נחלת יהושע קכ

מעכשיו ולאחר שלשים לשיטת ר' יוחנן רק הירושלמי מדמה משום דס"ל דבמעכשיו ולאחר שלשים יום נמי אם רצה חוזר וה"נ ביעוד אם רצה שלא לייעד אינו מייעד וע"כ מדמי לה הש"ס משל לאומר לאשה התקדשי לי מעכשיו ולאחר שלשים יום שמקודשת לראשון והיינו אליבא דרב ומה שהקשה הק"ע דהא בקידושין (דף ס) אמרינן דהוי ס' תנאה או חזרה זה אינו דהתם שייך ספק תנאה ספק חזרה משא"כ ביעוד דמדמי לה לאומר מעכשיו ודינא דאוריית' דיעוד הוא כאומר מעכשיו וא"כ לא שייך ס' חזרה, ולר' יוחנן יהי' הדימוי לאם אומר בפירוש מעכשיו על תנאי אבל א"א לדמות לקידושי שיור שיהי' מקודשת לשניהם דהא בקידושי יעוד יכול שלא לייעד והכא אינו יכול לחזור אבל בתנאי יכול לחזוור בו וכמו שפירש"י דמעכשיו ולאחר שלשים אם לא יחזור בו. ובזה מדוייק לשון הירושל' (בפ"ק דקידושין) מכרה לזה וקידשה לזה שיחק האב באדון ד"ר יוסי בר"י וחכמים אומרים לא שיחק האב באדון נעשה כאומר לאשה הרי את מקודשת לי לאחר שלשים יום אלו האומר לאשה הרי את מקודשת לי לאחר שלשים יום ובא אחר וקידשה בתוך שלשים יום שמא אינה מקודשת לשני מעכשיו ולאחר שלשים יום (פי' דזה קאי אליב' דרבנן דאמרי מעות הראשונות לקידושין ניתנו) אלו האומר לאשה הרי את מקודשת לי מעכשיו ולאחר שלשים יום ובא אחר וקידשה בתוך שלשים יום שמא אינה מקודשת לשניהם מכבר לכשירצה, והתיבות האלו מכבר לכשירצה מיותר ע"ז נראה לי שהירושל' מפרש דמעכשיו ולאחר שלשים יום אע"פ דשיורא הוי, אפ"ה דוקא לכשירצה אבל אם חוזר בו יכול לחזור, וע"כ מדמה ליעוד דביעוד אם רוצה אינו מייעד משא"כ לשיטת הש"ס דילן אינו יכול לדמות ליעוד לר' יוחנן דאמר אפילו מאה תופסין בה

וראיתי להק"ע שמפרש דקאי אהא דלקמן דאמר הכל מודים שאם השיאה ששיחק האב באדון (והפ"מ מפרש שאין לאחר נשואין כלום), וקאמר מכבר לכשירצה הכל מודים שאם השיאה ששיחק האב באדון דאל"ה מאי הוי אם השיאה ע"כ דוקא אם אומר מכבר לכשירצה האב היינו שאם לא ירצה לייעד אותה שלא יכול לייעד, וקשה דהא קא מפלגי בירושל' אם מתנה ע"מ שלא לייעד אותה אי הוי מתנה על מה שכתוב בתורה, וכן בבלי (דף יט). ע"כ נראה לי דאפשר לומר דלפי מה שביארתי דלדעת הירושלמי בעינן שיהא ראוי לקנין בסוף שלשים ע"כ ודאי דבעינן שיהא המקנה קיים בסוף שלשים, וכן כתב הקצה"ח (סי' רנח) דכל שחזר בו או מת מקבל או נותן קודם גמר קנין לא הוי קנין כלל דקיי"ל כר' יוחנן דמהיום לאחר שלשים דשיורא הוי, ולפ"ז ביעוד לפי שיטת הירושל' בעינן דוקא שיהא המקנה קיים וע"כ אם השיאה יצתה מרשות האב וא"כ לית' למקנה בסוף שש וא"כ איך יכול ליעדה. אך הריטב"א כתב בפשיטות דגבי יעוד אם מת האב נמי יכול לייעדה שהקשה אהא דאמרינן בפ"ק דקידושין (דף יט) אהא דאמר רבא אמר ר"נ אומר אדם לבתו הקטנה צאי וקבלי קדושיך מדרב יוסי בר"י דאמר מעות הראשונות לאו לקדושין נתנו וכי משייר בה שו"פ הוי קידושין, והקשה דא"כ בעינן שיהא האב קיים בשעת הייעוד, אלמא דפשיט' לי' דביעוד לא בעינן שיהא האב קיים ואפשר דהירושל' לא ס"ל הכי

ובירושלמי (פ"ק דקידושין) רשב"ל בעא קומי ר' יוחנן אמה העברי' יוצאה בנשואין מק"ו מה אם הסימנים שאינן מוציאים מרשות האב הרי הן מוציאין מרשות האדון, נשואין שהם מוציאין מרשות האב אינו דין שיוציא אותה מרשות האדון, א"ל אני אין לי אלא של משנה, יתירה עליו אמה העברי' שהיא קונה את עצמה בסימנים וכתב הק"ע וקשה. למאן קא מיבעי' לי' אי לר"י בר"י הא קאמר לעיל מכרה לזה וקדשה לזה שיחק האב באדון ואי לרבנן הא קאמרי לא שיחק האב באדון, וי"ל דלרבנן קא מיבעי לי' דילמא דוקא בקידושין פליגי אבל בנשואין מודו כאן הודה הק"ע שהפי' הוא לעיל הכל מודים שאם השיאה ששיחק האב באדון דאפילו לרבנן נמי אם השיאה שיחק האב באדון, ולפ"ז משמע כמו שביארתי דכיון שהשיאה יצתה מרשות האב ע"כ א"א שיהא מיעדה משום דלדעת הירושלמי דמדמי למעכשיו ולאחר שלשים יום בעינן שיהא המקנה בעולם וכיון שהשיאה יצתה מרשות האב ולית' למקנה בעולם ע"כ אינו יכול לייעדה. והנה התוספת בפ"ק דקידושין (דף טז) הקשו אהא דאמר ר"ל אמה העברי' קונה את עצמה במיתת האב מרשות אדון מק"ו ומה סימנים שאין מוציאין מרשות האב ק מוציאין מרשות האדון, מיתה שמוציאה מרשות האב אינו דין שמוציאה מרשות אדון. וכתבו התוס' וא"ת חופה תוכיח שמוציאה מרשות אבי' ואין מוציאה מרשות אדון דאי חופה מוציאה מרשות אדון אין אדם קונה בת חבירו שהרי יכול להכניסה ולהוציאה מרשות האדון וי"ל דמה לחופה שכן אינה מוציאה מרשות אב אלא מדעתו, ולכך אינה מוציאה מרשות האדון תאמר במיתה שמוציאה מרשות האב בע"כ. והנה הפ"י תמה על התוס' דקדושין שלא הביאו הירושל', דלהירושלמי נשואין נמי מוציאין מרשות האדון לר"ל דהא מה שהשיב לו ר"י אני אין לי אלא של משנה, יתירה עלי' אמה העברי' שהיא קונה א"ע בסימנים, לר"ל לא ס"ל הכי כמו דאמרינן בש"ס דילן דלר"ל דבר שאין לו קצבה לא קתני וע"כ לא חשיב מה שיוצאה במיתת האב וא"כ ה"נ שיוצאת בנשואין, ובס' המקנה הקשה דעל הירושל' קשה קושי' התוס' דשום אדה לא יקנה וכתב המקנה דיש ליישב שיטת הירושל' דס"ל ג"כ סברת התוס' דקידושין וחופה אין מוציאין דאל"כ שום אדם לא יקנה ומה שאמר ר"ל דנשואין מוציאין היינו נשואין ממש ע"י ביאה כו' דלא שייך סברא דשום אדם לא יקנה דכיון דאיכא איסור' בביאה דהא ביד האדון לייעדה ויחולו קדושין של אדון למפרע כו' וכתב דלפ"ז אין הכרח דנשתמט להו לתוס' דברי הירושל' דלפמ"ש אין דברי הירושל' ענין לדבריהם דהירושל' מיירי בנשואין ממש ובהא ס"ל לר"ל באמת דמוציאין מרשות אדון והתוס' הקשו מחופה כו' וכתב שם דלולי דברי התוס' הי' נראה דאין קושי' לר"ל חופה תוכיח דכיון דפליגי רב ושמואל ביבמות (דף נו) ביש חופה לפסולות א"כ יש לומר דר"ל ס"ל דאין חופה לפסולות דבעינן חופה הראוי' לביאה א"כ יש לומר כיון דהאי חופה אינ' ראוי' לביאה כיון דאם רצה האדון לייעדה קיימו עלי' באיסור א"א אין החופה קונה כלל וליכא למימר חופה תוכיח ע"ש

ולפ"ז ודאי דמיירי בירושלמי דקאמר תהא אמה העברי' יוצא' בנשואין היינו ע"י ביאה דהא משמע מהירו' דס"ל דאין חופה לפסולות, דאמרינן בירושל' (רפ"ק דקידושין ה"ה) מניין למדו לגלגול שבועה מסוטה אמן מאיש זה אמן מאיש אחר, עד כדון דברים שהם ראוים להשביע' דברים שאינם ראוים להשביע, א"ר יוסי בר' בון נשמעינה מהדא אמן שלא שטיתי ארוסה ונשואה שומרת יבם וכנוסה, ארוס' ושומרת יבם ראוי' היא להשביע את אמר מגלגלין וה"נ מגלגלין והתוס' כתבו בפ"ק דקידושין (דף כו) דלרב דס"ל יש חופה לפסולות אין להוכיח דמגלגלין על דבר שאינו ראוי מזה דהא איכא לאוקמי כשנכנסה לחפה כו' (ובא עלי' ארוס בבית אביה דקדמה שכיבת הבעל לבועל) ורב יליף מאיש זה אם מאיש אחר אפי' קטן, וא"כ משמע מהירושל' דס"ל דאין חופה לפסולות וא"כ בודאי מיירי שנשאת היינו שבא עלי' אך לכאורה קשה דאיך יבוא עלי' באיסור ועוד דאם האדון מייעדה, אח"כ בטלה לי' הנשואין, וא"כ איך יצתה מרשות האדון

אבל לפי מה שביארתי דלדעת הירושל' דס"ל דבעינן שיהא המקנה בעולם וע"כ כיון שהשיא' ויצת' מרשות האב ממילא אינו יכול לייעדה, וע"כ אפשר נמי בנשואין דהתיר' (ומה שהקשו התוס' דא"כ שום אדם לא יקנה אפשר לומר דלכתחיל' כיון שמכרה לו יכול למחות שלא ישאנה אדם שלא להפסידו) אבל התוס' וודאי מיירי בחופה דע"י ביאה א"א שאסור לבוא עלי' שמא מייעדה אח"כ, וע"כ הקשו דוקא מחופה דהא לשיטת הש"ס דילן במעכשיו ולאחר שלשים