נחלת יהושע קח

אלא דאי אמרינן שיורא הוי ע"כ לא תוכל לומר התנאי בטל והמעש' קיים. כיון שאינו בדרך תנאי וכה"ג אמרינן בפ"ק דנזיר (דף יא) הריני נזיר ע"מ שאהי' שותה יין ומטמא למתים הרי זה נזיר ואסור בכולן יודע אני שיש נזירות אבל איני יודע שהנזיר אסור ביין ה"ז אסור ור"ש מתיר. ופריך וליפלוג נמי ר"ש ברישא, אמר ריב"ל חלוק הי' ר"ש אף בראשונה רבינא אמר ברישא לא פליג ר"ש מ"ט משום דהוי מתנה על מה שכתוב בתור' וכל המתנ' ע"מ שכתוב בתור' תנאו בטל וריב"ל אמר האי ע"מ כחוץ דמי. וע"כ אין תנאו בטל כיון דלא אמר בדרך תנאי

אך אעפ"כ לא דמי דהתם כיון דאמר דע"מ כחוץ דמי פליג ר' ואמר שאינו נזיר היינו משום דר"ש לטעמי' דאמר בריש נזיר (דף ג) דאינו נזיר עד שיזור מכולן ע"כ כי אמר דהאי ע"מ חוץ הוא אינו נזיר. דבעינן דוקא שיזור מכולם. וע"כ אינו נזיר אבל רבנן אזלי לטעמייהו דס"ל בנזיר (דף ג) דאפי' לא נזר אלא בחד מנהון הוי נזיר. וע"כ ס"ל דלאו כל כמיני' לומר שיהי' נזיר חוץ מן היין. וע"כ הוי נזיר. ואסור בכולן. אפי' אמרינן דע"מ כחוץ דמי [והק"ע כתב בירושלמי (פ"ב דנזיר) דנראה לו ודאי דאם אמר הריני נזיר על הטומאה חוץ מתגלחת ויין כו' ע"ש וכתב שם בפ"ק דנזיר (ה' ד) דהאומר הריני נזיר מן התגלחת ומן הטומאה יהי' מותר ביין ע"ש וכל אלה דברי שגגה הם ומה שהקשה שם על התוס' דגיטין (ד' פב) דהמגרש ע"מ שלא תבעלי ולא תנשאי דהוי שיור כמו חוץ והקשה דהא מפורש תניא כוותי' דרבינא דכי אמר ע"מ חשבינן תנאי ולא כאומר חוץ ואף ריב"ל דאמר האי ע"מ כחוץ לא אמר כן אלא לר"ש, אבל רבנן פליגי וצ"ע עכ"ל הוא תמוה דלאו בע"מ וחוץ פליגי ר"ש ורבנן אלא דרבנן אזלי לטעמייהו דס"ל דאפי' לא נזר אלא בחד מנהון הוי נזיר (בפ"ק דנזיר ד' ג) וע"כ סברי דהריני נזיר ע"מ שאהי' שותה יין ומטמא למתים דאסור בכולן, אבל לא פליגי בזה אם ע"מ כחוץ, ור"ש אזיל לטעמי' דס"ל בפ"ק דנזיר, דאינו נזיר עד שידור מכולן, ועיין מה שכתבתי לעיל (ס' יד) ומה שרצה ליישב קושי' הלח"מ דלמה כתב הרמב"ם משום דהוי מתנה ע"מ שכתוב בתורה הא לרבנן אפי' בחוץ נמי אסור בכולן ולדידי לא קשה מידי דזהו דוקא בחוץ אסור בכולן כמו דילפי' מקרא דיין ושכר יזיר כמו דאיתא בפ"ק דנזיר (ד' ג) אבל אם אומר ע"מ אי לא הוי אמרינן דמתנה ע"מ שכתוב בתורה התנאי בטל והמעשה קיים הוי כמו שאר נזירות על תנאי דאם מקיים התנאי הוי נזיר, ואי לא לא והכא נמי כיון שא"א להיות נזיר ולקיים התנאי לשתות יין ע"כ בטל הנזירות ולא דמי לחוץ, וכמו דאמרינן בגיטין (ד' פד) במגרש ע"מ שתאכלי בשר חזיר דקאמרינן התם לא תיכול ולא תגרש וע"ז אומר דהוי מתנה ע"מ שכתוב בתורה והתנאי בטל והמעשה קיים ובמ"א ביארתי] וא"כ קשה דאפי' בחוץ כיון דלא שקיל הלוי חלף עבודתו א"כ אפי' בחוץ נמי לא כל כמיני' שיכול לעשר ע"ז ועיין במה שכתב הרשב"א גיטין (דף פג) הרי שהלכה זו ונשאת לאחיו של זה שנאסרה עליו ומת בלא בנים לא נמצא זה עוקר דבר מן כו' אלא גורם לעקור דבר מן התורה והקש' הרשב"א דאדרב' כיון שהוא לעקור דבר מן התורה התנאי בטל וע"כ צריך להיות גט כר"א. וכתב הרשב"א דזהו דוקא בעל מנת אבל בחוץ לאו כל כמיני' לעקור דבר מן התורה וע"כ אינו גט כלל עי"ש והכא נמי איך יכול לעשר עליו בחוץ

אך כוונת הרא"ש הוא דבחוץ כיון דהמתנות שלו ע"כ לא הוי ככהן המסייע בבית הגרנות כמו שכתבו התוס' בב"ב (שם) דקאמר מקום המעשר שיורי שייר והוי מעשר שלו לגמרי. אלא שמכר לו כח זה שיוכל לעשר עליו, אבל בע"מ כיון שהתרומות של ישראל אלא שצריך ליתן לו כדי לקיים תנאו א"כ הוי ככהן המסייע בבית הגרנות שנותן לו תרומות ומעשרות מחמת שמכר לו השדה ויש להאריך בזה הרבה דמהו הראי' דילמא משום דלא כפלי' לתנאי' וע"כ מתחייב בדרך חיוב לפי מה שכתב הקצה"ח, ועיין בספרי ע"י (סי' יא), אבל לפי מה שפירש הרשב"ם דהטעם דחזר ולקחה אין לו עליו כלום משום דהמוכר הראשון מכר לו כל זכות שהי' לו בה הי' אפשר לפרש דמזה מוכיח הש"ס דמקשה והא אין אדם מקנה דשלב"ל דודאי בדרך שיור הוא, משום דסבירא להש"ס דאי הוי בדרך תנאי א"כ אינו חל רק על גוף האדם שצריך ליתן לו המעשרות ולא בתורת שיור, א"כ אמאי אם חזר ולקחה אין לו עליו כלום, דלא שייך לומר בזה מה מכר ראשון לשני כל זכות שתבוא לידו דהא זה לא שייך בגוף הקרקע רק מה שהוא בעצמו צריך ליתן לו ומזה הטעם נראה לי מה שכתב הרא"ש שבתנאי יכול להתנות אפי' על דשלב"ל מחמת שהוא חל על גוף האדם, וע"כ יכול להתנות אפי' על דשלב"ל וכמו שכתב הר"ן בפ"ג דנדרים (ד' לא) דאע"ג דקיי"ל אין אדם אוסר דשלב"ל על חבירו ה"מ כשאוסר בפירות דשלב"ל כמו פירות דקל, אבל באוסר הנאתו על חבירו כיון דאיסור הנאה בדידי' תלי והוא איתא בעולם, כו' והכא נמי בתנאי מהני אפי' על דשלב"ל, דהוא חל על גוף האדם]

וע"כ כיון שאינו חל על המקום של הקרקע אפי' מכרה וחזר ולקחה לא שייך לומר דמה מכר לו הראשון כל וכת שבא לידו. וע"כ מוכיח הש"ס דודאי מיירי בדרך שיור שחל על הקרקע שייך לומר מה מכר הראשון לשני כל זכות שתבא לידו, וע"כ כיון שניפטר הקרקע ביד הלוקח אפי' חזר ולקחה נמי פטור וכה"ג אמרי' בגיטין (ד' פג) דהמגרש את אשתו ואמר לה הרי את מותרת לכל אדם חוץ מפלוני והלכה ונשאת לאחר מן השוק ונתארמלה או נתגרשה, שמותרת לוה שנאסרה עליו, והטעם כתבו התוס' שם דכיון שנשאה זה נתרוקן לו כל האישות ופקע האישות של הראשון לגמרי, אבל בע"מ כיון שהוא בדרך תנאי לא בדרך שיור כחוץ, ע"כ אפי' נשאת לאחר ומת וגירשה, אעפ"כ לא הותרה לזה וה"נ מה שהוא בדרך שיור, דכיון שמכר לאחר פקע השיור, ע"כ אם חזר ולקחה פטור מן המעשר

ובס' א"מ (סי' קלז) האריך לפלפל בזה במי שמכר או נתן לראובן קרקע חוץ משמעון בכה"ג אפי' שמעון הוא מלוה שלו אינו גובה מאותה קרקע משום דחוץ שיורא הוי, וא"כ באומר חוץ משמעון ואזל ראובן ומכרה ללוי אי מצי שמעון לגבות או לקבל מתנה מלוי, אי אמרינן הלכה כר' אליעזר ואע"ג דגבי גט לא נ"מ מידי דהא קיי"ל חוץ לא הוי גט כלל דאינו כריתות, אפ"ה נ"מ לענין זה דאי אמרינן דאם נשאת לאחר פקע שיורו של ראשון יכול שמעון לגבות או לקבל מתנה מלוי דכל שבא ליד אחר נתקה מרשות הראשון לגמרי ומסיק שם בס' א"מ דאי שייך לומר בד"מ דניתקה מרשות הראשון לגמרי, א"כ בנותן מתנה או מוכר חוץ מפלוני הרי מיד נכנס לרשות של שני, דבשלמא במגרש חוץ מפלוני כל זמן שלא ניסת לאחר עדיין אישות הראשון עליה, אבל הכא מיד שנכנס לרשות של שני ניתקה מרשות הראשון לגמרי א"כ לא משכחת חוץ כלל ואילו בתשובת הרא"ש מבואר דמהני חוץ ומזה מוכח דבד"מ לא אמרינן כה"ג. והטעם נ"ל דלא שייך לומר כן כמו שסובר ר"א באישות דניתקה האישות הראשון כיון דכחו של לוקח הוא רק מחמת המוכר והמוכר מכר לו חוץ מפלוני וא"כ לא שייך לומר דכיון שבא לידו פקע כחו של מוכר ומכ"ש לגבי לוקח שלישי דמה מכר ראשון לשני כל זכות שתבוא לידו, א"כ איך שייך לומר דאם בא לשני ניתק כחו של מוכר ראשון ולא דמי לגירושין דזה שנושא השני אינו מכח המגרש הראשון, אלא דכיון דנתגרשה ואינה א"א ממילא תפסי קידושי שני

ואי איכא לדמויא דין זה אפשר לדמות להפקר, וכמו דאית' בירושלמי (פ"ו דפיאה) לעניי אותה העיר אבל לא לעניי עיר אחרת פלוגת' דר"י ורשב"ל על דעתי' דר"י הוי הפקר על דעתי' דרשב"ל לא הוי הפקר כו' (נ"ל הא דקאמר לעניי לאו דוקא אלא דלאותה העיר הפקיר בין לעניים בין לעשירים, אך לעיר אחרת לא הפקיר דלעניים לחוד ודאי לא הוי הפקר עד שיפקיר לעניים כעשירים כשמיטה) אמר ר' אבין בר' חייא הדא אמרה הפקיר לעניים וזכו בהן עשירים (פי' לב"ש, ולב"ה יהי' הנ"מ אם הפקיר לאותה העיר וזכו בה עיר אחרת) תפלוגתא דר"מ ור' יוסי, ע"ד דר"מ כיון שאדם מפקיר מרשותו הפקירו הפקר, על דעתי' דר' יוסי דאמר אין ההפקר יוצא ידי בעלים אלא בזכי' פי' דאית' בנדרים (דף מג) דחכמים סברי דהפקר משעה שיצא מיד