נחלת יהושע קי

ובירושלמי (פ"ה דדמאי) ר' יונה בשם ריב"ל הלוקח פירות תלושין כו' מפריש תרומה ותרומת מעשר מהלכה ונותנם לשבט ונוטל דמים מן השבט והלוקח פירות מחוברין מן כו' מפריש תרומה ותרומת מעשר מהלכה ונותנם לשבט ואינו נוטל דמים מן השבט ע"כ והמפרש פי' שם בדוחק, מ"מ צריך להבין דמהו הנ"מ בין מחוברין לתלושין אבל לכי מאי שביארתי א"ש דמחוברים לא חל עליהם עדיין החיוב, ע"כ לא שייך לומר אתינא מכח גברא כו', וע"כ נותנם לשבט ואינו נוטל דמים מן השבט, אבל בפירות תלושין שחל עליהם החיוב כו' ע"כ אע"פ שצריך להפריש תרומה מחמת שאין קנין כו' אפ"ה לענין ממון נוטל דמים משום דאמר אתינא מכח גברא כו' [ואע"פ שכל זמן שהם ביד כו' פטורים מן התרומה, אעפ"כ כיון שבאים ליד ישראל ומיד שבא לישראל הם מחוייבים שייך לומר אתינא, אבל אם לקחן מחוברים דאפי' באו לידו אינם בתורת חיוב ע"כ לא שייך לומר אתינא כו'] רק שבירושלמי מחלק בין מחוברין לתלושין, והש"ס דילן ס"ל דאפי' בתלושין בעינן שיהא דוקא אחר המירוח דאז הוי התחלת החיוב של התרומה והתוס' ס"ל כדעת הירושלמי דאפי' קודם מירוח רק שהם תלושים חל עליהם החיוב ושייך לומר אתינא מכח גברא כו' וכמו שכתבו בקדושין (דף סב) דבדיעבד אם תרמן קודם מירוח הוי תרומה, וע"כ כיון שנתלשו אל עליהם החיוב, לענין שיכול לומר אתינא כו' וכן כתב הרמב"ם פ"א מה' תרומות (ה' יא) ואם לקחן ישראל אחר שנתלשו קודם גמר מלאכתן כו' והוא כדעת הירושלמי

[ומזה הטעם נ"ל דלא שייך לומר מה מכר ראשון לשני, אלא היכא שהי' השעבוד על הראשון ג"כ והי' לו זכות באותו השעבוד אמרינן דמה מכר לו כל זכות כו', אבל אם לא הי' על הראשון שום חיוב לא שייך לומר בזה דמה מכר כו', דהא אמרינן בכתובות (ד' צה) מי שהי' נשוי שתי נשים ומכר את שדהו וכתבה ראשונה ללוקח דין ודברים אין לי עמך השני' מוציאה מן הלוקח, וראשונה מן השני' כו' ואמאי לא אמרינן דהשני' המוציאה מן הלוקח נותנים לה כל זכות שהי' ללוקח, וכן אמרינן בבכורות (ד' מח) אמר ר' ירמי' זאת אומרת שני יוסף בן שמעון שהי' בעיר אחת ולקח א' מהם שדה של חבירו בע"ח גובה ממנו, דא"ל אי בדידך מסיקנא מנתא דידך קא שקילנא כו' אמר רבא מכדי נכסי דבר אינש אינון ערבין בי' ולכאורה בלא"ה אמאי לא אמרינן דמה מכר ראשון לשני כל זכות ובפרט לפי דעת הרמב"ן, דהא דאמרינן בכתובות (ד' קט) בפלוגתא דאדמון ורבנן דסברי רבנן אי שתקת שתקת, ואי לא מהדרינא שטרא למרייהו, הוי נמי מטעם דמה מכר ראשון לשני כל זכות כו' א"ו דלא אמרינן מה מכר ראשון לשני כל זכות שתבוא לידו, אינו רק כשיש לו תביעה על הראשון אמרינן דמה מכר ראשון לשני כו' אבל במקום שאין לו תביעה על הראשון לא אמרינן מה מכר ראשון לשני כל זכות שתבוא לידו, וע"כ בחד דאתי מכח ארבעה דבודאי זה שנאבדה לו השדה הי' הדרך שלו, אלא שנאבד בתוך הארבעה וע"כ הדרך שלו אלא שאינו יודע ממי לתבוע, ע"ז אמרינן דמה מכר הראשון לשני כו' אבל בזה שיש לו שיעבוד על יוסף בן שמעון ואינו מבורר בשטר על איזה יוסף בן שמעון, א"כ לא הי' שום חוב ושיעבוד על יוסף בן שמעון וע"כ אם מכר יב"ש א' לחבירו לא אמרינן בזה דמה מכר, וכן בדינא דהרמב"ם, דאם כתב ראשונה ללוקח דין ודברים אין לי עמך, ואח"כ טרפה השני' לא נוכל לומר שיש לה כל הזכות שכתבה ראשונה ללוקח, דהא לא הי' לה על הלוקח ראשון שום שיעבוד, וע"כ אם כתב לא' דין ודברים אין לי עמך, ומכר לאחר יכול לטרוף מהאחר ולא שייך לומר בזה מה מכר ראשון כיון דלא הי' לה על הראשון שום שעבוד, שוב ראיתי להקצה"ח בקונטריס הספיקות האריך להוכיח, דהא דאמרינן ביבמות (ד' לז) ספק ובני יבם שבאו לחלוק בנכסי יבם לבתר דפליג יבם בנכסי מיתנא תלוי בפלוגתא דאדמון ורבנן במי שהלך למדינת הים כו' והא דדחי בגמ' שם דיחוי' הוא, ושעיקר הטעם משום דאמרי בני יבם אתינא מכח גברא כו', וכן הדין נמי ביב"ש שגזל שדה מאחר, ויש עדים בדבר אלא שאינם יודעים איזהו, ואח"כ מכר כל שדותיו ליב"ש חבירו דלא יכול נגזל לטרוף שדהו בממ"נ, אע"ג דהתם לאו מכח ערבות הוא, אלא שיש לו שדה אחת ממ"נ אפי"ה לא מצי לוקח שדהו, משום דמה מכר ראשון לשני כל זכות שתבוא לידו, והקשה דא"כ למה לי' לרבא למימר הטעם משום דנכסי' דבר אינש אינון ערבין בי' תיפוק לי' דמה מכר ראשון לשני כו' ותירץ דלטעמי' דר' ירמי' אמר התם בבכורות, ור' ירמי' ס"ל דהדר דינא ביבמות (ד' לז) וע"כ אומר הטעם משום דנכסי' דבר אינש אינן ערבין בי' אבל לפי מה שביארתי תחילה מבואר דכל שגוף הדבר שלו, אלא שאינו יודע ממי לתבוע בזה אמרינן יותר מה מכר ראשון לשני, וכן בההיא דספק ובני יבם שגוף הנכסים שלו, שירשן בירושה, זה שייך לפלוגתא דאדמון ורבנן אבל בההיא דשני וב"ש שלא הי' עליו רק שיעבוד, ואינו יכול לתבוע משום יב"ש ע"כ ה"ל כמו שלא הי' עליו תביעה כלל ע"כ לא שייך לומר בזה מה מכר ראשון לשני, וכמו שהבאתי מהא דכהן שהי' לו בן חלל ומת בתוך שלשים דלא שייך לומר אתינא מכח כו']

וא"כ כיון שביארתי דאם לא הי' על הראשון שום תביעה לא שייך לומר דמה מכר ראשון לשני כל זכות וא"כ אם הקדיש לאחר שלשים ומכרה וחזר ולקחה, חל ע"ז ההקדש לאחר שלשים יום כיון דלא הי' עדיין שום חיוב, וא"כ בהא דב"ב (דף סג) דאם חזר ולקחה בודאי לא שייך ג"כ לומר מה מכר ראשון לשני, א"כ צריך להבין דמהו הטעם דאם חזר ולקחה אין לבעלים הראשונים עליו, ע"כ צריך לבאר דאין הטעם כמו שכתב הרשב"ם משום דמה מכר ראשון לשני רק מטעם אחר וכמו שאבאר

גרסינן בירושלמי (ספ"י דכתובות) והביאו הרא"ש סוף (פ' מי שהי' נשוי) א"ר יוסי הדין אמרה ההוא דיזיף מן תרי בר נש אתא תנינא א"ל קום פשר א"ל לית סופך דקדמין אתא וטרף יכול למימר לו קום פשר ואי טרף טריף פשר מן השני חזקה שהראשון בא וטריף פשר מן הראשון אמר ר' פנחס אתא עובדא קמי דר' ירמי' אמר פשר פשר (פי' דאם נתפשר עם הראשון אין ה האחרון יכול לחזור וליטרף ממנו) ופריך אמר ר' יוסי ולא אמר כל דאקני לא איתי אלא ביורש עכ"ל הרא"ש מה שהביא הירושלמי, וסיום דברי הירושלמי הוא בירוש' כתובות שם, א"ר חנינא ואפי' בבע"ח אתי בההיא דלא כתב לי' דאקני או שאמר לו אל יהא לך פרעון אלא מזה, וע"כ כיון שטרף הראשון הרי כבר אבד שיעבודו, וע"כ כיון שפשר עם הראשון כקנה שדה אחרת דמי, כן פירש הק"ע ודלא כמו שפירש הפ"מ שכתב להראשון עי"ש עוד שם בירוש' א"ר מתניא כמאן דמר לכתובה אבל לא לתניין ברם כמ"ד בין לכתובה בין לתנאים הא חזירה

והנה בהא דאמר ר' מתניי' שגו מאוד הק"ע והפ"מ ולא מצאו כל אנשי חיל ידיהם בפי' הירושלמי כמו שיראה המעיין בפירושיהם הדחוקים ואין מן הצורך להאריך בדחוקיהם

ולע"ד נראה לפרשו ע"פ מאי דאמרינן בירושלמי (פ"ו דדמאי) כהן שמכר שדה לישראל ואמר לו ע"מ שהמעשרות שלי המעשרות שלו. מת אין לבניו מעשרות כו' כ"ז שהוא לפניו מכרה לאחר אין לו במעשרות, חזר ולקחה ממנו תני ר' חייא אין לו במעשרות תני ר' הושעי' יש לו במעשרות אתי אלין פלוגתא כאילין פלגותא, דתנינן תמן המגרש את האשה והחזירה ע"מ כתובתה הראשונה מחזירה תני ר' חנא קומי ר' לא. תרין אמוראין חד אמר לכתובה, אבל לא לתניין וחורנא אמר בין לכתובה בין לתנאים, מ"ד לכתובה אבל לא לתניין יש לו במעשרות (ט"ס וצ"ל אין לו במעשרות) ומ"ד בין לכתובה בין לתנאי' אין לו במעשרות (ט"ס וצ"ל יש לו במעשרות ע"כ, פי' דאמרינן בירושלמי (ספ"ט דכתובות) המגרש את אשתו והחזירה ע"מ כתובתה הראשונה הוא מחזירה, קטן שהשיאו אביו כתובתה קיימת, שע"מ כן קיימה ואמרינן התם תני ר' חנן קומי ר' הילא תרין אמוראין חד אמר לכתובה