נחלת יהושע קיא

אבל לא לתנאים וחרנא אמר בין לכתובה בין לתנאים פי' אם מגרש את אשתו ומחזירה. חד אמר כיון שהחזירה הרי היא כמו שהי' מעיקרא וחוזרת בין לכתובה בין לתנאים. וחד אמר דלא אמרינן כין דהדרה חוזרת למעיקרא אלא רק לכתובה אבל לא לתנאים

וכה"ג אמרינן בירושלמי (פי"ב דכתובות ה' ב) הנושא את האשה ופסקה עמו שיזין את בתה חמש שנים כו' הפקחין הי' כותבין ע"מ שאזון את בתך חמש שנים כל זמן שאת עמי, ואמרינן בירושלמי מתה אינה עמו, נתגרשה אינה עמו, החזיר' מאן דאמר לכתובה אבל לא לתניין ה"נ (פי' ה"נ אינו מחויב לזון את בתה דלא אמרינן דחוזרת לתנאים דמעיקרא ומ"ד בין לכתובה בין לתנאים ה"נ (פי' ואי אמרינן דחוזרת לו כמו שהי' בתחילה בין לכתובה בין לתנאים, ה"נ חוזרת לתנאים שהי' מעיקרא וחייב לזונה), וע"ז אומר בירוש' (שם) דאם אמר כל זמן שהוא לפניו ומכרה לאחר אין לו במעשרות, ואם חזר ולקחה ממנו פליגי בה ר' חיי' ור' אושעי' דר' חייא אמר דאין לו במעשרות. ור' הושעי' סובר דיש לו במעשרות, וע"ז אומר הירושלמי דפליגי בפלוגתא דלכתובה אבל לא לתנאים או דבין לכתובה בין לתנאים פ' דאם גירש את אשתו והחזירה אמרינן דע"מ כתובתה ראשונה מחזירה, ופליגי בה תרין אמוראין דחד סובר דרק הכתובה מחויב ליתן לה, אבל לא לכל התנאים שהתנה מעיקרא כגון תוספות כתובה וכה"ג ור' חייא סובר נמי כמ"ד לכתובה אבל לא לתנאים דכיון שגרשה נתבטלו התנאים דמעיקרא, וע"כ סובר דכיון שמכרה לאחר שוב אין לו במעשרו' וע"כ אפי' חזר ולקחה נמי אינו מחוייב ליתן, דהחזרה אינו מחזיר לכמו שהי' מקדם, וחד סובר דבין לכתובה בין לתנאים (פי' דכיון שגירשה והחזירה חוזרת לכל החיובים דמעיקרא אפי' לתנאים נמי, ור' אושעי' סובר כהאי אמורא וע"כ סובר דיש לו במעשרות, ואף שמכרה אינו מחויב ליתן. אעפ"כ כיון שחזר ולקחה חוזר לחיוב דמעיקרא כמו שהי' מתחילה וכמ"ד בין לכתובה בין לתנאים, דכיון שחזר ולקחה חוזרת לכל החיובים שמתחילה

ובזה יתבאר הירושלמי שהבאתי מתחילה מה שהביאו הרא"ש (ס"פ מי שהי' נשוי) דקאמר פשר מן הראשון א"ר פנחס אתא עובדא קומי דר' ירמי' אמר פשר פשר. (פי' דכיון שנתפשר עם בע"ח ראשון שוב אין יכול הבע"ח השני לגבות: א"ר יוסי ולא כתב דאיקני כו' א"ר מתניין אתי כמאן דאמר לכתובה אבל לא לתנאים, פי' דע"כ כיון שפשר עם בע"ח ראשון לא יוכל הבע"ח השני לגבות, דהא הבע"ח הראשון קדם שיעבודו. וע"כ אם חזר ולקחה מהבע"ח ראשון הוי כמו שנסתלק שיעבודו דשני, והוי כמו שקנה אח"כ וע"כ אינו משועבד לו אם לא כתב לו דאיקני. וע"ז אמר רב מתנייא אתי כמ"ד לכתובה אבל לא לתנאים וע"כ אף שחזר ולקחה מהמלוה הראשון אעפ"כ שוב אינו חוזר שיהא שיעבוד המלוה השני עליו ואינה חוזרת לשיעבוד המלוה השני אלא הוי כאלו קנה מחדש וכיון דלא כתב לו דאקני אינו משועבד ברם כמ"ד בין לכתובה בין לתנאים פי' למאן דסובר כיון דחוזרת אח"כ חזרה לכל החיובים דמעיקרא. וא"כ כיון שחזר ולקחה רואים כאלו הי' מעיקרא והי' משועבדת להשני ג"כ, וע"כ כיון שלקחה מהמלוה הראשון חזרה להשתעבד להמלוה השני, ולא אמרינן דהוי כאלו קנה קרקע מחדש, וע"כ לא אמרינן כיון דפשר פשר

והשתא מהירושלמי הזה נתגלה לנו טעמא של הברייתא דב"ב (דף סג) דת"ר בן לוי שמכר שדה לישראל ואמר לו ע"מ שהמעשר ראשון שלי מעשר ראשון שלו ואם אמר לו כל זמן ששדה זו בידך מכרה וחזר ולקחה אין לו עליו כלום משום דס"ל כמאן דאמר לכתובה אבל לא לתניין וע"כ לא אמרינן דכיון שהחזירה חל עלי' החיוב דמעיקרא אלא דמכיון שנתבטל התנאי שמכרה לאחר שוב אינו חוזר לתנאו הראשון כמו שמבואר בירושלמי ולא כמו שפי' הרשב"ם משום דמכר ראשון לשני כל זכות שיש לו

[וכן כתב הר"ן (ר"פ הנושא), וז"ל הפקחין כו' כל זמן שאת עמי, ולא אם אמות או תמות או אני מגרשך, וכתב הרשב"א ז"ל דמסתברא שאם גירשה והחזירה כבר נתבטל תנאו ואעפ"י שהחזירה אין לה עליו מזנות, שאין בלשון הזה אלא כל זמן שאת עמי מנשואין הללו, כדתניא בן לוי שמכר שדה לישראל ואמר לו ע"מ שמעשר ראשון שלי מעשר ראשון שלו, ואם אמר לו כ"ז ששדה זו בידך מכרו לאחר ולקחו ממנו אין לו עליו כלום **(גם הדברים בכאן לא הובאו רק בדרך פלפול ונ"מ למה שנוגע לענין כתובה ומעשר)** אלמא כ"ז שהוא בידך מקנין הראשון קאמר הכא נמי מנשואין הראשונים קאמר, ומפורש מצאתי כן בירושלמי דגרסינן התם כל זמן שאת עמי, מתה אינה עמו, נתגרשה והחזירה ח"ד לכתובה אבל לא לתנאי ה"נ מאן דאמר בין לכתובה בין לתנאי ה"נ, כלומר לרב הונא דאמר בשלהי הכותב (ד צ) גבי מתניתין דקטן שהשיאו אבי, וקיימה ע"מ כתובתה ראשונה קיימה, לא שנו אלא מנה ומאתים, אבל תוס' אין לה והוא הדין לגירשה ואח"כ החזירה דעל מנת כתובתה ראשונה מחזירה. אבל לא לתוספות ולא לתנאין ולרב יהודא דאמר התם אפי' תוספת יש לה הכא נמי גירשה והחזירה יש לה תוספות ותנאיה הראשונים שעל דעת כולם החזירה. וקיי"ל כרב הונא דהא איתותב ר"י עכ"ל. ותמיהני על הרא"ש (בר"פ הנושא) שכתב הפקחין הי' כותבין כ"ז שאת עמי מתה אינה עמו. נתגרשה אינו עמו. והירושלמי נראה לי דאין ראי' לכאן דלא איירי בהחזירה דומי' דמתה עכ"ל. הא בירושלמי שם מפורש החזירה מ"ד לכתובה אבל לא לתנאים. כו' ואולי לא הי' בגירסתו]

ומעתה כיון שביארתי דהך דב"ב (דף סג) הוא מטעמ' אחרינ' ולא מטעם דמה מכר ראשון כו' כמו שכתב הרשב"ם, מעתה צריך להבין מה דאיתא בירושלמי דקדושין לא דמי אשה לעולה, ולכאורה י"ל דהא דקאמר לא דמי אשה לעולה קאי אהא דקאמר התם לפיכך אם מת השני בתוך שלשים יום או גירשה חלו עלי' קדושין לאחר שלשים יום מת לאחר שלשים כו' לא חלו עלי' קידושי ראשון, הדא דתני ר' חייא כל תנאי שנתקיים אע"פ שבטל לאחר מכאן ה"ז מקודשת וכל תנאי יתבטל בשעת קדושין אע"פ שמתקיים לאחר מכאן אינה מקודשת ר' אבהו בשם ר' יוחנן ה"ז עולה לאחר שלשים יום ומכרה בתוך ל' יום ה"ז מכורה, הקדיש' הקדש חזר ולקחה בתוך שלשים יום כו' וע"ז אומר דלא דמי עולה לאשה, דבאשה אע"פ שמת לאחר שלשים ולא חלו עלי' הקדושין מיד אפ"ה חיילי קדושין הראשונים דדוקא גבי הקדש עולה כיון דקדוש בדיבורא בלחוד, ע"כ כיון שאומר שתקדש לאחר שלשים ומיד לאחר שלשים הי' מכורה עדיין לא חל ההקדש משום דכיון דבשעתא לא חל, לא חל נמי לאח"כ וכמו דאמרינן במנחות (דף קב) אלא אמר רב אשי מעילה אטומאה קא רמית מעילה משום קדושה ולאו קדושה היא לבתר דפקע' קדושה במאי הדר רכבה עלי', משא"כ בקדושי אשה אם נתקדשה בכסף או בשטר ואית' לשטרא דבקדושי כסף אמרינן בקידושין (דף נט) דבאומר לאחר שלשים מקודשת ואפי' נתאכלו המעות דברשותא דידה קא מתאכלי וכן אמרי' ביבמות (דף קט) מאי טעמא דר"ג משום דקסבר קדושי קטנה מתלא תלי וכי גדלי גדלי בהדא. וכן כתב הר"ן בנדרים (דף כט) דאם לא אמר מעכשיו שלמים לאחר ל' יום עולה הוי מידי דהוי האומר לאשה התקדשי לי לאחר שלשים דמקודשת ואע"פ שנתאכלו המעות, ופריך פשיטא והקשה הר"ן דמאי פריך פשיטא אדרבא צריכה רבה דהתם אע"פ שנתאכלו המעות מ"מ הא איכא גבי' שיעבודא דכסף, והכא נמי כיון דבדיבורא בעלמא אקדשי' כי חייל הקדש ליתא לדיבורא כו' ע"ש, ובפרט לדעת הרמב"ם דס"ל דאם אמר לאחר שלשים אפי' מופלג נמי בכלל אחר הוא, ומבואר באריכות לעיל בתשובה (סי' טו) אך לפי מה שביארתי שם דבמידי דהוי ממילא חל מיד לית' ועוד שהוא נגד כל הפוסקים, דאפי' מת לאחר שלשים נמי תהא מקודשת, ע"כ בודאי לית' לפי' זה: