נחלת יהושע קו

הוא ממילא ואין בו מעשה הוי דומי' דנזיר דהוי בשלילת המעשה ע"כ חל מיד

ועוד אפשר לומר דבתנאי שמתנה כשאומר לאחר שלשים אין הקפדתו אלא שלא יקדים קודם הזמן אבל לאחר הזמן לא איכפת לי', וכמו שכתב הרמב"ם (פ"ט מה' גירושין ה' כג) והבאתיו לעיל תנהו לה ביום פלוני ונתנו לה בתוך הזמן אינו גט כו' אבל אם מאחר לאחר הזמן אינו פסול אלא מדרבנן וכמו שכתב המ"ל, משא"כ אם אמר שתחול לאחר שלשים יום והוא דבר שממיל' ע"כ ממילא חל מיד, תדע דהא אלו נדר ביום פלוני בודאי דאינו אסור אלא אותו היום ואילו עבר באותו יום בודאי דאין לו תשלומין ביום אחר. וכמו שהבאתי לעיל בתשובה (סי' יא) הירושלמי שביום זה אינו יכול להשלים ביום אחר, וגדולה מזו כתב הר"ן בנדרים (דף סג) והבאתיו לעיל דאפי' בנדר שנה אחת סתם דאי פשע קרוב הוא לומר דאין לו תשלומין, דמהשתא חייל נדרי' ע"ש ואלו בגיטין אם אמר תנהו לה ביום פלוני ונתנו לה לאחר הזמן אינו פסול רק מדרבנן אלא ודאי דיש נ"מ בדבר שמתנה עם חבירו או בתנאי גיטין שאין כוונתו דוקא ביום זה, וע"כ יכול להשלים אח"כ אלא שהוא פסול מדרבנן לדעת הרמב"ם משא"כ אם נודר ביום זה בודאי צריך לקיים דוקא ביום זה ובזה יתיישב מה שתמה הק"ע בירושלמי (ספ"ז דגיטין) דאמאי לא הביאו הפוסקים האי דינא לענין נדרים ע"ש. [וראיתי להק"ע בירושלמי שם שתמה על מה שכתב הש"ך (ס"ס מד) וז"ל והא דהשמיטו הרמב"ם ושאר פוסקים דין דלאחר הרגל כמה כיון דמסיק בהש"ס דלית הלכתא כר' דאמר דלאחר הרגל שלשים יום ולא פי' הלכת' מאי אלמא דלהש"ס גופא מספקא לי' והוי ס' דדינא עד כמה נקרא אחר הרגל עכ"ל וכתב הק"ע ודבריו תימא הם וטפי קשה דה"ל לבאר דכ"ט יום לאחר הרגל ספיקא נינהו ומגורשת מספק ואיך נאמר שהשמיטו דבר שיש בו ס' א"א, והוא תמוה דהא לדעת הר"ן הוי ס' מגורשת לאחר שלשים יום נמי כמו דאית' בש"ע ולהרמב"ם פסול מדרבנן]

אך כאורה יש להקשות ע"ז מהא דאמרינן בירושלמי (ספ"ז דגיטין) ר' בעי קומי ר' יוסי אמר קונם יין שאני טועם במוצאי שבת, א"ל במוצאי שבת אסור ערב שבת מותר ימים שבנתיים צריכה, והכא מוצאי שבת ה"ז גט, ע"ש אינו גט ימים שבינתיים צריכה, אלמא דלענין נדרים דהוי מידי דממיל' נמי דינא הכי, ואפשר לומר דבמו"ש שאני דלא אמר לי' לאחר אלא במוצאי שבת, ולדעת הירושלמי מיבעי לי' אם כל השבוע עד ערב שבת הוי מוצאי שבת, וכה"ג כתב הק"ע על הא דקאמר בירושלמי ע"ש אינו גט וא"כ הוא בטל מדאוריית', ולדעת הרמב"ם אינו פסול אלא מדרבנן, וכתב וז"ל דהתם משמע דלא קפיד אלא שלא יקדים לפיכך אם איחר אינו פסול אלא מדרבנן, אבל הכא דקאמר במו"ש משמע דעל אותו זמן דוקא קפיד, ועל כן משוה הירושלמי הא דנדרים לדין גיטין

ועוד הי' נראה לי לומר דהא דקאמר במו"ש ה"ז גט היינו נמי במידי דממיל' כמו בנדרים דהיינו שאמר שיחול הגט במוצאי שבת והחלות הוי מידי דממיל', ומה שהוכיח הק"ע דודאי דהכוונה הוא כמו שכתב הרמב"ם לענין אם אמר כתבו, דאם אמר שיחול במוצאי שבת ואומר דה"ז גט א"כ מכש"כ דהוי גט בערב שבת ע"ש. ולע"ד נראה דשגה בזה דאפשר לומר דבעינן שיהא הגט בשעת חלות הגט ברשותה כמו דאיתא בכתובות (דף פו) ובש"ע אה"ע (סי' קמו סעי' ב) דהתולה גירושין בזמן כו' לפיכך כשיגיע הזמן צריך להיות הגט ברשותה או תחזור ותטלנו, וע"ז אמר במוצאי שבת ה"ז גט אם הי' ברשותה אבל אם לא הי' ברשותה במו"ש רק בערב שבת אינו גט ימים שבנתים צריכה. (אע"ג שהבאתי לעיל הירושלמי דכל תנאי שבטל בשעת הקדושין אעפ"י שנתקיים לאחר מכאן אינה מקודשת היינו בדבר שאין בידה) ובפרט לפי דעת הירושלמי שאבאר לקמן (סי' יח) דאפי' במעכשיו ולאחר שלשים יום נמי בעינן שיהא ברשותה, ואם נפרש באופן זה כמו שפירשתי תקשה מזה על הר"ח שמפרש הא דלאחר הרגל שלשים יום, וכן הא דלאחר שבוע שנה וכן לאחר חודש שבת היינו שאינה מתגרשת עד שתעבור כל הזמן ובלאחר שבוע אינה מתגרשת עד שתעבור שבוע לשנה שמינית וכה"ג באינך דהכא מוכח דאם אמר שתחול במוצאי שבת חל מיד אע"ג דמיבעי לי' להירושלמי אי הוי זמן מו"ש עד ע"ש, ודוק ועיין ברא"ש שתמה ג"כ על הר"ח דאמאי אינו חל מיד

והכי משמע קצת בירושלמי שם. כמו שביארתי דהפי' הוא שתחול הגט במוצאי שבת דאמרינן שם ר' חייא רובא בעי קומי ר' ה"ז גיטך לאחר החג א"ל כל שלשים שלאחר החג כלאחר החג הם. ר' בון בר חיי' בעי קומי ר' זעירא. ה"ז גיטך ערב הפסח, אפי' כמ"ד כל שלשים שלאחר החג כלאחר החג כל שלשים שלפני הפסח אינו כלפני הפסח (כצ"ל) וא"כ פשטי' דסוגיא משמע כפי' הר"ח שאמר ה"ז גיטך לאחר החג היינו שתחול אחר החג וכן כתב הק"ע דפשטי' דסוגי' משמע כפי' הר"ח אבל אעפ"כ שגה בזה הק"ע דאם נפרש כמו שמפרש הר"ח דהיינו לענין שתחול לאחר החג, ואינו גט עד שיצא כל שלשים יום. א"כ מאי בעי ר' בון. אם אמר ה"ז גיטך ערב הפסח אם כל השלשים הוי ערב הפסח למאי נ"מ ממ"נ אינו גט עד שמגיע ערב הפסח לפי פי' הר"ח ע"כ הי' נלע"ד לפרש שתחול לאחר החג כפי' הר"ח אבל לא שאינו גט עד שיצא כל השלשים יום, דכיון שהוא ממילא חל מיד אלא שהפי' הוא שכל שלשים יום היינו לאחר החג ואפי' לא הי' ברשותה מתחילה אם הוא ברשותה להשלמת השלשים נמי הוי גט שכל הל' יום נכלל בלשון אחר החג וע"כ מיבעי לי' איך הוא הדין בערב הפסח אם הי' ברשותה בתחילת השלשים ה"ז מגורשת ולפי פי' זה אע"ג שהוא כפי' הר"ח דהיינו לענין חלות הגט אעפ"כ יהי' מוכח דלא כטעמי' שכתב דאינו גט עד שיצאו כל השלשים יום. דלפי מה שביארתי חל מיד אלא דלענין זה סובר הירושלמי דשלשים יום שאחר החג הוי בכלל אחר החג היינו שאם לא הי' ברשותה מתחילה אלא בסוף השלשים יום נמי מגורשת ולפי מה שביארתי העיקר הוא כך ונקוט האי כללא בידך דבמידי דתלי במעשה' אם לא קיים התנאי מיד יש בידו לקיים אח"כ, ובמידי דממילא הרי חל מיד ממילא אבל אם הי' באופן שלא חל כמו שביארתי לענין גט אם לא הי' ברשותה חל נמי אח"כ

[ועיין במגי"ה במ"ל שכתב שאם אמר תנהו ביום פלוני, שאם נתנו לה אח"כ אינו פסול אלא מדרבנן, שאין כוונתו אלא שלא ליתן ביום שלפניו, אבל היום שלאחר הזמן אינו מקפיד וכתב המגי"ה שיש לעמוד בזה מדאמרינן במכלתין הביאו רש"י ביום השמיני תתנו לי, וממ"ש הרא"ם שם דמשמע דביום פלוני ממעט קודם אותו יום ואחריו, וע"ש ויש ליישב, ולי נראה להביא קצת ראי' להרמב"ם מהא דאמרינן בירושלמי (פ"ק דר"ה) ר' בא בר ממל בעי קומי ו' אימי כתיב בשמיני יביא עבר ולא הביא מהו שעבור, א"ל כל דבר שבא להתיר אינו עובר כו' א"ר יוסי בר' בון כל שבעה אין אומרים לו הבא מכאן ואילך אומרים לו הבא, (פי' שאינו עובר על ב"ת דהא דכתיב וביום השמיני היינו שמתחילה אין אומרים לו הבא, ואינו חייב כלל אבל מכאן ואילך אומרים לו הבא וחל עליו החיוב, אעפ"כ אינו עובר על ב"ת) ועיין שם בק"ע דקאי על הא דנזיר, ולכאורה יש להקשות ע"ז מהא דאמרינן בפ"ק דנדרים (ד' ד) דעל חטאת נזיר עובר בב"ת, (ואפי' אם נפרש במצורע כמו שפי' שם הק"ע הרי חטאת יולדת דקא שרי למיכל בקדשים נמי אמרינן התם דעובר בב"ת וא"כ הוא הדין במצורע) ונראה לי דאפשר לומר דגם הירושלמי מודה דעובר בנזיר בי"ת, אלא דהקשה שיעבור מיד בב"ת כיון דכתיב וביום השמיני יביא וכמו דאמרינן בפ"ק דר"ה (ד' ה) פסח זימני' קביע לי' אי אקרבי' אקרבי' ואי לא אקרבי' אדחי לי' ופי' התוס' והרי מיד הוא עובר עליו וכן בירוש' (פ"ק דר"ה) פסחים בזמנן מהו שיעבור, ועיין בתוס' (ר"ה ד' ה) שהקשו לענין שלמי חגיגה וראי' דזימנא קביעא להו, אי אקרבי אקרבי' כו', כמו גבי פסח, וע"כ מיבעי לי' בירושלמי גבי נזיר כיון דכתיב ביום השמיני יביא, אם עובר מיד בב"ת, (ועוד דהירושלמי לטעמי' דס"ל דבנדר עובר בב"ת מיד, כמו דאיתא