נחלת יהושע קז

בירושלמי שם (פ"ק דר"ה) א"ר יוסי אם באומר הרי עלי מיד עובר, (פי' דכיון דהחיוב רמי' עלי' מיד, ע"כ עובר בב"ת מיד) והכא נמי רוצה לומר שעובר מיד בב"ת כיון שמחויב להביא, וע"ז אימר ר' יוסי בר' בון דהא דכתיב ביום השמיני היינו שקודם לכן אונו מחויב להביא מכאן ואילך אומרים לו הבא, וע"כ כיון שאינו רק למעט שלא יביא קודם, ע"כ לא הוי כמו דזימנא קביע לי' ואינו עובר מיד, אבל מ"מ אפשר דעובר בב"ת בג' רגלים (עיין בנדרים (ד' ד) א"ר אסי הואיל וכן נזיר שטימא עצמו במזיד עובר בב"ת, ובמה שנחלקו שם הר"ן והרא"ש דלהר"ן עובר מיד, ולהרא"ש בג' רגלים) וא"כ יש סמך מזה להרמב"ם שסובר דהזמן אינו למעט רק לפניו, אבל לאחריו לא, דלא כמו שהביא הר' המגי"ה ראי' להיפוך, אך באמת לשון תורה לחוד ולשון ב"א לחוד, ואין מזה ראי' כלל לנידון דידן, וכמו דאיתא בירושלמי ר' פי"ז דשבועות) הכל מודים בלשון תורה ממשמע לאו אתה שומע הן, מה פליגין בלשון ב"א, והבאתיו לעיל (ס' י) ויש עוד הרבה להאריך בזה, ובמ"א יתבאר]

הרי נתבאר דאם תולה התנאי בלאחר שלשים יום וקיים התנאי לאחר זמן הרבה, דמקודשת, דאפי' מופלג הרבה לא נפיק מכלל אחר, וכדעת הרמב"ם

סימן יז

שאלה א' שאמר לאשה התקדשי לי לאחר שלשים יום ונתקדשה בתוך שלשים לאחר ואח"כ מת השני או גירשה תוך שלשום, אי חלו קידושי ראשון, או לא

תשובה הרא"ש הביא בקדושין רפ"ג בהא דתנן וכן האומר לאשה התקדשי לי לאחר שלשים יום כו' דמדלא קתני שאינה מקודשת לראשון אלא מקודשת לשני רצו לדקדק דלא פקעי לגמרי קדושי ראשון אלא אם מת או גירשה בתוך שלשים יום חלו קדושי ראשון והכי איתא בירושלמי (רפ"ג דקדושין) לפיכך אם מת השני בתוך שלשים יום. או גירשה חלי עלי' קדושי ראשון, וכתב הרא"ש ע"ז ודבר תימא הוא דמכי פשטה ידה וקבלה קדושין מאחר כבר חזרה בו מקדושי ראשון ואפי' לר"ל דאמר אינה חוזרת דאין דבור מבטל דבור מודה הוא דאם קבלה קדושין מאחר דאתי מעשה ומבטל דבור כו' ודחה הרא"ש הירושלמי מהלכה וכן הרשב"א והר"ן ברפ"ג דקדושין האריך בזה וכתב על הרשב"א וסיים בזה הלשון דהאיך נקל לדחות הירושלמי מפני ראיות הללו אלא ודאי ראוי לחוש לו ולהצריכה גט וכן פסק הרמב"ם כמו הירושלמי

ותחילה נבאר הירושלמי (שם) ומזה יתבאר שהירושלמי אזיל לשיטתו כמו שיבואר לקמן, והנה אמרינן שם בירושלמי ר' אבהו בשם ר' יוחנן ה"ז עולה לאחר שלשים יום ומכרה בתוך שלשים יום, ה"ז מכורה הקדישה הקדש, חזר ולקחה בתוך שלשים יום חל עלה הקדש עולה, לא דמי עילה לאשה, מה דמי אשה לעולה, אמר ר' חיי' בר אבא תיפתר שמת השני והי' לו אח מכיון שהיא זקוקה ליבום לא חלי עליו קדושי ראשון מה דמי עולה לאשה, א"ר מתנה תיפתר שהקדיש לבעלת מום קבוע. והנה צריך להבין דמ"ט לא דמי עולה לאשה והפ"מ פירש בדוחק והק"ע פירש דלא דמי עולה לאשה משום דאמירה לגבוה כמסורה להדיוט מעכשיו דמי, וע"כ אינו יכול למכור גם זה דוחק דהא לפי מימרא דר' יוחנן שם לא סבירא להו דאמירה לגבוה כמסירה להדיוט מעכשיו דהא ר' בון בעי קומי ר' זעירא תמן את אמר אמירתו לגבוה כמסירה להדיוט והכא את אמר הכין א"ל תמן באומר מכבר הכא באומר לאחר שלשים יום אלמא דסובר דלא אמרינן אמירה לגבוה כמסירה מעכשיו, עד דמסיק לבסוף ר' אבהו בשם ר' יוחנן ה"ז עולה לאחר שלשים ומכרה בתוך שלשים אינה מכורה דהוי כמאן דאמר מעכשיו

והנה לכאורה יש לומר דהא דלא דמי עולה לאשה היינו דבאשה אם מת בעלה או גירשה חל עלי' קדושי ראשון שקדשה לאחר שלשים, אבל הכא אע"פ שאמר ה"ז עולה לאחר שלשים יום ומכרו אע"פ שחזר ולקחו אעפ"כ לא חל עלי' הקדש עולה, דהא כיון שמכרו וחזר ולקחו מכר לו כל זכות שתבוא לידו וכיון שאם הי' בידו לא חל עלי' הקדש השתא נמי לא חל עלי' הקדש, והא דקאמר שם מה דמי אשה לעולה דבאשה נמי לא חל הקידושין, אפי' אם מת תיפתר שמת השני והי' לי' אח מכיון שהוא זקוקה ליבם וכמו שפי' הרמב"ן דהירושלמי סובר דאין קדושין תופסין ביבמה, וע"כ לא חל עלה קידושי הראשונים כמו שבעולה לא חל ההקדש ובזה דמי אשה לעולה, ומה דמי עולה לאשה (פי' שתחול ההקדש) א"ר מתני' תיפתר שהקדיש לבעלת מום קבוע והוי כמו שאמר דמי' עלי וכיון שהוא חל עליו שמחויב ליתן דמיו לא שייך לומר שמכר לו כל זכות שתבוא לידו דהא חל על הגוף ודוקא בעל מום דאלו תם הוי קדיש קדושת הגוף וכמו שכתב הר"ן בנדרים (דף כט) דתם אפי' לדמי קדוש קדושת הגוף דקיי"ל המתפיס תמימים לבד"ה מידי מזבח לא יצא ע"כ והכא אמרינן בתמורה (ד' יט) הקדיש זכר לדמיו קדוש קדושת הגוף ועיין בח"ב (דרוש ח) מה שביארתי בזה

ויש להביא ראי' לזה דאמרינן בכה"ג דאם מכרה וחזר ולקחה מהלוקח עצמו שמכרה לו. דאמרינן מה מכר ראשון לשני כל זכות שתבוא לידו. כמו דאמרינן בב"ב (ד' סג) ת"ר בן לוי שמכר שדה לישראל ואמר לו על מנת שמעשר ראשון שלי מעשר ראשון שלו ואם אמר לי ולבני מת יתן לבניו, ואם אמרו לו כל זמן שהשדה זו בידך מכרה וחזר ולקחה אין לו עליו כלום, ופי' הרשב"ם דמשמכרה לאחר פקע לי, מקום המעשר ששייר לעצמו וכשחזר ולקחה מה מכר לו ראשון לשני כל זכות שבאה לידו, דכי היכי דההוא לוקח שני זכה אפילו במקום מעשר הוא הדין לזה הלוקח ראשון הבא מכחו. א"כ מוכח מזה דאפי' לגבי עצמו נמי אם מכר וחזר ולקחה מכר לו הלוקח עם כל זכות שיש לו. וא"כ ה"נ אם הקדיש לאחר שלשים יום. ומכרה בתוך שלשים וחזר ולקחה בתוך שלשים לא חל עלה ההקדש שחזר ולקחה עם כל הזכות שיש לו ללוקח וכי היכי שלא הי' הקדש אם הי' ביד הלוקח ה"נ לא חל עלה ההקדש אם חזר ולקחה

אך אעפ"כ יש לחלק דהתם כיון שמכרה לאחר פקע מקום המעשר ששייר לעצמו, וא"כ כשחזר ולקחה קנה אף אותו המקום ששייר לעצמו מן הלוקח, דהא הלוקח זכה באותו מקום. דהא אמר לו כל זמן ששדה זו בידך. אבל הכא אם הקדיש שיהא חל לאחר שלשים א"כ בתוך שלשים לא הותחל ההקדש וא"כ איך שייך שחזר וקנה עם הזכות

ולכאורה יש ליישב בזה הא שהקשה הרא"ש אהא דפריך התם הש"ס אמאי אין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם ומשני כיון דאמר לי' ע"מ שיורי שיירי למקום מעשר והקשה הרא"ש דנהי דאין אדם מקנה דשלב"ל מ"מ אדם מתנה על דשלב"ל ותירץ דע"כ האי תנא סבר דע"מ שיורא הוי ולא תנאה דאי סובר דתנאה הוי ה"ל לאתנויי אם נתן לו מעשר ראשון בכל שנה קנה. ואם לאו לא קנה. אלא מדקתני מעשר ראשון שלו ש"מ דס"ל דשיורא הוי ולהכי פריך שפיר דאיך משייר דשלב"ל וטעמא דהוי שיור ולא תנאי דבתנאי לא מצי לאתנויי דלא שקיל הלוי חלף עבודתו אלא בשביל תנאי ואכתי אין הטעם זה מספיק דהא אי שיור הוי. נמי לא שקיל הלוי חלף עבודתו אלא בשביל השיור. ואפשר לומר כמו דאמרינן בחולין (דף קלג) ואם אמר לו חוץ מן המתנות פטור מן המתנות ורמינהו ע"מ שהמתנות שלי נותן לכל כהן שירצה ומשני ע"מ אחוץ קא רמית חוץ שיור ע"מ לאו שיורא הוי ורמינהו ע"מ שהמתנו' שלי המתנו' שלו. בהא פליגי מ"ס ע"מ שיורא הוי. ומ"ס ע"מ לאו שיורא הוי. וכתבו התוס' דהוי מתנה על מה שכתוב בתור' וע"כ התנאי בטל והמעשה קיים וא"כ אפשר דאפי' אי אמרינן שיורא הוי נמי לא שקיל הלוי חלף עבודתו.