נחלת יעקב צה

שיהיו מתוק בעיניו כדבש ועיין בערוך שחז"ל היו רגילין לומר ה' במקום ח' וח' במקום ה'

פרשת שלח

וראיתם את הארץ מה היא ואת העם היושב עליה החזק הוא הרפה המעט הוא אם רב. ומה הערים אשר הוא יושב בהנה הבמחנים אם במבצרים ומה הארץ השמנה היא אם רזה וגו'. ויש לתמוה כאן הרבה דמלישנא דקרא משמע דשילוח המרגלים הי' דאם יהי' הארץ שמינה אז יכנסו לארץ ואם רזה הוא אל יכנסו לארץ וכן בחזק ורפה ובמחנים אם במבצרים וא"כ קשה מאוד בכאן דבשלמא נגד השמנה הי' שייך שליחות המרגלים לאמן דבריו אבל החזק הוא הרפה הבמחנים אם במבצרים מה הי' שייך שליחות המרגלים על זה הא משה בעצמו מסתמא הי' אמר להם האמת שהעם היושב בהנה חזקים הם ושהערים גדולות ובצורות בשמים הם כאשר מצינו באמת שאמר להם כך להוריש גוים גדולים ועצומים והערים גדולות ובצורות בשמים וא"כ מה הי' שייך שליחות המרגלים ע"ז וגם מה הי' חטא המרגלים בזה כיון שהאמת אמרו. וגם אם הי' שליחות המרגלים חטא למה שלח יהושע מרגלים. וגם קשה דבור השמינה היא אם רזה וכי עיקר כוונת כניסת הארץ לאכול חלב הארץ הרי הלכו אחריו במדבר בארץ לא זרועה ולכנוס לארץ שלחו מרגלים לראות השמינה היא והשכל ימאן זה. ונלפענ"ד ליישב בס"ד דכל עיקר ספיקת בני ישראל אם הגיע זמן כניסת הארץ כאשר נסתפקו תמיד היש ה' בקרבנו אם אין. ומה שיראו חטא המתאוננים וכל אלו הדברים הי' לסימן אם הגיע עת כניסת הארץ דהנה בוודאי אם הגיע עת כניסת הארץ הי' מחויב. לראות להיות שימוגו כל הארץ מפניהם ושיפול כחד ישראל עליהם עד שלא יקום עוד רוח בהם כמאמר מרגלי יהושע ליהושע. וכן ראוי להיות מלביש גבורה למרגלים מאת ה' שיראו כל עם הארץ כחגבים למולם בעיניהם כאשר לבש לדוד בעת הלחמו עם גליות והמרגלים שהלכו לרגל את יעזר שלכדוה בעצמם כמו שפי' רש"י בפ' חקת וכן דוד המלך ע"ה מתחזק לבו באותו פעם עד שערב לבו לנגד הארי והדוב וכן הי' ליהונתן בשעה שנלחם עם העם רב וכן הי' באמת אלו היו המרגלים כשירים הי' נפל פחדם עליהם ולהם הי' לובש רוח גבורה עד שהיו מתראים כל עם הארץ כחגבים והם בעצמם היו כובשים את הארץ כמו שנכבש הארץ לפני יהונתן והמרגלים את יעזר כמו שפי' רש"י בפ' חקת אך כיון שהרשיעו ותיכף שהלכו לרגל הלכו בדיעה זו להניא את לב בני ישראל ותהי להיפך שאדרבא היו בעיניהם כחגבים כמו שאמרי ונהי בעינינו כחגבים וכן היינו בעיניהם. אבל יהושע וכלב היו באמת צדיקים גמורים אמרו שסר צלם מעליהם כיון שבעיניהם היו כפגרים מתים. ודיבור החזק הוא הרפה היינו איך שיתראו בפניהם החזק הוא הרפה וכן הבמחנים אם במבצרים הוא כן בחזקת נערך נגד האדם הבא נגדו כנגד אדם חלוש אפילו חומה קלה דומה כמבצר משגב של מלך. אבל לגבור כמו יהודה אשר בצעקתו נפלו כל חומות מצרים וכל המבצרים דומה לו כפרזים וק"ו למי שלבשתו רוח גבורה מאת ה' אשר כל המבצרים כאין נגדו וכן הי' כוונת מאמר משה הבמחנים כלומר היאך יתראו בעיניהם הבמחנים אם במבצרים וכן השמינה היא אם רזה והי' סימן להגעת עת כניסת הארץ דהרי הפירות של ארץ ישראל יוכיחו שמשקל אחד יהי' ק"כ סאה מה שאינו כך בשום פעם אפילו בארץ ישראל אלא ודאי לא הי' זה רק שנתברך ארץ ישראל בשינוי מדרך הטבע בשביל ישראל שהגיע עת כניסתם בה וכך הי' מתברך ארץ ישראל כל זמן היות ישראל שרוים בה כמבואר בסוף כתובות. ובהגלותם ממנה נתבטל מהיפך להיפך וזה יהי' סימן גדול להגעת עת הכניסה אבל באמת חטאו ישראל בשליחות המרגלים על נסותם היש ה' בקרבם להיותם רואים ה' הולך לפניהם בעמוד ענן יומם הי' להם לילך איך שהעמוד ענן מנהיגם ולא לנסות את ה'. ומה גם שמשה הי' שם והי' להם להאמין במשה עבדו שכל דבריו דברי ה' המה ולא הי' צריך לנסיונות משא"כ יהושע ושאר הנביאים שהיו צריכין לנסיונות ולשאלת אורים ותומים בעת צאתם למלחמה כן נראה לפענ"ד

פרשת קרח

ויקח קרח וגו' קחו לכם מחתות וגו' ושימו עליהן וגו'. הקושיות הנופלות מפ' זו שכאן ציוה ליתן אש הקטרת ולא צוה רק לקרח ולעדתו ולא לאהרן ואח"כ כתיב ויאמר משה אל קרח אתה וכל עדתך וגו' אתה והם ואהרן מחר וקחו איש מחתתו ונתתם עליהם קטרת ואתה ואהרן איש מחתתו וגו' הרי צוה לאהרן שיקריב ג"כ ולא צוה כלל שיקחו אש ויתנו על הקטרת ולבסוף כתיב ויקחו איש מחתתו ויתנו בהן אש וישימו עליהן קטרת הרי כתיב שיתנו אש ואהרן לא הלך עמהם להקטיר עוד קשה הכתוב ויאמר אל ה' אל תפן אל מנחתם ומה הי' לו לספק שהקב"ה יפן אל מנחתם ואם בדעת השי"ת לפנות אל מנחתם והן ראוין לפני השי"ת שיקבל מנחתם ומאיזו טעם הי' לו לבקש להשי"ת שלא לקבל מנחתם. וגם אין ענין לטענתו שאמר לא הרעותי וכי משום שלא הרע לאחד מהם לא יקבל הקב"ה מנחתם אף אם ראוין.