נחלת יעקב צו

לכן נראה דהנה בקרא זאת עשו קחו לכם מחתות פרש"י וז"ל הא לכם תשמיש חביב מכל הוא הקטרת וסם המות נתון בתוכו וכל מי שיבחר בו יצא חי וכולן יאבדו עיי"ש ולכך צוה שיתנו בהן אש כדרך שאהרן מקטיר בכל שנה דמצוה להביא מן ההדיוט. וכשיאבדו כולם יהיו נסיון גדול שאהרן נתכהן מה' דהא מקטיר בכל יום והרי קיים. וכשקבלו על עצמן חרה למשה מאוד שימותו עם ה' על ידו ורצה לעשות נסיון אחר כעין נסיון שעשה אליהו עם נביאי הבעל ולזה צוה שיקחו כל אחד מחתה עם קטרת וגם אהרן יקח מחתה עם קטרת ולא יתנו עליהם אש ומי שתרד אש מן השמים על מחתתו הוא הקדיש ולזה נפל על פניו וביקש מהשי"ת ואמר אל תכן אל מנחתם כלומר שהנסיון יהי' במה שאל תפן אל מנחתם כי לא הרעותי את אחד מהם כלומר אינני חפץ ברעת שום אחד מהם לעשות נסיון הראשון להמית עם ה' על ידי אמנם קרח לא נתרצה בנסיון השני שילכו כולם בלא אש כי ירא אולי לא תרד אש מן השמים רק על של אהרן ויהי' לשחוק בעיני כל. ולזה בחר בנסיון הראשון ואף כי נסיון הראשון הי' חשש מיתה חשב קרח שלא יזיק לו כיון שראה שלשלת גדולה יוצאת ממנו כמו שפרש"י ולזה בחר בנסיון הראשון ונתן אש על המחתה שלו וממילא לא הי' צריך אהרן להקטיר קטורת כי אהרן הקטיר בכל יום קטורת

המעט מכם כי הבדיל וגו' הנה ראוי לשית לב באומרו המעט מכם רצונו וכי קטן בעיניכם אשר נתן לכם ותרצו עוד גדולה מזו הלא כן דרך אנשים אדם יש לו מנה רוצה מאתים ועוד מדוע הכהונה לאהרן ולבניו ולא להם עפ"י דברי חז"ל כי בכל שבטי ישראל היו בני לוי המועטים. כי הארון הי' מכלה בהם יען כי הבדיל ה' אותם אליו ולהיות נבחרים מכל בני ישראל לעבדו ולעמוד לפני העדה ולכן אם ע"י דבר קטן וחטא קל בל ראוי עוד לעמוד עוד לפני העדה לשרתם ועל זה אמר מדוע אתם מועטים מכל בנ"י. הלא זה בעבור כי הבדיל ה' אתכם לעמוד לפניו וכו' והשי"ת מדקדק בכם כחוט השערה כדכתיב וסביביו נשערה מאוד ובקשתם גם כהונה רצונו לו' תבקשו עוד מעלה גדולה איך תרצו לעלות למעלה כי גם לפחות מזו אין אתם סובלים

ברש"י ד"ה רב לכם ולא טפשים היו וכו' וכי קרח שפקח היה מה ראה לשטות זה. הא צריך להבין דברי רש"י ז"ל מה שהקשה וכי קרח שפקח הי' כמו שפרש"י מקודם כן יאמר על קרח הא כולם לא היו טפשים וכאשר אמר מקודם שחטאו בנפשותם כן יאמר עליו. ונראה כי קרח רצה להתנשאות על עם ה' ולהיות ראש על בני ישראל כמ"ש ויקח קרח ואתפליג לעצמו עיי"ש ברש"י אמנם אנשים אשר עמו לא רצו להתנשא על עם ה' אדרבא אמרו ומדוע תתנשאו על עם ה' גם לנו גם לכם לא יהי' וקרח יעץ להם שיקחו כולם מחתות כדכתיב קחו איש מחתתו לומר כי תתנשאו גם אתם על עם ה' ולזה לא קשה עליהם מה ראו לשטות זה מה שירצו להתנשא על עם ה' כי מקודם לא רצו רק שגם המה לא יתנשאו. וכיון שכבר נכנס בהם רוח שטות שוב שמעו לדבר קרח. ושפיר אמר רש"י הם חטאו על נפשותם לבעבור כי עבירה גוררת עבירה מן עבירה קטנה בא לידי עבירה גדולה. אמנם קרח מה ראה לשטות זה מתחלתו ע"ז מתרץ רש"י ז"ל תירוץ אחר

ותפתח הארץ את פיה. בפ"ב דעירובין אמרינן שלשה פתחים לגיהנם א' במדבר א' בים א' בירושלים והוא תמוה דמה בא להודיענו בזה, ונראה הכוונה בזה דשלשה דברים יש להן סיבות והכנה לגיהנם וחשיב א' במדבר דהיינו מה שנעשה במדבר במחלוקותו של קרח ובזה מרמז עון המחלוקת אשר הוא סבה לגיהנם וכן מוכח מהראי' שהביא הפסוק דגבי קרח וירדו הם וכו' וא' בים דהיינו מי שיכול להוכיח ואינו מוכיח דהיינו החטא שעשה יונה ונענש בטביעת הים. וא' בירושלים היינו העונות שעשו בירושלים כמ"ש ירהבו הנער בזקן וכו'

ותבלע אותם ואת בתיהם וגו. בש"ס (ב"ב ריש פ' המוכר את הספינה) אמרינן אמר רבה בר בר תנא א"ל ההוא טייעא תא ואחוי לך בלועי דקרח. חזאי תרי בזעי והוי קמפקי קוטרא שקלי גבבא דעמרא ואמשינה במיא ודעצתה בראשה דרומחא ועיילי' להתם וכי אפיק הוי מחרך איחרוכי. אמר לי' אצית מאי שמעית ושמעית דהויין אמרין משה אמת ותורתו אמת והן בדאין והוא תמוה. ונראה דהכוונה דע"כ קרח לא הי' חולק על משה ע"פ דעת ההמונים בדעת שוטים בלי דעה והשכל רק מעומק המתפלספות וטעה בהתפלספותו כמו שאר פילוסופין ואפיקורסין שהולכים אחר שכלם הרע להכחיש את התורה כי השכל לואה להשיג על אמיתית על נכון ולזה פרשתי בתהלים י"ז שמרני אל כי חסיתי בך פי' שביקש מהקב"ה שלא יפול בפח האפיקורסין. אמרת לה' וכו' מדבר להמתנגד כי אמרת הוא מלשון נוכח כי הנה האפיקורסין כופרים בהשי"ת משני טעמים. א' כי לגודל רוממותו אינו משגיח בשפלים. ב' מחמת שרואין רוע הסדר רשע וטוב לו. לזה מדבר להמתנגד אמרת לה' אדוני אתה כלומר לגודל רוממותיך טובתי בל עליך כלומר הטיב שנעשה לי אינו מיוחס אליך רק לקדושים אשר בארץ המה היינו השכליים הנבדלים הנקראין קדושים והם עושין משטרה בארץ ואדירי הם הגלגלים והמזלות כל חפצי כלומר כל חפצי מתנהג ע"י אשר מחמת זה הם מנסכים נסכים לאלקי אחר. ולזה התחיל לקללם ואמר ירבו עצבותם אחר מהרו בל אסיך נסכיהם מדם אני אין עושה כן רק ה' מנת חלקי