נחלת יהושע יא

וא"כ חזינן מהירושלמי דשני שבועות חלין בב"א ואע"ג דאמרינן בפ"ב דנדרים (דף יח) מתיב רב המנונא נזיר להזיר מכאן שהנזירות חלה על נזירות שיכול והלא דין הוא ומה שבועה חמורה אין שבועה חלה על שבועה נזירות הקלה לא כש"כ ת"ל נזיר להזיר כו' ופריך ה"ד אלימא דאמר הריני נזיר היום הריני נזיר למחר הא קרא בעי אלא לאו דאמר כו' ומשני לא הב"ע כגון שקיבל עליו שתי נזירות בב"א אלמא דבשבועה אין חלין בב"א דהא מיירי בב"א ואפ"ה אמר דאין שבועה חלה על שבועה אעפ"כ נראה לי דהש"ס דילן אינו חולק על הירושלמי בזה דשתי שבועות חלים בב"א, והכא מיירי למנות שתי נזירות דבשבועות בב"א אין נפקותא רק לענין ללקות שתים אבל לא שיהיה שתי שבועות כגון אם נשבע שלא יאכל היום ואפילו בב"א אעפ"כ אינו אסור אלא יום א' משא"כ בנזירות שאם מקבל שתי נזירות מונה ששים יום ועיין שם בר"ן שדחה פי' היש מי שאומר דמיירי לענין לחייב ב' מלקיות אלא שהענין הוא אם צריך למנות שתים, אבל לענין לחייבו ב' מלקיות אפשר שלא יחלוק הש"ס דילן עם הירושלמי וכמו דאמרינן בכל האיסורים שאין איסור חל על איסור ואעפ"כ חלים בב"א, וה"נ בשבועות אע"פ שאין חלים בזא"ז חלים בב"א

וא"כ לכאורה צריך להבין דאיך חל בשבועות בב"א, וכן בנזירות איך חל בב"א כמו שהבאתי מהא דנדרים (דף יח) דבזא"ז אינם חלים לרב הונא (שם) דדוקא אם אמר הריני נזיר היום הריני נזיר למחר אבל אם אמר הריני נזיר היום הריני נזיר היום לא חל, וכן בירושלמי (פ"ג אם באומר הריני נזיר שתים נדר שבטל מחציתו כו', וכן בירושל' (פ"ד. דנזיר) א' שאמר הריני נזיר שתים כו' שנים שאמרו הרי אלו נזירים ושמע א' ואמר ואני תחת שניהן נזיר כו' אלמא דחל בב"א ואמאי הא קיי"ל כרבה דכל שאינו בזא"ז אפילו בב"א אינו (וכמו שהבאתי לעיל מה שכתב המהרי"ט והמקנה לענין קידושין שהקשו דאיך חל במעכשיו דכל שאינו בזא"ז אפילו בב"א אינו) ובשלמא באיסורים אע"ג דאין איסור חל על איסור אעפ"כ חל בב"א, התם דוקא באיסורין דחלים ממילא ע"כ אעפ"י שאינם חלים בזא"ז חלים בב"א כמו דאיתא ביבמות (דף לג) [וע"ש בתוספת עירובין (דף מט) ד"ה ואמר כו' והכא מבתרא פריך, דאינו קדוש אלא על פי דיבורו ודוק היטיב] אבל בנזירות ובשבועות שהוא ע"י דיבורו קשה דאיך חלים שניהם בב"א דהא כל שאינו בזא"ז אפי' בב"א אינו [אך בנזירות אכשר לומר משום דרבי קרא נזיר להזיר כמו דאיתא התם בנדרים (דף יח)] אבל בשבועות קשה דאמאי חל בב"א

ולכאורה יש להביא ראיה דע"י שבועה לא חל בב"א אפי' על איסור דממילא דהא אמרינן בסוף מכות (דף כב) א"ל ר' זעירא לר' מני ולחשוב נמי כגון דאמר שבועה שלא אחרוש ומשני התם לא קא חלה שבועה עלי' מושבע ועומד מהר סיני הוא א"ל כגון דאמר שבועה שלא אחרוש בין בחול בין בי"ט ומסיק האי תנא כולל לית לי' ואם איתא דבב"א חל ליחשיב כגון דאמר קודם יו"ט שבועה שלא אחרוש בי"ט נמצא כשחל יו"ט הו"ל איסור יו"ט ואיסור שבועה בב"א אלא ודאי דס"ל דלא חל בב"א ואפשר שזהו משום שאינו בזא"ז אפי' בב"א לא חל וא"כ כיון ששבועה ליתא אח"כ כמו דמשני האי תנא כולל לית לי' ע"כ לא חל בב"א

אך זה אינו דגבי שבועה לא הוי בב"א דכיון שכבר מושבע ועומד מהר סיני שלא יחרוש בי"ט וא"כ מיד שנשבע קודם יו"ט אין שבועה חלה על שבועת הר סיני ולא דמי להא דאין איסור חל על איסור דהתם הוא ממילא וע"כ חל ע"י ב"א אך בשבועה כבר הוא מושבע ועומד מהר סיני וע"כ לא הוי ב"א ואפשר שזהו פי' הגמרא א"ל ר' זעירא לר' מני וליחשוב נמי כגון דאמר שבועה שלא אחרוש ביו"ט שהיה סבור אף שאין איסור חל על איסור היינו דוקא כשחל אח"כ אבל הכא חל בב"א כשחל יו"ט וע"ז משני התם לא קא חלה שבועה מושבע ועומד מהר סיני הוא פי' דבשבועה לא דמי להא דאיסורים חלים בב"א דכיון שכבר מושבע ועומד קודם יו"ט שלא יחרוש ביו"ט מהר סיני ע"כ לא חל ולא הוי ב"א

אח"כ ראיתי בספ' אבני מלואים (סי' יב) דזהו דוקא בשבועה דכיון שהוא כבר מושבע ועומד מהר סיני שלא לאכול נבילה ע"כ אפי' נתנבלה אח"כ לא הוי ב"א ולא חיילא השבועה כיון שהוא מושבע ועומד מהר סיני ואינו מוסיף בשבועתו אבל בנדר לא שייך לומר מושבע ועומד דהא החפצא אינו מוזהר אלא דלא חל מחמת דאין איסור חל איסור וע"כ אם נתנבלה אח"כ חל ע"ש וא"כ הוי מצי למתני כגון דאמר קונם פרה שאני חורש ביו"ט דהשתא הוי איסור ב"א, ועיין בספרי עמק יהושע (סי' כד) מה שתירצתי שם קושית הרז"ה דכיון דקונם חל לקיים את הל"ת א"כ תקשה דליחשוב נמי כגון דאמר קונם פרה שאני חורש בה דהא נדר חל על האיסורים ותירצתי שם דכל עיקר הטעם משום דניתוסף איסור חפצא וכיון דהאי תנא לית לי' כולל ע"כ לא חל אבל אעפ"כ תקשה דהא אם אמר קודם יו"ט ה"ל איסור ב"א כגון דאמר קונם פרה שאני חורש ביו"ט וא"כ בשעה שחל יו"ט ה"ל איסור ב"א וא"כ אע"ג דהאי תנא לית לי' כולל אפ"ה יהא חל מטעם ב"א וכמו שהקשו התוס' בחולין (דף קא) על פירש"י דמאן דלית לי' כולל לית לי' נמי ב"א מדאמרינן פ' ד' אחין (דף לד) השתא באיסור כולל מחייב תרתי איסור ב"א מבעי אלמא אפי' מאן דלית לי' כולל אית לי' איסור ב"א וכן כתבו התוספ' ביבמות (דף לג) דב"א עדיף אפי' ממוסיף נמי

וע"כ לפי"ז היה אפשר לומר דהא דלא אמרינן גבי שבועה וגבי נדר כל שאינו בזא"ז אפילו בב"א אינו, היינו מטעם דישנו בזא"ז בכולל או במוסיף וע"כ חל בב"א דכיון שיוכל להמציא זאח"ז ע"כ חייל בב"א וכמו דאמרינן בקידושין (דף נא) שאני מעשר בהמה דאיתא בטעות, דתנן קרא לתשיעי עשירי כו' שלשתן מקודשין וע"כ כיון שאפשר שתחול בזא"ז בכולל, ע"כ חל בב"א נמי, ולפ"ז אי אמרינן דלא חל בכולל לא היה חל בב"א נמי דאע"ג שהוכיחו התוס' דב"א חמור מכולל היינו באיסורים דממילא אבל בנדר ובשבועה הא דלא אמרינן כל שאינו בזא"ז אפי' בב"א אינו הוא מטעם שישנו בזא"ז בכולל אבל אם אינו חל בכולל ממילא לא חל בב"א והשתא ניחא שפיר דלא קשה דליחשוב קונם פרה שאני חורש ביו"ט דבנדר שחל על חפץ יחול על יו"ט משום דהוי איסור ב"א, דלפי מה שביארתי ניחא שפיר דכל הטעם דשני שבועות חלין בב"א וכן בנדר ושבועה הוא משום דישנו בזא"ז בכולל או במוסיף וכיון דהאי תנא כולל לית לי' ממילא לא חל משום דכל שאינו בזא"ז כו' ואע"ג דיו"ט הוי איסור ממילא אעפ"כ השבועה לא הוי איסור דממילא ולגבי שבועה אית לן למימר דכל שאינו בזא"ז אפי' בב"א אינו וע"כ חל יו"ט ולא איסור קונם, ועיין בתוספ' שבועות (דף כ) ע"ש אך לפ"ז יש לעיין בתמורה (דף כה) דאמר על הבכור עם יציאת רוב עולה עולה הוי או בכור הוי כו' וכן בעי התם אמר על הלקט עם נשירת רבו יהא הפקר לקט הוי או הפקר הוי, לקט הוי שכן קדושתו בידי שמים או דילמא הפקר הוי שכן זוכין בו עניים ועשירים ואמר אביי מאי תיבעי לך דברי הרב ודברי התלמיד דברי מי שומעין וה"נ דברי מי שומעין דלפי מה שביארתי היה לו לאביי לומר טעם אחר דלגבי בכור שאמר עם יציאת רוב עולה הוי או לגבי לקט שאמר עם נשירת רובו יהא הפקר ליכא למימר דכל שאינו בזא"ז כו' דהא קדוש ממילא וכל שהוא ממיל' לא שייך לומר כל שאינו בזא"ז אבל לגבי עולה שקדוש ע"פ אמירתו וכן לגבי הפקר שהוא ע"פ דיבורו וכל שהוא מחמת אמירתו שייך לומר כל שאינו ב א"ז כו' וע"כ הוי בכור או לקט ולא חל מה שאמר עולה או הפקר שזהו עפ"י דבורו אך לפי מה שכתב הרשב"א בחידושיו לקידושין דאביי לית לי' הא דרבה מדאותבי' אביי בקידושין (דף נא) ע"ש ניחא שפיר דלא קאמר אביי זה הטעם משום דלית לי' הא דרבה, אך לי נראה דאביי אית לי' הא דרבה וכמו דאמרינן במנחות (דף ע"ח) אביי אמר דכ"ע לקרבן גדול קא מכוין (כן הוא גירסת הרש"ק) ובכלי שרת מקדשים שלא מדעת קא מפליגי ע"ש ברש"י אלמא דאית לי' הא דרבה דכל שאינו בזא"ז כו' אך אפשר לומר שזהו בכלל