נחלת יהושע קב

משא"כ באומר הריני נזיר דהוי כאומר הרי עלי ומתחייב באחריות וע"כ אפי' אמר אח"כ הריני נזיר מעכשיו, אפ"ה כיון שנולד לו בן והוא אמר תחילה הריני נזיר כשיהי' לי בן מחויב לקיים כיון שמחויב באחריות], וא"כ כיון שהוא על צד החיוב לקיים ע"כ בהא דנזיר (דף יג) הריני נזיר לאחר שלשים יום מחויב לקיים וע"כ חל עליו החיוב מיד ואפשר דדמי האי חיובא לאם מתחייב לחבירו שצריך לזון חמש שנים הראשונות וכמ"ש הרשב"א הביאו הב"ש באה"ע (סי' קמג) לאומר שהוא מתחייב לשלם אחר הפסח דחייב לשלם אחר פסח ראשון. דלדעת הרשב"א דלעולם אמרינן פסח ראשון קאמר אפילו היכא דלא שייך לומר שיתבטל הדבר ע"ש. אעפ"כ לא נראה לי דנזיר יהי' דמי לחיוב שמתחייב לחבירו, דזהו דוקא בחיוב ממון שמתחייב לחבירו אבל לא בחיוב של נזירות

ועוד דהמ"ל נסתפק שם ברמב"ם (פ"ט מה' גירושין) ורוצה לומר דבתנאי שהוא בזמן כגון ע"מ שתשמשי את אבא שתי שנים שמחויב לקיים מיד כמו בחיוב שהוא בזמן שמחויב לקיים מיד להוכיח מהא דעל מנת שתשמשי את אבא ע"מ שתניקי את בני שתי שנים, מת הבן או שמת האב אינו גט, ומדקתני אינו גט משמע דאינו גט כלל ומתייבמת והשתא לפי דברי הה"מ הרי לא נתבטל גט זה בפועל שהרי אם האב קיים הי' יכולה לקיים תנאה כל זמן שתרצה שהרי לא קבע זמן לתשמיש. ומזה רוצה המ"ל להוכיח דבתנאי שהוא בזמן כגון ע"מ שתשמשי את אבא שתי שנים מחויב לקיים מיד כמו באם מתחייב לזון חמש שנים וא"כ אם מתנה לאחר ל' יום תנאי התלוי בזמן ומחויב לקיים מיד, אך שכבר השיג ע"ז בשעה"מ (פ"ח מה' גירושין) מהא דע"מ שתשמשי את אבא דפסק הרמב"ם (ה' יח) דהאומר ע"מ שתשמשי את אבא כמפרש יום אחד דמי ואם מת קודם ששימשתו אינו גט משמע דאינו גט כלל ומתייבמת כו' ע"ש

ועוד נ"ל להוכיח מהא דאמרינן בגיטין (דף פד) ה"ז גיטך ע"מ שתבעלי לפלוני נתקיים התנאי ה"ז גט ואם לאו אינו גט וכן אמרינן התם ה"ז גיטך ע"מ שתאכלי בשר חזיר, ואם הי' זרה ע"מ שתאכל בתרומה, ואם הי' נזירה ע"מ שתשתי יין נתקיים התנאי ה"ז גט ואם לאו אינה גט וא"כ כיון דאמר אינו גט משמע דמתייבמת וכמו שהוכיח המ"ל א"כ הא לא נתבטל התנאי בפועל, וכ"ת דאכילת ב"ח כיון דהוא דבר עבירה דלא חזינן שקיימה בודאי לא תקיים מ"מ הא לא נתבטל בפועל כמו בה"ז גיטך ע"מ שתתני לי מאתים זוז ומת דבודאי לא תקיים, אפ"ה לא נתבטל התנאי בפועל

אלא ודאי דהא דבעינן ביטול התנאי בפועל היינו היכא דע"פ הדין מותרת להנשא מיד לשיטת הרמב"ם דס"ל דתנאי שבידה אע"פ שהוא בקום ועשה מותרת להנשא מיד. וכמו שכתב המ"מ רפ"ח מה' גירושין וא"כ הוי כאלו חלות הגט הוא מיד, אך ע"י ביטול הגט בטל למפרע וע"כ בעינן ביטול התנאי בפועל. ומה שמדמה המ"מ לתנאי דאם לא באתי עד י"ב חודש דאפילו אם מת בתוך י"ב חודש אסורה להנשא עד י"ב חודש משום דבעינן קיום התנאי בפועל היינו משום דלפי התנאי היא אסורה להנשא מיד אולי יבוא בתוך י"ב חודש וזה אינו בידה, וא"כ בתחילת התנאי הי' באופן הזה שהיא צריכה להמתין, ע"כ אפילו אם מת בעינן קיום התנאי בפועל. ובזה ניחא דבתנאי דע"מ שתתן מאתים זוז דמותרת להנשא קודם קיום התנאי אע"פ שלא נתקיים התנאי משום דכיון דבידה הוא ומותרת להנשא מיד ולא חיישינן שמא לא תקיים התנאי, וע"כ הכא בעינן ביטול התנאי בפועל דהא זה א"א דבעינן לדעת הרמב"ם קיום התנאי וביטול התנאי בפועל דא"א לתפוס החבל בתרין ראשין דאם בעינן ביטול התנאי בפועל לא בעינן קיום התנאי בפועל, ואי בעינן קיום התנאי בפועל לא בעינן ביטול התנאי בפועל. ועיין בשעה"מ (פ"ח מה' גירושין) ושם מבואר כדברי

והשתא ניחא דלא קשה מהא דאמרינן בגיטין (דף פד) ה"ז גיטך ע"מ שתבעלי לפלוני נתקיים התנאי ה"ז גט ואם לאו אינו גט דכיון שזה אינו תלוי בידה ע"כ אסורה להנשא עד שתבעל לפלוני ע"כ בעינן קיום התנאי בפועל וכיון דבעינן קיום התנאי בפועל ממיל' לא בעינן ביטול התנאי בפועל וע"כ אם לא נתקיים אינו גט דבזה בעינן דוקא קיום התנאי בפועל. וכן הא דאמרינן בגיטין (דף פד) ה"ז גיטך ע"מ שתאכלי בשר חזיר כו' אע"ג דקי"ל כרבא דאמר דלא הוי תנאי שא"א לקיימו דאפשר דאכלה ולקי, אפ"ה בעינן קיום התנאי בפועל, דאפילו לדעת הרמב"ם דתנאי שהוא בידה יכולה להנשא לאלתר, אפ"ה כיון דאיסור' הוא ובאיסורא מזדהר אינש. וכמו דאמרינן בפ"ב דנדרים (דף טו) כל באיסורין מזדהר אינש. ועוד דלפי דעת הרמב"ם דאפי' תנאי שהוא בקום ועשה כל שבידה מותרת להנשא. ולכאורה מ"ש מהא דאית' בנדרים (דף יד) דקונם עיני בשינה היום אם אישן למחר דאל יישן היום שמא יישן למחר, והכי קיי"ל וא"כ אמאי מותרת להנשא דילמא לא תקיים התנאי אח"כ, אלא ודאי הטעם דהתם כבר עברה האיסור ע"כ חיישינן דילמא לא תזדהר בתנאה אבל הכא כיון שאם לא תקיים התנאי אח"כ נמצאת דהוי אשת איש למפרע, ועל להבא נמי תעבור על איסור א"א, ע"כ לא חיישינן דילמא לא תזדהר בתנאה ועוד דאיסור א"א חמור, וע"כ ודאי תשמור התנאי, וזהו דוקא אם התנאי בעצמו לא הוי איסור אבל אם התנאי בעצמו הוי איסור' ע"כ ודאי חיישינן דילמא לא תרצה לעבור על האיסור אח"כ ע"כ ודאי דאסורה להנשא עד שתקיים התנאי. וא"כ לפ"ז לא קשה מידי מהא דע"מ שתשמשי את אבא או ע"מ שתניקי את בני כיון שהוא תנאי התלוי ביד אחרים שאפשר שימות האב או שיאמר אי אפשי שתשמשני וכן אולי ימות הבן א"כ ודאי מסתמא לא גמר לגרשה עד שיקיים התנאי בפועל והלכך כיון שמת האב שא"א לקיימו הרי נתבטל הגט

והנה השעה"מ חילק עוד שם דהא לכאורה קשה דלפי דעת הרמב"ם דבעינן קיום התנאי בפועל א"כ איך כתב הרמב"ם שם דבתנאי שבידה מותרת להנשא מיד. וכתב ע"ז השעה"מ דהא דבעינן קיום התנאי בפועל, היינו דוקא בתנאי שבידה לקיימו עכשיו דכל שבידו לאו כמחוסר מעשה דמי וה"ל כאלו קיימה כבר משא"כ במעכשיו אם לא אבוא עד יב"ח שאין התנאי תלוי בידה לקיימו עכשיו אלא דבר התלוי בזמן הוא, והלכך כל שלא נתקיים בפועל אינה מגורשת

[ובירושלמי (פ"ז דגיטין ה' ג) מהו שתהא מותרת להנשא ר' חגי אומר מותרת להנשא, ר' יוסי אומר אסורה להנשא אני אומר ניסים נעשו לו וחי' ע"כ, וכתב הק"ע דבש"ס דילן בגיטין (דף עו) מיבעי לי' אם לאלתר התירוה דהא לא אתי, או דילמא לאחר י"ב חודש דהא איקיים לי' תנאה וכתבו התוס' וא"ת לאלתר מה יש לחוש, דהא ודאי מקיים התנאי כיון שמת, וי"ל דאיכא למגזר אטו לא מת כו' ע"ש, והדבר דחוק הוא דלשון הגמ' משמע דחששא מחמת התנאי ולא מחמת הגזירה, ועוד גזירה זו שיתמהו העולם למה התירו דא"כ אם שלח לה גט חדש נמי אסור, אלא ודאי דקלא אית לה, ה"נ המיתה יש לה קול, ואני תמה שנעלם מהם הירושלמי דהחשש הוא שמא ניסים נעשו לו וחי', והא דלא חיישינן כן בכל הנשים שבעולם, דמשהעידו שמת בעליהם מותרות להנשא, וי"ל מדהתנה אם לא אבוא עד יב"ח משמע דידוע לו שיבוא ע"י ניסים. והדברים הללו מרפסן איגרי נפרש כמו שפירש הק"ע דחיישינן שמא ניסים נעשו לו וחי' ולפרש הירו' כפשוטו, ואין למידין ממעשה ניסים כמו דאמרינן ביבמות (דף קכא) אמר ר"מ מעשה שנפל לבור הגדול כו' תניא אמרו לו לר"מ אין מזכירין מעשה ניסים ולא חיישינן ומשיאין את אשתו

אלא דהענין הוא כמו שכתב הרמב"ם דבעינן ביטל התנאי בפועל כמו שכתב (בפ"ח מה' גירושין ה' כב) אמר לה ה"ז גיטך ע"מ שתתני לי מאתים זוז, לא קבע זמן ומת קודם שתתן אינה יכולה ליתן ליורשיו שלא התנה עלי' אלא שתתן לו ולא בטל הגט. שהרי לא קבע זמן ע"כ וכתב המ"מ שראיתי