נחלת יהושע קיג

אע"פ שמכרה אעפ"כ לא הוי חזרה דהא נתחייב בדמיו ואפי' הקדישה הבהמה לדמים, מ"מ כיון שכבר קיבל עליו הדמים של הבהמה ע"כ לא הוי חזרה במה ש כרה בתוך שלשים. וכן כתב הרמב"ם (בפיו מה' ערכין ה' ט) האומר שור זה הקדש לאחר שלשים יום ושחטו בתוך שלשים יום ה"ז מותר בהנאה הקדישו למזבח ה"ז הקדש למזבח, אבל אם אמר ה"ז הקדש מעכשיו ולאחר שלשים יום כו' אבל בלא מעכשיו יכול לחזור בו וכמו שכתב הר"ן בנדרים (דף ל) אבל הרשב"א ז"ל כתב כו' הלכך לדידהו האומר ה"ז עולה לאחר שלשים יום יכול לחזור בו, ופלוגת' הוא בירושלמי הרשב"א ז"ל ע"כ

וא"כ מכיון שנתבאר שהירושלמי קאמר דלא דמי עולה לאשה משום דבעולה יכול לחזור משא"כ באשה משום דבזה ס"ל להירושלמי דלא אתי קדושין השני' ומבטל לקדושין הראשונים וא"כ כיון דקיי"ל לפי שיטת הש"ס דילן דבקידושין נמי אמרינן אתי דבור ומבטל דבור א"כ דמי קדושין לעולה, וכמו שבעולה אם מכרה או הקדישה הרי חזרה בו מן ההקדש הראשון ה"נ כיון שקבלה קידושין מאחר תוך שלשים הרי חזרה מן הקדושין הראשונים ואפי' אם מת או גירשה לא חלו עלי' קידושין הראשונים וכמו שכתב הרא"ש ע"ש אך אעפ"כ למעשה יש להחמיר כדעת הר"ן אבל מהירושלמי אין ראי' לזה וכמו שביארתי שהירושלמי אזיל לטעמי' והש"ס דילן חולק ע"ז כן נ"ל

סימן יח

שאלה אם קידש אשה מעכשיו ולאחר שלשים יום, אם יכול לחזור בתוך שלשים יום, וגם אם קידשה בשטר, אי בעינן שיהי' השטר קיים בסוף השלשים

תשובה תחילה ראיתי להביא מה שכתבתי בפירושי על הירושלמי דיבמות בעניני זיקת יבמין והחילוקים שבין הש"ס דילן והירושלמי, שכל א' אזיל לשיטתו ובזה יבואר כמה הלכות. ויתבאר נידון דידן נמי, דאמרינן בירושלמי (פ"ג דיבמות) ר' יודן בעי קידש אשה מעכשיו ולאחר שלשים ונפלה לו אחותה בתוך שלשים. אפי' כן אשתו עמו. והלזו תצא משום אחות אשה. אמר לא אמרו ב"ש אלא ע"י זיקה וע"י מאמר. וההיא דאמר ר' אבהו בשם ר' יוחנן אפי' קידושי מאה תופסין בה, ולא כב"ש

והנה מפרשי הירושלמי הק"ע והפ"מ לא הבינו פי' הירושלמי והק"ע הקשה כמה קושיות. ע"כ צריך אני להאריך ולבאר פי' הירושלמי. והוא דאמרינן שם בירוש' שלשה אחין שנים מהם נשואים שתי אחיות וא' מופנה. ומת א' מבעלי אחיות, ועשה בה מופנה מאמר, ואח"כ מת אחיו השני, ב"ש אומרים אשתו עמו והלזו תצא משום אחות אשה כו', ואמרינן שם ב"ש כר"א בן ערך דראב"ע אומר המאמר קונה קנין גמור, ואין כראב"ע גירש לבעלת מאמר לא תהי' צריכה חליצה, ואמר ר' הילא בשם ר' לעזר מודים ב"ש גירש לבעלת מאמר שהיא צריכה ממנו חליצה כו' שמא מאמר דב"ש כזיקת ר"ש, על דעתין דרבנן דתמן כמה דרבנן דתמן אמרו המאמר קונה ומשייר, כן ר"ש אומר קונה ומשייר, ר"ש אומר אין זיקה נופלת למקום זיקה, כן ב"ש אומרים הכא אין זיקה נופלת למקום מאמר, (פי' דב"ש סברי דאין המאמר קונה קנין גמור ואעפ"כ דוחה צרתה משום דזיקה נמי קונה ומשייר, ע"כ אע"פ שמאמר אינו קונה קנין גמור, אעפ"כ אלים למדחי זיקת הצרה, משום דבשניהם קונה ומשייר, ואלים המאמר דקונה ומשייר לדחות זיקת הצרה נמי דקונה ומשייר) ועיין היטב בש"ס דילן ביבמות (דף כט) אמר ר' אלעזר לא תימא מאמר לב"ש קונה קנין גמור דאי בעי לאפוקא סגי לה בגיטא, אלא מאמר לב"ש אינו קונה אלא לדחות הצרה בלבד עי"ש כל הסוגיא

וא"כ נתבאר מהירושלמי דכיון דשניהם שוים דהמאמר קונה ומשייר, וזיקה נמי קונה ומשיירת, ע"כ כיון דשניהם שוים אלים המאמר שעשה בהיבמה לדחות זיקת הצרה שהזיקה נמי קונה ומשייר

ובזה יתבאר הירושלמי שהבאתי, ר' יודן בעי קידש אשה מעכשיו ולאחר שלשים יום, ונפלה לה אחותה בתוך שלשים יום אפי' כן אשתו עמו והלזו תצא משום אחות אשה (פי' כיון דאמרת דבמקום ששני הקנינים שוים, כיון דמאמר וזיקה, שניהם קוניס ומשיירים, ע"כ אלים המאמר למדחי הזיקה משום דשניהם שוים א"כ אם קידש אשה מעכשיו ולאחר שלשים יום ונפלה לה אחותה בתוך שלשים יום, נמי אלימא הקדושין לדחות זיקת הצרה. דאע"פ שהקידושין הוי קדושי שיור דלדעת הירושלמי שיורא הוי דמתחיל מהיום ואינו נגמר עד לאח"כ ולא הוי ס' תנאה או ס' חזרה, וכמו שביארתי בספרי ע"י (סי' יז) הירושלמי אף בגט שחרור כן ה"ז גט שיחרורך מעכשיו ולאחר שלשים יום, על דעתי' דר' ה"ז גט, על דעתי' דרבנן אינו גט פי' דעל דעתי' דר' דאמר תנאה הוי ה"ז גט. על דעתי' דרבנן אינו גט דמספקא להו במהיום ולאחר מיתה. אי תנאה אי חזרה הוי והקשה המ"ל (פ"ב מה' עבדים) דאמאי אינו משוחרר כיון דהוי ס' תנאה, או חזרה. א"כ העבד מוחזק בעצמו ותופס וצריך להיות משוחרר והקצה"ח תירץ דכיון דהוי ס' בתפיסה גופא. לא הוי תפיסה. והארכתי שם בתשובה. וביארתי שם בספרי דהירושלמי לטעמי' אזיל דשיורא הוי ומתחיל מהיום. ואינו נגמר עד לאחר שלשים ולא דהוי ס' תנאה או ספק חזרה. וע"כ יכול לחזור בתוך שלשים עי"ש בספרי ע"י שהבאתי עוד ראיות דהירושלמי סובר דשיורא הוי] אעפ"כ הא ב"ש ס"ל דזיקה נמי קונה ומשייר

וע"כ מיבעי לי' אם קידש אשה מעכשיו ולאחר שלשים יום דהוי קידושי שיור. ואעפ"כ הא ב"ש סברי דזיקה נמי קונה ומשייר וא"כ ב' הקנינים שוים ואלימא למדחי זיקת אחותה ובזה מיושב קושי' הק"ע דאמאי בעי דוקא אליבא דב"ש, דלדידן ודאי פשיטא לי' דלא אלימא קידושי שיור למדחי זיקה גמורה וע"כ בעי לה דוקא אליבא דב"ש דס"ל דזיקה נמי קונה ומשיירת. אי אלים קדושי שיור לדחות הזיקה דקונה ומשייר ג"כ (ומיושב קושית הק"ע עי"ש ודו"ק)

וע"ז אומר בירושלמי שם לא אמרו ב"ש אלא ע"י זיקה וע"י מאמר. דהירושלמי אומר דב"ש קאמר דוקא בזיקה ומאמר דאלו הענינים שניהם שוים. ע"כ אלים המאמר לדחות זיקת הצרה. אבל בההיא שקידש אשה מעכשיו ולאחר שלשים לא אלימא למדחי זיקת הצרה אע"פ ששניהם קונים ומשיירים. ע"כ אפשר דהזיקה אלימא טפי [והטעם אפשר לומר דהירושלמי לטעמי' אזיל דס"ל דיכול לחזור בתוך שלשים וכמו שכתב הא"מ בש"ע אה"ע (סי' מ) דלדעת הר"ן שכתב דלדברי הפוסקים כר' יוחנן דשיורא הוי המקדש מעכשיו ולאחר שלשים יום צריך שיהא השטר קיים לאחר שלשים יום. אע"פ שעכשיו מתחילין הקידושין לחול אינו קונה קנין גמור עד לאחר שלשים. וכדאמרינן בירושלמי דכל שלשים קונה. ואינו קונה לאחר שלשים קונה קנין גמור. ועי"ש שכתב דלדעת הירושלמי יכולים לחזור בתוך שלשים דכיון דבעינן שיהי' השטר קיים וברשותה וא"כ לא נגמר סוף הקנין עד לאחר שלשים. ע"כ בעינן דעתם ורצונם וע"כ כיון שיכול לחזור בתוך שלשים ע"כ לא אלימא לדחות הזיקה וכמו שכתבו התוס' בגיטין (דף פב) על הא דפריך בירושלמי דגיטין דלתני ט"ז נשים לר"א ומשני התם התורה אסרה עליו. ברם הכא הוא אסרה עליו וכתבו שם דתמן כל ט"ו נשים אסרה תורה ליבם והאיסור בא ממילא ע"י קידושין בלא שום תנאי. אבל כאן אסרה ע"י תנאי שלו א"נ תמן התורה אסרתה ואין לה היתר להתייבם. דאין איסור