נחלת יהושע קיב

ע"כ נראה לפע"ד שהפי' הוא בירושלמי כך, והירושלמי לטעמי' אזיל דאמרינן בירושלמי (פ"ד דקדושין ה"ח) על הא דתנן וכן מי שנתן רשות לשלוחו לקדש את בתו והלך הוא וקדשה אם שלו קדמו קדושיו קדושין כו' לית הדא פליגא על ר' יוחנן דר' יוחנן אמר אדם מבטל שליחותו בדברים ר"י ב"ב שמע לה מן דבתרא וכן האשה שנתנה רש ת לשלוחה לקדשה והלכה היא וקידשה את עצמה ולית הדא פליג' על ר' יוחנן דר' יוחנן אמר אדם מבטל שליחותו בדברים, פתר לה משום חומרא הוא בעריות. והק"ע הקשה ממתניתין דגיטין (רפ"ד) השולח גט לאשתו והגיע בשליח או ששלח אחריו שליח וא"ל גט זה שנתתי לך בטל הוא ה"ו בטל, ותירץ דהתם לחומרא קאמרינן דהגט בטל, עוד כתב שם והדבר תימא שלא ראיתי לא' מן הפוסקים שהביא דין זה דבקדושין אינו מבטל שליחות בדברים ושגה בזה שגיאות הרבה, דמה שהקשה מתחילה בהא דתנן הגיע בשליח או ששלח אחריו שליח אלמא דאדם מבטל שליחותו בדברים, מזה אין ראי' דהתם מכיון שביטל בפני השליח עצמו לא אמרינן בזה דלא אתי דבור ומבטל דבור, דא"כ לא יהי' יכול לבטל שליחת לעולם. אלא ודאי כיון דאם ביטלו בפני השליח בזה ודאי דיכול לבטל השליחות, אלא דאם ביטל שלא בפני השליח בזה אמר ר"ל דאין אדם מבטל שליחותו בדברים, וכמו דאמרינן בקדושין (דף נט) רב זביד מתני להא שמעת' אהא, וכן היא שנתנה רשות כו' לא קדשה את עצמה וחזרה בה מהו וכתבו התוס' נראה לפרש וחזרה בה בלא אמירתה לשליח דאי אמרה לשליח אין רצוני שתקדשנה פשיט' דאינה מקודשת דאטו משום דאמר' לו תהוי שליח לקדשני לא מצי חוזרת

וכן בירושלמי (רפ"ד דגיטין) אמרינן מתניתא פליג' על ר' יוחנן דאמר אדם מבטל שליחותו בדברים אלמא מדבעי הגיע בשליח דאינו. יכול לבטל שליחותו בדברי' אלמא דמקשה להיפוך דמדאמרינן דוקא הגיע בשליח דאין אדם מבטל שליחותו בדברים דאל"ה אפי' ביטל בינו לבין עצמו נמי. וכן מצאתי אח"כ להר"ן בחדושיו שכתב בהא דתנן בראשונה הי, עושה ב"ד ופליגי בה ר"נ ור"ש, בשנים או בשלשה, וכתב הר"ן תמיהני בה אפי' ביטלו בינו לבין עצמו אמאי לא יבטל דאי ידעינן כו' להוי בטל וכתב שי"ל שהדין נותן בשליחות השליח כיון שבפניו הי' אין מבטלין אותו שלא בפניו דלא אתי דבור שלא בפניו דגרוע ומבטל דיבור שהי' בפניו כענין שאמרו בגיטין (דף לג) מילת' דמתעבדא בי' עשרה צריכ' בי' עשרה למישלפא עכ"ל [אך לפי מה שאבאר לקמן הש"ס דילן לא סבר להאי סבר' דירושלמי והר"ן מפרש אפי' לפי הש"ס דילן]

ומה שתמה הק"ע דלמה לא הביאוהו הפוסקים הך דינא דאין אדם מבטל שליחותו בדברים משום דחומר הוא בעריות לא קשה מידי דזהו דוקא לשיטת הירושלמי אבל לשיטת הש"ס דילן קיי"ל כר' יוחנן אפי' בעריות נמי דאתי דבור ומבטל דבור, והלכת' כותי' דר' יוחנן ואפילו בקמייתא ואע"ג דאיכא למימר דשאני נתינת מעות ליד אשה דכמעשה דמי אפ"ה אתי דיבור ומבטל דיבור, ואשתמיטתי' להק"ע הירושלמי דגיטין, וכל הסוגי' של הש"ס דילן בקדושין (ד' נט) דלשיטת הש"ס דילן עיקר הפלוגת' דר"י ור"ל הוא בקדושין ואפי' בקדושין אמרינן דאדם מבטל שליחותו בדברים ולא אמרינן דחומר הוא בעריות, והר"ן דמפרש להא דגיטין דהטעם דביטלו בפני עצמו אינו מבוטל הוא משום דדיבור גרוע הוא צ"ע דאמאי הא קיי"ל כר"י דאתי דיבור ומבטל דיבור בקדושין ויכול לבטל השליח אפי' שלא בפניו ולא אמרינן דחומר הוא בעריות וא"כ לגבי גיטין נמי דהא בירושלמי מדמי להדדי ולשיטת הירושלמי עיקר הפלוגת' דר"י ור"ל הוא לענין תרומה כמו דאמרינן בירושלמי (פ"ג דתרומות) ולית הדא פליג' על ר"ל דר"ל אמר אין אדם מבטל שליחותו בדברים, תיפתר כגון שאמר לו לך וקבע בצפון וקבע בדרום

ועפ"ז יתבאר הירושלמי דלא דמי עולה לאשה דאע"ג דהירושל' סובר דלגבי קידושין כיון שקידשה א"ע חזרה דאינה יכולה לבטל הקדושין רק בפני המקדש דהשתא ועשתה מעשה דקידושין קודם שקידש השליח בטלה השליחות ה"מ בשליחות דכיון שנתקדשה לאחר שוב אין קידושי השליח תופסין דהא היא א"א, אבל בלא"ה אינה יכולה לבטל השליחות שלא בפניו וכמו דאמרינן בגיטין (דף לג) מילתא דמתעבדי' בי' עשרה כו'

ע"כ נראה לי דלהירושל' אם קדשה א' לאחר שלשים יום וחזרה בה בפני עצמה שלא בפני המקדש נמי לא הוי בשליחות דלא הוי רק דיבור אינה יכולה לבטל הדיבור שלא בפניו וכש"כ לגבי המקדש שאינה יכולה לחזור שלא בפניו דהא נתינת מעות ליד האשה כמעשה דמי, וכמו דאמרינן בש"ס דילן בקידושין (דף נט) והלכת' כוותי' דר' יוחנן ואפי' בקמייתא, ואע"ג דאיכא למימר שאני נתינת מעות ליד אשה דכמעשה דמי ואע"ג דכל השקלא וטרי' דגמ' היינו דוקא אם לא קידשה אחר רק חזרה בה אבל אם נתקדשה לאחר בודאי דהוי חזרה משום דהוי מעשה ואתי מעשה ומבטל דיבור, לשיטת הירושלמי אינו מטעם דאתי מעשה ומבטל דיבור, אלא משום דאמר לה התקדשי לאחר שלשים יום וא"כ מכיון שנתקדשה שוב הוי אשת איש ואין קדושין תופסין בה, וא"כ ממילא נתבטלו הקדושין הראשונים וע"כ ס"ל דאם מת בתוך שלשים ומצאו קדושין הראשונים מקום לחול, חלים הקדושין הראשונים דהא לא הוי חזרה לגבי קדושין הראשונים וכיון דלא הוי בפני המקדש הראשון, אבל אם מת לאחר שלשים דכבר נתבטלו בהקידושין השניים שלא מצא מקום לחול אע"פ שמת לאחר שלשים אפ"ה מכיון שלא מצא מקום לחול בשעת חלות הקדושין ממילא נתבטלו, כמו דתני ר' חייא כל תנאי שנתבטל בשעת הקדושין אע"פ שמתקיים לאחר מכאן אינה מקודשת

והשתא איש הא דאמר בירושל' דלא דמי עולה לאשה דבתחילה מדמי עולה לאשה דקאמר ר' אבהו בשם ר' יוחנן ה"ז עולה לאחר שלשים יום ומכרה בתוך ל' יום ה"ז מכורה הקדישה הקדש חזר ולקחה בתוך שלשים יום חל עלה הקדש עולה, וע"ז אמר דלא דמי עולה לאשה דבעולה כיון דס"ל להירושלמי בהאי לישנא דלא הוי כמעכשיו כמו דאמר שם תמן את אמר אמירתו לגבוה כמסירה להדיוט הכא את אמר הכין א"ל תמן באומר מכבר הכא באומר לאחר שלשים יום וא"כ כיון דהשתא ס"ל דלא אמרינן אמירתו לגבוה כמסירה להדיוט א"כ בודאי דחוזר, וכמו דאמרינן בפ"ג דנדרים (דף כט) אם לא אמר מעכשיו שלמים לאחר שלשים יום עולה הוי, מידי דהוי האומר לאשה התקדשי לי לאחר ל' יום דמקודשת ואע"פ שנתאכלו המעות פשיט' לא צריכא דהדר בי', הניחא למ"ד אינה חוזרת אלא למ"ד חוזרת מאי איכא למימר כו' ע"ש, וא"כ מדמה לי' הש"ס דילן חזרה דקדושין לחזרה דעולה קודם דמסיק שם שאני אמירתו לגבוה כמסירה להדיוט מעכשיו דמי, וא"כ לשיטת הירושלמי בהאי לישנא דלא אמרינן אמירה לגבוה כמסירה מעכשיו א"כ בודאי דהוי חזרה דאתי מעשה דמכירה או דהקדש ומבטל להקדש קמא ואתי דיבור או מעשה ומבטל דיבור, דבשלמא בקדושין לא אלים המעשה האחרון דהא לא חזרה בפני המקדש אבל בהקדש כי חזר והקדישה או מכרה נתבטל ההקדש הראשון ואע"פ שחזר ולקחה בתוך שלשים נמי לא חל כיון שחזר מן ההקדש הראשון ולגמרי נתבטל משא"כ בקדושין ס"ל להירושלמי דלא הוי חזרה מפני שלא חזרה בפני המקדש הראשון

וע"ז אומר בירושלמי דלא דמי עולה לאשה דהאי דינא ליכא בעולה שאם חזרה ולקחה תיחול עלה קדושת ק עולה (או שהקדישה בנתיים לקדושה אחרת) דכיון שמכרה הרי חור בו מן ההקדש הראשון ותו לא חל ההקדש הראשון וע"ז אומר מה דמי אשה לעולה דבאשה נמי לא תחול הקדושין הראשונים, תיפתר שמת השני והי' לו אח מכיון שהיא זקוקה ליבום לא חל עלי' קידושי ראשון, וכמו שפי' הרמב"ן דהירושל' סובר דאין קידושין תופסין ביבמה ואח"כ אומר מה דמי עולה לאשה דלא תבטל ההקדש ראשון ע"פ מכירה דלא תהוי חזרה ותיפתר שהקדישה לבעלת מום קבוע שנתחייב בדמיו וע"כ