נחלת יהושע קג

הוא ממה שנתבאר פ"ט שהאומר ה"ז גיטך מעכשיו אם לא באתי מכאן ועד י"ב חודש ומת בתוך הזמן שאע"פי שא"א שיבוא, והרי היא מגורשת לא תנשא במקום יבם עד אחר הזמן כשיתקיים התנאי, וזה הדין הוא בגיטין (דף עו) בעי דלא איפשיטא, אם היא מותרת תיכף שמת או לאחר זמן כו' ומתבאר מזה שאע"פי שא"א שיתבטל התנאי בשום פנים, דכיון שמת ודאי לא יבוא אעפ"כ אינה מותרת, ואין מחזיקין אותה בגרושה עד שיהי' מקויים בפועל, ואף כאן אע"פי שא"א שיתקיים התנאי בשום פנים כיון שמת הבעל, אין מחזיקין הגט בבטל כדי שתוכל להתייבם, עד שיהי' התנאי מבוטל בפועל, ואי אפשר להיות מבוטל בפועל כיון שלא קבע זמן לפיכך חולצת ולא מתייבמת

ובזה פליגי בירושלמי אם התנה אם לא אבוא מכאן, ועד לאחר יב"ח, ומת בתוך י"ב חודש מהו שתהא מותרת להנשא, ר' חגי אמר מותרת להנשא (פי' דהא ידעינן בבירור שלא יבוא לאחר י"ב חודש' דהא מת, ר' יוסי אומר אסורה להנשא אני אומר ניסים נעשו לו וחי' כי' שאין החשש באמת שמא נעשו צו ניסים וחי', אלא דהפי' הוא שלא נאמר דהוי כמו שנתקיים התנאי בפועל, דכיון שמת ודאי לא יבוא, ע"ז אומר שאעפ"כ אסורה להנשא, שאין זה קיום התנאי בפועל ממש דשאני אומר ניסים נעשו לו וחי' כיון שע"י נס יוכל לחיות אעפ"י דלא חיישינן באמת, אעפ"כ לא הוי קיום התנאי בפועל ממש, (וכה"ג כתב הש"מ דמה שאמר בירושלמי לענין מי שפרע חובו של חבירו שלא מדעת דיכול לומר מפייס הוינא ומחל לי, לא סוף דבר מן הטעם ההוא בלבד, דהא מילתא דלא שכיח' הוא, וכ"ש דאיתא להאי דינא בבע"ח דוחק, אלא דעיקר הטעם הוא משום שאין שבחן ניכר וברור וכי מתהני לי' מנכסיו מדידי' מתהני דבע"ח מכאן ולהבא הוא גובה כו' ואפי' למ"ד למפרע הוא גובה היינו כשבא לבסוף לידי גבי' כו' ע"ש

ובזה יתיישב נמי מה שהקשה הק"ע דאמאי לא תירצו התוס' בגיטין (דף עו) כמו דאיתא בירושלמי אני אומר ניסים נעשו לו וחי' וכמו שביארתי דבעינן קיום התנאי בפועל, דהתוס' לטעמייהו אזלי דלא ס"ל הכי והראי' דאמרינן בקדושין (דף ס) ועוד תני' אמר לה ה"ז גיטך ע"מ שתתני לי מאתים זוז ומת נתנה אינה זקוקה ליבם, לא נתנה זקוקה ליבם, רשב"ג אומר נותנת לאביו או לא' מן הקרובים ע"כ לא פליגי אלא דמר סבר לי ולא ליורשי ומר סבר אפי' ליורשי דכ"ע מיהת תנאה הוי כו' והקשו התוס' שם דאמאי מקשה לרב יהודה דילמא דכ"ע סברי לי ואפי' ליורשי, ובהא פליגי ת"ק ורשב"ג דת"ק סובר כרב יהודה, דאמר לכשתתן ולא הוי גט כו' וי"ל דמשמע לי' להגמ' דהלשון דקאמר לא נתנה זקוקה ליבם, רוצה לומר דמתייבמת אם תרבה, ולרב יהודה דאמר מגורשת מס' למפרע כו' ע"ש אלמא דמשמע להו דבאומר ה"ז גיטך ע"מ שתתני לי מאתים זוז, ומת מתייבמת אם לא נתנה, וא"כ מוכח דלא ס"ל כהרמב"ם דבעינן ביטול התנאי בפועל דהא להרמב"ם דבעינן ביטול התנאי בפועל אינה מתייבמת כיון דלא קבע זמן, ולדעת הרמב"ם הא דקאמר לא נתנה זקוקה ליבם, היינו שצריכה חליצה אבל לא מתייבמת, וא"כ לפי"ז סברו התוס' דלא בעינן ביטול התנאי בפועל וכמו שהוכחתי, ע"כ ודאי ס"ל דלא בעינן קיום התנאי בפועל וכמו שכתב המ"מ דדמי להדדי, וע"כ לא תירצו כמו דמשני בירושלמי שאני אומר ניסים נעשו לו וחי' וכמו שביארתי דזהו משום דבעינן קיום התנאי בפועל]

ודע דבמה שחילק השעה"מ דהא דבעינן קיום התנאי בפועל היינו דוקא באח לא אבוא עד י"ב חודש שזה תלוי בזמן ואין בידו לקיימו מיד, בזה נ"ל ליישב מה שהקשיתי בספרי ע"י (סי' יד) על המ"ל שכתב כדעת הרשב"א דבמעכשיו ולאחר שלשים יום דאי תנאה הוי אינו יכול לגרש קודם השלשים יום ודעת הרמב"ם הוא דיכול לגרש קודם השלשים יום אפי' אי תנאה הוי והקשיתי עליו מהירושלמי הביאוהו הרא"ש והפוסקים (פ"ז דכתובות) אית תנויי תני מותרת להנשא בלא גט ואית תנויי תני אסורה להנשא בלא גט כו' שמא תלך אל חכם ויתיר נדריו ונמצא קדושין חלין עליו למפרע אלמא דיכול לגרש אע"פ שעדיין לא חלו הקדושין. דאם תתיר אח"כ חל הגט למפרע דלפי מה שביארתי אפשר לומר דהא שכתב הרשב"א היינו דוקא בתנאי דמעכשיו ולאחר שלשים יום שהוא תנאי הנמשך בזמן ואינו יכול לקיימו מיד וע"כ אינו יכול לגרש קודם חלות התנאי, משא"כ בכל התנאים שיכולים לקיימו מיד בזה יכול לגרש תוך הזמן, וא"כ אין קושי' מהירושלמי דהא בהא דע"מ שאין עליך נדרים תוכל להתיר מיד וע"כ יכול לגרש אפי' קודם חלות התנאי והנה ראיתי להא"מ באה"ע (סי' מ) שהביא ראי' מהא דאמרינן פ' שאחזו (דף עד) לא תתייחד עמו אלא בפני עדים ופירש"י זה שנתן גט ואמר מהיום אם מתי לא תתייחד עמו אלא בפני עדים שמא יבוא עליה לשם קדושין וצריכה גט שני, וכן כתבו התוס' עי"ש וע"כ מגורשת למפרע משום דהגמ' תלי בחשש קדושין, ולא משום גט ישן, אלמא דהגט הוי משעת נתינה עי"ש. וא"כ מבואר להדי' דמהני קדושין בתר גט על תנאי ואע"ג דעדיין לא נתקיים התנאי דהתם מיירי בגט על תנאי שאמר מהיום אם מתי מחולי זה עי"ש

ולע"ד נראה דבמה שהאריך הא"מ הוא דבר פשוט דזה ודאי דאם מגרש על תנאי וקידשה אחר שמקודשת וכמו שכתבו התוס' בגיטין (דף עד) וכן בקדושין (דף ס) דהוי מצי למומר הנ"מ בין ר"ה שאמר והיא תתן דתנאה הוי לרב יהודה דאמר לכשתתן אם קבלה אח"ז קדושין מאחר דלר"ה שאומר דתנאה הוי מקודשת ולר"י אינה מקודשת וכן בכל התנאים שהם בשב וא"ת דלכל הפוסקים מותרת להנשא מיד ולהרמב"ם אפי' בתנאי דקום ועשה כל שהוא בידה מותרת להנשא אפי' קודם קיום התנאי ומשום דלאח"ז כשיקיים התנאי אגלאי מילתא למפרע שמגורשת: וא"כ מאי נ"מ בין אם אחר מקדשה או שהבעל עצמו מקדשה כיון דאמרינן אגלאי מילתא למפרע. ואין הספיקות של המ"ל רק בגט שנכתב קודם חלות הקדושין משום דבעינן בגט שיהא בידו לגרשה. וכמו דאמרינן ביבמות (דף נב) כתוב גט לארוסתי לכשאכנסנה אגרשנה ה"ז גט ולאשה בעלמא אינו גט מפני שאין בידו לגרשה או כמו שכתב המהרי"ט בחידושיו על הרי"ף פ' האומר גבי ההיא דהנותן ב' פרוטות לאשה כו', ובאחד א"ל לאחר שאגרשך כו' דפשיטא לי' מילתא טובא דאינו יכול לגרש קודם חלות הקידושין משום דקרא כתיב כי יקח איש אשה והדר וכתב לה ס' כריתות, והשעה"מ (פ"ז מה' אישות) כתב עליו ותמהני שדבריו סותרים למ"ש בתשוב' דיש גט אחר גט גם מה שהביא ראי' מההוא דהקמה אין ראי' כלל דשאני התם דבשעת הקמה ליתא לנדרא, אבל הכא כשמגרשה הרי היא א"א למפרע עכ"ל, ולכאורה הוא תמוה יותר על הרמב"ם שהמהרי"ט פו' בו, דהא להרמב"ם יכול לגרש קודם חלות התנאי, אך הכא שאני דאעפ"י דמיירי שנתן לה שתי פרוטות לקדשה מעכשיו, אפ"ה לאחר שנתגרשה לא תפסי' קדושי השני' אלא להבא, דהא א"א לתפוש מקודם דהא הוי א"א ואף אם הי' כוונתו מעכשיו אך א"א לחול קדושין על קדושין ודוק

גם מה שהקשה השעה"מ שדבריו סותרים למ"ש בתשובה דיש גט אחר גט, פי' שתמה על מ"ש הרא"ש בתשובה (כלל מה) דמי שגירש על תנאי דאינו יכול לחזור ולגרשה בגט אחר בלא תנאי, דמאחר שנתגרשה הימנו לגמרי א"כ לא אגידא בי' ואע"ג דכשמבטל התנאי נתבטל הגט הראשון ואגלאי מילתא למפרע דבשעת כתיבת הגט הב' היתה ראוי' להתגרש מ"מ הא מיהא בשעת הגט לא הוי בת גירושין, ואגלאי מילתא לא אמרינן דומי' דמקדש שאינו יכול לגרשה קודם חלות הקדושין והרא"ש נשאל ע"ז, והשיב דאין תקנה אלא שיקדשנה ויגרשנה לגמרי, והמהרי"ט תמה בדברי הרא"ש אלו דלמה הוצרך לקדשה לכתוב לה גט אחר בלא שם תנאי ודיו בכך כו' דמ"מ בשעה שתנשא לאותו ראובן נתבטל הגט הראשון והרי היא א"א למפרע ויכול לחול שפיר הגט האחרון, וע"כ תמה השעה"מ על המהרי"ט שכתב דיש גט אחר גט, דזה אינו דהתם אגלאי מילתא למפרע וע"כ חל