נחלת יהושע קטז

לחכמים אם ביאת הראשון ביאה ביאת השני אינו ביאה ואם ביאת ראשון כו' דמ"מ אפי' לר"ש שסובר דמאמר קונה קנין גמור אפ"ה תאסר מטעם שנבעלה אח"כ בעילת זנות ע"ש

והנה אגב דאתינא עלה אבאר מהו החילק שבין רבנן דתמן שזהו רבנן שבבבל ובין רבנן דא"י, שאומר בירושלמי לר"ש דרבנן דתמן כמו שאומר בירושלמי (דפ"ג דיבמות ה"ד) שהבאתי לעיל ומפני מה לא אמרינן זאת לר"ש דרבנן מא"י

ויבואר ע"פ מאי דאמרינן בירושל' (פ"ג דיבמות ה"ג) מחלפא שיטתי' דר"ש תמן (פי' במשנה דיבמות (דף לא)( הוא אמר מייבם לאיז' שירצה וחולץ לשני' והכא הוא אומר הכין (פי' דמקשה בירושל' על הא דגבי אחיות בפ"ג דיבמות (דף כח) פוטר את השני' מחמת שאין זיקה נופלת למקום זיקה וא"כ סובר דזיקה ככנוסה דמי, וא"כ אמאי סובר ר"ש ביבמות (דף לא) גבי ג' אחין נשואין ג' נכריות ומת א' מהם ועשה בה השני מאמר ומת דמייבם לאיזו שירצה וחולץ לשני' דמאמר אם קונה אשת שני הוא ואם אינו קונה אשת ראשון הוא ואין עלי' זיקת שני יבמין וחולץ לשני' דחדא לא מיפטרא באידך דילמא מאמר אינו קונה וכמו שפרש"י. עכ"ז לייבם חדא וליפטור אידך, כיון דר"ש סובר דזיקה ככנוסה דמי

אמר ר' זעירא עד אנן תמן שמעית טעמ' (פי' כשהייתי בבבל שמעתי הטעם) תמן זיקת שני יבמין אינה זיקה כו' ברם הכא זיקת יבם א' (פי' שיש חילוק בין זיקת יבם א' לזיקת שני יבמין) דהא התם גבי אחיות ביבמות (דף כח) זיקת יבם א' וע"כ זיקה ככנוסה דמי ואין זיקה נופלת למקום זיקה משא"כ בהך דג' אחין ומת א' מהם ועשה בה השני מאמר ביבמות לדף לא) וא"כ הי' זיקת שני יבמין ולא אלים הזיקה וה"נ משני בש"ס בבלי (דף יח) ולא שאני לך בין זיקת יבם א' לזיקת שני יבמין כו' ע"ש

אמר ר' מתני' מה אכפלון אחיות גבי נכריות אין את בעי מקשה, קשיתא על הא דר' זעירא בשם רב ששת דתני תמן דברי ר"ש שתיהן אסורות מחלפא שיטתי' דר' שמעון תמן הוא אומר שתיהן אסורות והכא את אמר שתיהן מותרות, ופי' הק"ע דאמר ר' מתניי' מה אכפלין כו' דילמא קא סבר יש זיקה ואפ"ה לא אמרינן דמייבמא לחדא כו' גזירה שמא יאמרו שני יבמות הבאות משני בתים חדא מייבמ' ואידך מפטרא בולא כלום, והקשה הק"ע דהא תני' לעיל פ' כיצד רש"א מאמר קונה או לא קונה, א"כ לר"ש מדאוריית' לא מיפטר' חדא בביאת אידך כו' ע"ש

ע"כ נראה לי לבאר ע"פ מה שביארתי בספרי ע"י (סי' כג) שהארכתי בזה וכתבתי דהא דאמרינן בירושלמי דקידושין דקאמר ר"י בר בון מתנית' לאחר שיחלוץ ליך יבמיך אבל אם אמר לאחר שימות יבמיך ה"ז מקודשת עכ"ל הירושלמי

והבאתי שם הרבה ראיות מהירושל' דס"ל דאימתי הוי זיקה אם בא אח"כ לידי מעשה בחליצה או יבום אבל אם לא בא אח"כ לידי חליצה ויבום לא הוי זיקה למפרע, וע"ש שהבאתי הרבה ראיות ע"ז, וע"כ אמר דהא דהמקדש לאחר שיחלוץ ליך יבמיך הוי דבשלב"ל, כמו דאמרינן ביבמות (דף צג) למאן דאמר אין אדם מקנה דבר שלב"ל לא הוי קדושין אבל לאחר שימות יבמיך א"כ לא בא לידי מעשה דחליצה ויבום ע"כ לא הוי מזוקקת למפרע, וע"כ אם קדש' מקודשת דלא הוי דשלב"ל כיון דאגלאי מילת' למפרע שהיתה בת קדושין. אבל הש"ס דילן פליג על יסוד זה וכמו דאמרינן ביבמות (דף יח) שומרת יבם שמתה אסור באמה אלמא קא סבר יש זיקה כו' אי אמר הכי הוה אמינא מחיים אבל לאחר מיתה פקעה זיקה קמ"ל דזיקה בכדי לא פקע אלמא דס"ל דאפי' אם מתה ולא באה לידי חליצה ויבום אפ"ה יש זיקה אבל הירושלמי פליג ע"ז כמו שביארתי וכמו שהבאתי ראיות בספרי (סוף סי' כג)

וכעת אוסיף להביא ראיות לזה דהירושלמי ס"ל כיון דלא עשה בה בסוף מעשה דחליצה או יבום אגלאי מילתא שלא הית' זקוקה דאמרינן בירושל' (רפ"ג דיבמות) הוי בעי מימר מה צריכא לר' יוחנן מתה השני' למה אינו מותר בראשונ' אבל מתה הראשונה יהא אסור בשני', א"ר יהודה דא צריכא ולית זיקה כלום אלו שלשה אחין שנים מאב ולא מאם, שנים מאם ולא מאב, מת בנו של אב תחילה לא הספיק השני לחלוץ ולייבם עד שמת ונפלה לפני אחיו מאמו שמא אינו מותר בה אין מאמר זיקה כלום יהא אסור בה משום אשת אחיו מאמו עכ"ל, פי' שהירושלמי קאמר דצריכ' לר' יוחנן אפי' במתה הראשונה שיהא מותר בשני' אע"ג דשני' לא הותרה מעולם וכל יבמה שאין אני קורא בה משעת נפילה יבמה יבוא עלי' הרי היא כאשת אח שיש לה בנים ואסורה, אעפ"כ מותרת משום דכיון שהראשונ' מתה אגלאי מילתא למפרע שלא הית' מזוקקת כלל, וא"כ לא נאסרה מעולם, וע"ז מביא ראי' דאלו ג' אחין כו' פי' דאם נאמר דאפילו לא בא לבסוף לידי מעשה דחליצה או יבום נמי יש זיקה א"כ אם יהי' ג' אחין שני אחים מאב והאח השני יש לו אח מאם והאח הראשון ימות ותפול לפני האח השני ליבום ואח"כ ימות האח השני בלא חליצה או יבום נאמר ג"כ דאסור לאחיו מאמו דכיון שהי' שעה אחת זקוקה לאחיו תאסור משום זקוקת אחיו מאמו, אלא ודאי כיון שלא בא לכלל מעשה בטלה הזיקה דמעיקר', והא דקאמר אין מאמר זיקה כלום (הוא ט"ס וצ"ל אין מאחר זיקה כלום ודלא כהפ"מ שנדחק בזה)

והכי נמי משמע בירושל' (פ"ב דיבמות ה"ו) שנים שקידשו שתי אחיות כו' הדא דאת אמר בשחלץ ואח"כ יבם אבל אם יבם מתחיל' אסור שמא ימות אחיו ונמצא כבא על אחות יבמתו, ועיין בפ"מ ששגג שם ודוק. עכ"פ צריך להבין דהא בפשיטות הטעם דליבומי ברישא אסור משום אחות זקוקתו כמו דאמר ביבמות (דף כג) דוקא מיחלץ והדר יבומי אבל יבומי ברישא לא דקא פגע באחות זקוקתו. אבל לפי מה שביארתי ניח' שפיר דהירושלמי לטעמי' דלא אמרינן יש זיקה אלא אם בא בסוף לידי חליצה או יבום וא"כ אפילו אם ייבם בראשונה אעפ"כ לא פגע באחות זקוקתו אם יחלוץ אחיו לשני' דהא אגלאי מילתא למפרע שלא הי' זקוקה לזה כלל ע"כ קאמר דוקא שמא ימות אחיו ותפול לפניו. אבל הש"ס דילן לא סבר הכי דלא אמרינן אגלאי מילתא למפרע ואפי' אם אחיו יחלוץ אותה אעפ"כ הי' תחילה מזוקקת לשניהם ע"כ קאמר סתם אבל יבומי ברישא לא דקא פגע באחות זקוקתו והכי נמי משמע בירושל' (פ"ג ה"א) כנס הראשון ובעל אומרים לשני שיבעול לא בעל הראשון אסור לבעול בעילה שני' שמא ימות אחיו ונמצא כבא על אחות יבמתו, משמע דדוקא משום שמא ימות אחיו אבל בלא"ה אמרינן כיון דהשני פוטר לאחותו ע"י חליצ' או יבום וא"כ לא הוי אחותה אחות זקוקתו (ועיין לקמן (סי' כה) דמה דפליגי בירושל' אם חליצ' קנין או פטור הוא מטעם דהזיק' אינו רק דוקא אם לבסוף בא לידי חליצה אבל אם לא בא לבסוף לידי חליצה לא הוי ויק' כמו שביארתי. וכמו שביארתי בספרי ע"י, וע"כ לא הובא בש"ס דילן הא דחליצה קנין משום דהש"ס דילן אזיל לטעמי' דס"ל דאינו תלוי בחליצה שלבסוף ע"ש)

וכיון שביארתי והוכחתי מה שמחולקים הש"ס דילן עם הירושלמי בזה מבואר הא דקאמר ר' מתני' מה אכפלין אחיות גבי נכריות דהירושלמי לטעמי' אזיל דלא אמרינן יש זיקה. אלא אם בא לבסוף לידי חליצה או ייבום. וא"כ גבי נכריות ביבמות (דף לא) דעשה בה השני מאמר ומת שלא בא לבסוף לידי חליצה או יבום וע"כ ליכא להקשות בזה דאם זיקה ככנוסה דמיי' לייבם לחדא וליפטור אידך דהי' שניהם מזוקקים לאח שמת דהא לשיטת הירושלמי לא אמרינן יש זיקה אלא אם בא לבסוף לידי חליצה או יבום. אבל הכא שמת ולא בא לבסוף לידי חליצה או יבום. א"כ לית בה משום זיקה כלל. וע"כ ניחא דא"כ אין החשש רק משום