נחלת יעקב צח

ובריוני נקראין אותן שלא הושרשו בחטא שהם לא נקראים אפילו רשעים ולא מינים רק בשם בריוני שפיר אמרה לו ברוריא מי כתיב חוטאים. פי' וכי קלל דוד אותן אשר לא נוכל לכנות בשם חטאים הלא דוד לא קלל רק אותן שמכונים בשם חטאים פי' אותן שהחטא כבר עצמיות בהם וא"א להפרד מהן והן אותן שמונעין מהם דרכי התשובה הן ראוין לקללה משא"כ אותן שמכונים בשם חוטאים שהחטא אינו בהם עצמיות רק במקרה שאפשר להם עדיין בתשובה אלו אסור לקלל דאימר ישובו עדיין וזהו ג"כ פרש"י שפירש קרי בי' חוטאים פי' דרש"י נשמר שלא נאמר דהכוונה כמו שמפרשין העולם דהיינו שגוף העוונות יתמו. ובזה מיאן רש"י משום קושיות מהרש"א דזה א"א לבקש על חבירו כלל. לזה כרש"י קרי בי' חוטאים שהכוונה בכתוב על החוטאים המכונים חטאים. ולכך הקרי חוטאים והכתיב חטאים שאם הי' הקרי ג"כ חטאים היה אפשר לטעות דקאי על עצם החטא אבל עכשיו ניכר שקאי על החוטאים שראוי לכנותן בשם חטאים. והא דאמר ורשעים עוד אינם פי' כי רשעים נקראים אפי' אם לא עבר רק עבירה אחת יכולין לקרותו רשע שאפי' המזלזל בנטילת ידים נקרא רשע. ומבואר בכתבי האר"י ז"ל בקרא דהנה נא ידעתי כי אשה יפת מראה את פי' כשיש רשעים גמורים שמתגברין כח הטומאה בארץ אז לפעמים גם הצדיק נכשל ומצינו דאפי' באמוראים דר' יוחנן הוי יתיב אשערי טבילה ואמר דמיין עלי כי קאקי חיורא. כי מחמת שנתבטל ממנו תאוות היצה"ר והי' במדרגת הרוחניות לא הי' לו השגה כלל בגשמיות ומסתמא הי' אברהם באלף דרגות יותר עד שנשלם ממנו השגת דברים גשמיים. אמנם בבואו למצרים ששם מקום מזוהם וטומאה אין חקר עד שאברהם ג"כ נפל מקצת ממדרגותו ונשקע קצת בדברים גשמיים ולכן אמר הנה נא ידעתי כי אשה יפת מראה את. מה שלא הי' לו ידיעה מזה מקודם ומזה נתברר לו שהמקום הוא מקום טומאה וזוהמא עד שאני חושש מפני גודל הטומאה שאני מרגיש בכאן שיהרגו אותי על דבר אשתי. ולזה שפיר כיון דיתמו חטאים שהן בתוקף הזוהמא המונעין הרשעים מלעשות חשובה וממילא הרשעים עוד אינם כי בהתמעט הזוהמא יש מקום שיתנו הרשעים לב לשוב בתשובה. אמנם הא דבאמת בעי ר"מ לבסוף רחמים כי היכי דלהדרו בתשובה קשה קושיות מהרש"א דהא אינו מועיל תפלת אחרים שישוב בתשובה. ונראה דהנה ביומא אמרינן גדול תשובה שמביא רפואה לעולם שנאמר ארפא משובתם אוהבם נדבה שענין רפואה הוא קשה. ולהבין הכוונה נראה דהנה בעל העקידה כתב בטעם הגורל דלהשם ולעזאזל דהרמב"ם כתב דטבע בני אדם משתנים יש שהוא קל לפעמים לכעוס או שהוא מרובה בתאוה. ויש שבטבעו אין לו תאווה ואינו נוח לכעוס וכיוצא באלו הרבה ולפום צערא אגרא וכן הוא בהעונש. ולזה הי' הגורל כעין התנצלות על החטא שכך עלה בגורלו ולזה עיקר מה שאינו שב בתשובה דנהי בשעת עבירה היה מנוצח מהטבע מ"מ הי' לו לשוב ולזה אמר שפיר גדולה תשובה שמביא רפואה פי' שאם עשה תשובה על החטא שעשה מחמת ניצוח טבעו מרפאו הקב"ה שוב מטבעו ולזה אמר שפיר ארפא משובתם אוהבם נדבה דכיון שנתרפא מטבעו הרע ממילא האהבה הוא רק בנדבה מאתו יתברך וזה ענין ההבדל בין חוטאים לחטאים כי חוטאים מורה על שהוא פועל החטא כי חוטא על משקל פועל וחטאים מורה על שרשו שהוא תכונה רעה בנפש כאלו הוא נעדר הפועל ולזה אמרו מי כתיב חוטאים חטאים כתוב וזה אין שייך לומר שיבקש רחמים על אותן שימותו וע"כ הבקשה כמו שפרש"י שיכלה היצה"ר מהם ושיתרפא התכונה רעה מהם וזה אמרה דביתהו כיון שלא קילל דוד רק אותן החוטאים ברוע בחירתם משא"כ אותן החוטאים מצד רוע חומרם אדרבא אבקש רחמים עליהם שיתרפאו מהם א"כ אין לבקש רחמים על אנשים פרטים שימותו דדלמא חוטאים מצד רוע חומרם ולו נתכנו עלילות

פרשת חקת

ודברתם אל הסלע. להבין חטא משה כי לכאורה אין חילוק בין אם יוצא המים ע"י הכאת הסלע או הדיבור אל הסלע. וגם המדרש הוא תמוה שאמרו במדרש בשעה שנגזר מיתה על משה אמר רבש"ע מה עשיתי והשיב הן האדם הי' כאחד ממנו וכו' כלומר כיון שנגזר מיתה על האדם בלתי אפשרית שיחיה האדם לעולם שלא יעשהו אלוה, והוא תמוה דמפורש בקרא החטא שעשה. לכן נראה לפרש בדרך שדרך האלשיך ורק שהוספתי בו דברים כאשר יראה הקורא שם לכאן והבוחר יבחר. והוא להבין ענין הבאר כי מי שמע כזאת הולך הלוך הבאר כרגלי הממלא כי ל"ת מסעות נסעו והבאר עמהם וגם אחרו חז"ל שכל נשיא הי' רושם במשענתו על הארץ מפי הבאר עד מקום שבטו. וגם אמרו שהיו דשאים ואילנות ופירות היו צומחים בו ואין זה דרך באר. והנראה כי כיון שהמן הי' מאכל שמלאכי השרת אוכלין והוא מאכל רוחני ולזה ע"כ מי הבאר היו ג"כ רוחנים ומסתמא הישראל היו ג"כ רוחנים כי המזון נתייחס אל הניזון. והנה כל עון ופשע הוא מסך ומבדיל והוא הסותם פי הבאר מלהוריד ממנו שפע רוחניות ומאותו עון ני כצור החלמיש ואמרו במדרש כשהנער קטן רבו מכה אותו ומלמדו כיון שהגדיל בדיבורו מייסרו. וידוע מ"ש רמב"ן בפ' לך כשה נביאים כשהיו רוצים שיתקיימו דבריהם היו