נחלת יעקב ט

ע"כ כל מקום שמזקין ונחלשו חושי החומר השכל מתגבר וע"ז אמרו ז"ל מה שהיה כבר הוא אם יאמר לך אדם אם לא חטא אדה"ר היה חי וקיים הלא כל הוה נפסד אמור לו כבר היה אליהו שהוא חי וקים ואם יאמר לך אדם שהקדוש ב"ה מחיה לנו מתים ואיך יתכן שיהיה להנפש השארה נצחיות ואחר המות אמור לו כבר היה ע"י אליהו ואלישע כי הכל תלוי ברצונו הפשוט להמשיך עמידת העולם וקיומו נצח

סוף דבר הכל נשמע כי זהו כל האדם כל ימי היותו על אדמתו לעבוד את בוראו עד תתעצם נפשו וישוב לחיי נצחיים והרמב"ן והרא"ה ז"ל כתבו כי אחר שיתנהג הגוף עפ"י שכל אלהי מבלי הרף ישוב הגוף להיות רוחני. ואם תשאל מדוע לא זכו האבות הקדושים וכן משה רבינו למעלת אליהו ז"ל להנצל מהמות ושישוב הגוף להיות רוחני שאלה זו שאלת הראשונים הוא ורבינו משה קורדווארו זצ"ל בספר הפרדס שער ההיכלות פי"ג נלחץ בזה ותוכן דבריו כי מדרגת אליה היה חסרון למעלתם הגדולה שהם זכו להיות מרכבה לעצם הספירה ובחייהם הי' צינורות אל השפע הנשפע ממש מהשכינה אל העליונים ואף גם אחר מותם הנה הנם במעלתם מעלה מובחרת ממעלת מט"ט והם צנור אל עצם הספירות אפילו בגופם ואם היה מתלבשים במעלת איזה מלאך בדוגמת אליהו היה זה נחשב להם לחסרון כי מעלת המרכבה גדולה ממעלת המלאכים כפי המתבאר לנו מדברי הזוה"ק בכמה מקומות זהו תוכן דבריו הקדושים בקצרה. – ומרגלא בפומי לפרש בזה מאמר הכתוב פ' ויגש. ויאמר ישראל אל יוסף אמותה הפעם אחרי ראותי פניך כי עודך חי, כי ידוע מעלת יעקב שהיה מרכבה לת"ת ויוסף היה מרכבה ליסוד וכאשר נסתלק יוסף משם ונסתלקה ממנו שכינה דימה בנפשו כי אפס כוחו ואינו כבתחלה להיות מרכבה להשכינה גופא וברית תד הוא ואם אין מרכבה ליסוד יש חסרון גם במעלתו ויבוא למדרגת אליהו שלא יטעם טעם מיתה, ובהודע לו כי יוסף חי ותחי רות יעקב להיות צינור השפע מהשכינה אז אמר הפעם אמותה אחרי ראותי פניך כי עודך חי ונשוב למה שהיינו תחלה ונצטרך לבוא לידי מיתה כי זהו מעלה גדולה ממעלת חנוך ואליהו כאשר ביארנו בזה, והיותר נאות לנו בכוונת הכתוב בזה – כאשר ניתן לב אל אמרם ז"ל שלהי כתובות בפטירת רבי דאמרי מאן דאמר נח נפשי' דרבי ידקר בחרב ובתר הכי אמרו לי' לבר קפרא זיל עיין אזיל אשכתי' דנח נפשי' קרעי' ללבושי' כו' אמר לי' נח נפשי' אמר להו אתון קאמריתו אנא לא קאמינא. ונראה כי ענין המניעה לומר נח נפשי' דרבי תסוב עד"ז בהיות הצדיק בעולם הזה בעוד תשכון גויתו בתוכינו הוא מרכבה וצינור להשכינה לכן אין צדיק מת עד שנברא צדיק אחר תחתיו כמו שדרשו ז"ל על פסוק וזרח השמש ובא השמש וכשאין צדיק אחר נולד תחתיו נמצא צדיק אחר בדורו אשר ימלא את ידו לכהן תחתיו כמו שכתוב בזוה"ק ביוסף שהיה מרכבה ליסוד דדוכרא ובנימין היה מרכבה ליסוד דנוקבא ובמות יוסף היה בנימין מרכבה לשניהם – וזהו מאמר הכתוב מלכים ב' ויאמר אלישע ויהי נא פי שנים ברוחך אלי שביקש ממנו שהוא יהיה מרכבה גם לרוח אליהו ויהיה לו פי שנים בצירוף רות אליהו והיינו ברוחך וזה מאמר בני הנביאים ביריחו שם נחה רות אליהו על אלישע שהוא נעשה מרכבה גם אל הרוח אשר שכן קדם על אליהו – וזה אמרם ז"ל מאן דאמר נח נפשי' דרבי היינו שנחה רוחו על איזה יחיד מחכמי דורו ידקר בחרב כי ראו והשיגו ברוח קדשם כי לא נולד צדיק אחר אשר יכהן תחתיו ואין איש מבני דורו שימלא מקומו ואחר כך כשאמרו נח נפשי' א"ל בר קפרא אתון קאמריתו אנא לא קאמינא כי אולי אתם מרגישין בנפשכם כי ימולא ידכם לכהן תחתיו אנא לא קאמינא ידעתי בנפשאי כי לא הגעתי למדה זו. וזהו ענין אמרם. ז"ל בבא בתרא ע"ה זקינים שבאותו הדור אמרו פני משה כפני תמה פני יהושע כפני לבנה אוי לה לאותה בושה, כי שם ראו שינוי באותו הדור מכל אשר לפניהם ולאחריהם במיתת צדיק השני העומד במקומו אף אם אינו במעלות הראשון יכהן תחתיו ויהיה מרכבה לאותו רוח אשר שכן על הצדיק הנפטר לא כן במיתת משה כי נסתלק למעלה הארת דור המדבר ושני המטות אשר מאורות אלו קבלו משה וישראל כאמרם ז"ל יהושע לא נשתמש אלא בכידון כאשר האריך בזה רבינו הקדוש האר"י ז"ל בע"ח שער הארת המוחין ולזה אמרו כי הוא לחרפות פני משה כפני חמה ופני יהושע כפני לבנה כי יהושע הוא סיהרא כמ"ש בזוה"ק בראשית ושאר דוכתי ואין זה מענין אורו של משה כלל – והנה יעקב שהיה מרכבה למדת הת"ת ראה כי אין איש בדורו שיכהן תחתיו. וכשראה יוסף עומד בצדקו ואמרו ז"ל במדרש רב עוד יוסף בני חי רב כחו שעומד בצדקו יותר ממני. ויוסף הי' מרכבה למדת היסוד וכשנתעלה בצדקתו יוכל להיות מרכבה גם למדת הת"ת כי גופא וברותח שבינן חד ואמר אמותה הפעם אחרי ראותי כי עודך חי ועוד הוא לשון תוספות וריבוי כמאמר הכתוב לא ישום על איש עוד וחי הוא צדיק ובהיות חיותו בתוספות וריבוי יוכל להיות שהגיע זמנו של יעקב להסתלק מהעולם ואחר אשר התבאר לנו מצד השכל האלהי השופע בתוכינו וביחוד כאשר נפתחו לנו ארובות השמים ונתראה מראות אלהים על ידי רבינו האר"י ז"ל במעלת הנפש וכוונת תכליתה ותיקונה כל איש נבוב ילבב והשקפה אל התכלית תתלהב אש התשוקה אל האושר האמיתי בקרבו ולא ינוח מלהעמיס שכלו תחת הפלגת העיון הנמרץ