נחלת יהושע קא

שלא תבעלי לפלוני, אלא שתהי' מותרת לפלוני ממילא ע"כ שיורא הוי: ובזה יתיישב הא דקדושין (דף כב) דע"מ שאין לרבך רשות בו דכיון שהוא ממילא לא מצי לשייר, ועיין בש"ע אה"ע (סי' לב) נתן לה שטר ואמר ע"מ שהנייר שלי אינה מקודשת' אע"ג דבאומר ע"מ שתחזירי לי את הנייר מגורשת בגיטין ד' עה (אלא ודאי דהוא בתורת שיורא דהוי ממיל' וע"כ אפי' למאן דסבירא לי' דתנאה הוי, אעפ"כ כיון דכוונתו שיהא מותר לשתות ביין, ע"ז אומר בירושלמי דהוי תנאי שא"א להתקיים וכמו שביארתי לעיל דמשום הכי אפי' בדרבנן נמי תנאו בטל אם מתנה על הדין, משא"כ אם מתנה על פעולת המעשה בדרבנן תנאו קיים

והכי משמע בירושלמי (פ"ט דב"ק) התיב ר' שמואל בר בא קומי ר' יוחנן והתנן א' המקדיש נכסיו, וא' המעריך את עצמו אין לו בכסות אשתו ובניו (פי' וא"כ אמאי אין לו בכסות אשתו ובניו ומי הודיעו לצבע שיקנה צבעו לאשה כמו דמקשה בש"ס דילן ב"ק (דף קג) אמר לא עלת על דעתו לוסר בכסות אשתו ובניו והתנינן ערכי עלי (פי' כמו דמקשה בש"ס דילן והלא חייבי ערכין שנו כאן) כיון שאמר ערכי עלי לא קבע לעצמו אלא נ' סלע, פי' דבשלמא במקדיש אפשר לומר שלא עלתה על דעתו להקדיש אלו החפצים, אבל הכא לא הקדיש החפצים ולא קבע לעצמו אלא נ' סלע, (פי' דעיקר הערך הוא רק שמחייב בעצמו נ' סלע, והא דגובין מן החפצים הוא מדין תורה, וא"כ לא מהני מה שאין דעתו שיגבו מאלו החפצים, ודלא כהפ"מ שם) האומר ערכי עלי ע"מ שלא לסדר מה שעל אשתי ובני (צ"ל כאומ') פי' דמשני דנעש' כאו' תחילה ומתנה בפירוש שלא יגבו מכסות אשתו ובניו, ר' בון בר חיי' האומר ערכי עלי ע"מ שלא לסדר מחפץ פלוני, אין מסדרין מאותו החפץ, ר' אושעי' בשם שמואל בר אבא זאת אומרת שאין שמין ערכין מן המטלטלים ד"ת אלא מדבריהם פי' דאלו הי' מן התורה לא הי' אפשר לו להתנות ע"מ שלא לסדר מחפץ פלוני, דהא הוי מתנה על מה שכתוב בתורה, אבל כיון דהוי מדרבנן מהני, דבדרבנן תנאו קיים, ואע"ג שביארתי דבדרבנן נמי אם מתנה ע"מ שלא יהי' בו דין לא מהני, אבל הכא אינו מתנה ע"מ שלא יהי' דין סידור מהמטלטלין אלא ע"מ שלא לסדר מחפץ פלוני, וא"כ אם הי' התנאי על דינא דרבנ' שלא לשום מן המטלטלין לא הי' אומר דוקא מחפץ פלוני וא"כ כוונתו שלא לבטל הדין, רק שלא לסדר מחפץ פלוני, וכיון שהוא מתנה על פעולת המעשה ע"כ בדרבנן תנאו קיים

סימן טז

שאלה אם מתנה תנאי בקדושין לאחר שלשים יום אם כוונתו מיד לאחר שלשים, או אפי' לאחר זמן נמי

תשובה הרמב"ם בפ"ט מה' גירושין (ה' כג) כתב אמר להן כתבו ותנו גט לאשתי. אחר השבועה. אין כותבין אלא עד שנה מאחר השבועה אמר להם לאחר שנה אין כותבין אלא עד לאחר חודש משנה שני'. ואח"כ (ה' כד) כתב הרי שאיחרו אחר הזמן שאמר ואח"כ באו ונתנו לה כו' ה"ז פסול. וכתב הכ"מ שטעמו של הרמב"ם שכל שהוא אחר כו' אפי' מופלג לא נפיק מכלל אחר כו' עי"ש

וכן משמע דעת הטור דכל שהוא אחר אפי' מופלג כמה לא נפיק מכלל אחר, שכתב הטו והביאו הב"ש באה"ע (סי' קמג) בשם הרמב"ם בנותן לה גט ע"מ שתתן לאחר שלשים יום ומת שתחלוץ ואינה יכולה להתייבם משום דלא נתבטל התנאי בפועל. וא"כ ס"ל ע"כ כשאומר שתתן לאחר שלשים יום לא הוי כמו קבע הזמן שלאחר שלשים יום אין זמן קבוע אימת שיתן רק שיתן לאחר שלשים יום. וע"כ לא נתבטל בפועל אבל אי אמרינן דהוי כקבע הזמן מיד לאחר שלשים וא"כ נתבטל התנאי בפועל, ואמאי אינה מתייבמת

והא שכתב הרמ"א באה"ע (סי' קמג) דאם אמר לאחר שלשים יום כותבים יום א' לאחר שלשים יום היינו נמי מדרבנן לדעת הרמב"ם, אבל אם איחרו אחר הזמן שאמר אינו פסול רק מדרבנן לדעת הרמב"ם וכמו שכתב הכ"מ דאפי' מופלג הרבה לא נפיק מכלל אחר. ועיין ברמב"ם שם. (ה' לג) תנהו לה ביום פלוני ונתנו לה בתוך הזמן אינו גט אל תתנהו לה אלא ביום פלוני ונתנו מלפניו או מאחריו אינו גט שהרי הקפיד על עצמו של יום ובמה שכתב המ"ל שם דאפי' ביום פלוני אם נתנו לאחר יום פלוני פסול מדרבנן

וראיתי להמ"א שהקשה על הרמב"ם מהא דאמרינן בפ"ב דנזיר (דף יג) בעי רבא אמר הריני נזיר לאחר שלשים יום. ומעכשיו ק' יום מהו. כיון הלין ק' בעשרין לא שלמין לא חיילין, או דילמא כיון דאית לי' גידל שער לבסוף חיילין, אלמא שאם אומר לאחר שלשים חיילין מיד, דאל"ה מאי קא מיבעי לי', בודאי צריך למנות הנזירות של עכשיו מאה יום. ואח"כ ימנה לנזירות הראשונה דהא אפי' מופלג לא נפיק מכלל אחר ע"כ

ולכאורה יש ליישב ע"פ מה שכתב המ"ל (בפ"ח מה' גירושין) גבי ע"מ שתניקי את בני שתי שנים או ע"מ שתשמשי את אבא שתי שנים, דאע"ג שהפעולה נמשכת בזמן אפ"ה יכולה לקיים אח"כ ולא דמי לחיוב שאם אדם מתחייב לזון חמש שנים שצריך לזון חמש שנים הראשונות דבחיוב כיון שזה יכול לתובעו ע"כ חל החיוב מיד, משא"כ בתנאי שאינו יכול לכופו על התנאי אלא שהמעשה תלוי בתנאי ע"כ יכול לקיים אח"כ נמי, וכמו דאית' בש"ע (סי' קיא) דבמתנה ע"מ להחזיר לו יכול להחזיר לו אימתי שירצה

ולפ"ז הי' אפשר לחלק דאם נתן לה גט ע"מ שתתני לי מאתים זוז לאחר שלשים יום יכולה ליתן אפילו לאח"כ נמי כמו שהבאתי תחילה מה שכתב הטור בשם הרמב"ם היינו משום שהוא בדרך תנאי ולא בדרך חיוב. וכן הא שכתב הרמב"ם (פ"ט מה' גירושין) שטעמו של הרמב"ם שכל שהוא אחר אפי' מופלג הרבה לא נפיק מכלל אחר. וע"כ כתב הרמב"ם (שם ה' כד) הרי שאיחרו אחר הזמן שאמר ואח"כ כתבו ונתנו לה כגון שאמר להן לאחר החודש וכתבו ונתנו לה לאחר ב' שבתות מחודש השני ה"ז פסול ולא שאינו גט, דהתם הוא נמי בדרך ציוי ולא בדרך חיוב דהא יכול לחזור בו והוי כמו תנאי וכה"ג אמרינן בגיטין (דף יח) אמר לעשרה כתבו גט לאשתי שנים משום עדים וכולם משום תנאי

אבל מה שהוא בדרך חיוב מחויב לעשות מיד, כמו במתחייב לזון חמש שנים, ולפי"ז הי' אפשר לומר דגבי נזיר שאמר הריני נזיר לאחר שלשים יום ומעכשיו ק' יום שהוא בדרך חיוב [וכמו דאמרינן בירושלמי (פ"ב דנזיר ה' ט) הבאתיו בספרי (סי' טז) הריני נזיר ונזיר לכשיהי' לי בן התחיל מונה את שלו כו' הריני נזיר כשיהי' לי בן ונזיר' התחיל מונה את שלו, ואח"כ נולד לו בן מניח את שלו ומונה של בנו ואח"כ משלים את שלו כו' ר' יודן בעי קומי ר' יוסי ותקדם נזירותו לנזירות בנו, לא כן אמר ר' אבהו בשם ר' יוחנן, ה"ז עולה לאחר שלשים יום ומכרה בתוך שלשים מכורה והקדישה קדשה (פי' דאם אמר ה"ז עולה לאחר שלשים אם מכרה או הקדישה קודם שלשים יום ממילא לא חל אח"כ הקדש עולה וא"כ ה"נ אע"ג שאמר הריני נזיר כשיהי' לי בן, אפ"ה כיון שאמר אח"כ הריני נזיר מעכשיו, והתחיל מונה את שלו, ואמאי יפסוק אח"כ כשנולד לו בן כיון שעד שלא נולד הבן אמר הריני נזיר מעכשיו, וא"כ לא תחול אח"כ נזירת בנו להפסיקו) ומשנין דילמא באומר הרי עלי, והאומר הריני נזיר כאומר הרי עלי (פי' דזהו דוקא באומר הרי זו, ואינו מתחייב באחריותו וע"כ כיון שמכרה או הקדישה בינתים ממילא לא חל ע"ז הקדש עולה,