר אם לא הי' מתקנים לו נשואין [ועוד דא"כ לפי מה שכתב הא"מ דזכי' חרש אינו אלא דרבנן וא"כ איך אמר בירושלמי דקידש בביאה קונה אותה כיון דלא תיקנו נשואין לחרש אלא שלא יהי' מקדש בביאה א"כ איך קני הא במקום איסור' לא תקנון רבנן וכמו שכתב המ"ל (בפ"ט מה' זכי' ומתנה) על מה שכתב הר"ן בתשובה על הא דתיקנו חכמים מקח וממכר לפעוטות במטלטלין משום כדי חייו דאם מכרו הפעוטות בנכסים מועטים לא עשו ולא כלום כיון דתקנת חכמים הוא במקום איסור' לא תיקן. ולכאורה קשה לי ע"ז מהא דאמרינן בכתובות (דף צה) דנכסי ליך ואחריך לפלוני ועמדה וניסת בעל לוקח הוי ואין לאחריך במקום בעל כלום וקאמר עלה כמאן כהאי תנא דתני' נכסי ליך ואחריך לפלוני ועמדה וניסת בעל לוקח הוי ואין לאחריך במקום בעל כלום כו'. ומי אמר אביי הכי והא אמר אביי איזהו רשע ערום זה המשיא עצה למכור בנכסים כרשב"ג מי קאמר תינשא נישאת קאמר וא"כ הא זכי' הבעל אינה אלא מדרבנן. וא"כ אמאי קונה הא במקום איסור' לא תיקנו רבנן: