נחלת יעקב פג

ולפי מה שצריך להיות אם עני אם עשיר אזי מקליטו ומולידו באותה שעה הראויה לזה. ובזה יתפרש מאמרם ז"ל בתענית גבי עובדא דר' חנינא בן דוסא דא"ל דביתהו עד אימת נצטער וניזול א"ל מה נעבד א"ל מטיבותיה דגניזא לצדיקים לעוה"ב בעי רחמי דלתבי לך מידי בעי רחמי ויהבי לי' כרעא דפתורא דדהבא חזי' בחלמא עתידי כולהי צדיקי דאכלי אפתורא דתלת כרעי ואנן אכלין אפתורא דשקיל חד מינייהו. א"ל בעי רחמי דלשקולי' בעא רחמי ושקלוהו תנא גדול הנס האחרון מן הראשון דגמירי משמיא מיהב יהבי משקל לא שקלי ועיי' מהרש"א דחד כרעא דהיינו שהתפלה הוא אחד מג' עמודים שהעולם עומד עליהם ורחב"ד הי' רגיל להתפלל וכו' עיי"ש והוא תמוה דמה ראה רחב"ד לבקש לחסור עצמו מעוה"ב ולהחליף עולם עובר בעילם עומד. ועוד מה הוא המשל הזה שאמר דיהבי' כרעא דפתירא דדהבא ולדברינו יתפרש כי וודאי ר' חנינא בן דוסא לא ביקש אלא שינתן לו מפירות מצותיו כי ידוע שיש הרבה דברים שאדם אוכל הפירות בעולם הזה והקרן קיימת לעולם הבא ובוודאי היו כולם בר' חנינא בן דוסא כי אמרו כל העולם כולו ניזון בשביל חנינא בני וביקש שינתן פירותיו בעולם הזה אמנם הא שבאמת לא ניתן לו מפירות מצותיו הטעם הוא כי לעולם הין נותנין דבר שיהי' מזיק לו וכיון שהשי"ת הי' יודע שהעניות הוא מוכרח לו לקיים בחירתו כי ד"מ מי שהוא נדיב לב או רך לבב רך לבב בטבעו אין הנתינה מצד בחירתו הטוב רק טבעתו מכריח אותו שאפילו באומות נמצאים מתנדבים בטבעם משא"כ כשהוא נותן מגודל עניותו ונותן מלחמו לדל לשם שמים הוא הצדקה הגמורה וכן לפעמים כשהוא עשיר והוא קמצן בטבע א"א לו לקיים כל צרכו וכדבעי למעבד לא עבד וכיון שהי' העניות מותרת לו לרחב"ד לא הי' באפשרי שיתן לו מפירות מצותיו להעבירו ולזה כשבקש שינתן לו עושר הי' כוונתו לעמוד על העמוד של ג"ח בעשרו. ולזה נתנו לי כרעא מפתורא דדהבא כלומר שנתנו לו להעמיד רגל של ג"ח בעושרו ולזה נתנו לו כרעא מפתורא דדהבא כלומר מגודל עשירות ואח"כ הראה לו בחלומו שלא יהי' לו באפשרי להעמיד הרגל הג' של ג"ח בעושרו כי בעשרו נתבטל בחירתו כנ"ל וממילא לא יאכל לעוה"ב כ"א אפתורא של שני רגלים ולכך ביקש רחמים למהדר ולמשקל ולזה אמרו גדול הנס האחרון מן הראשון כי הי' זה נחשב לו לחטא במה שביקש רחמים להפוך רצונו של מקום עליו והי' לו להאמין כי כל מה דעביד הקב"ה לטב עביד וכי מוכרח הוא להיות כפי מה שהוא ובזה יתפרש מאמר' ז"ל בתענית שם ר"א בן פדת הוי דחיקא לי' שעתא טובא וכו' עיילו רבנן לשיולי בי' חזינהו דקא בכי וחייך וכו' א"ל מ"ט בכית וחייכית א"ל דהוי יתיב עמי הקב"ה וא"ל עד מתי אצטער בהאי עלמא וא"ל אלעזר בני ניחא לך דאחריב עלמא והדר אברי' ואפשר דמברית בשעתא דמזוני ועיי' מהרש"א שהכוונה להפוך עולמו של ר"א ולבוראו שנית אמר קמי' רבון וכו' א"ל דחיי טפי או דאחיי' א"ל דחיית א"ל א"ה לא בעינא וא"ל בהאי אגרא דלא בעית יהיבנא לך לעלמא דאתי תליסר נהרי אפרסמונא דמענגו בהו והוא תמוה הרבה דאטו א"א לו להקב"ה לשדד המזל כמו שעשה באברהם ב' מה דשאל דחיי נפישין או דחיינא מה ענין לשאלה זו דאטו משום שיהי' שני דחיי שעה אחת יותר שוב אין נחשבין יתר שנותיו אף אם רבים הנה. בשלמא אם הי' שואל על שנים שיחי' אם רב הוא אם מעט ניחא ולדברינו א"ש שאמר לו הקב"ה להחריב לעלמא והוא כמו שפירש אא"ז המהרש"א דהיינו עולם שלו. כלומר כיון שלפי טבעך שנולדת בו א"א לך שתתקיים בתורתך אם לא שאשנה את הטבע שנולדת בו ואתן לך טבע אחר שיהי' ראוי שתתקיים הבחירה אף בעושר ואפשר שתברא בשעתא דמזונא כלומר מי יודע אם יגמר בחירתך לטובה כאשר נגמר עכשיו ולזה שאל לו דחיי טפי או דאתיי' כוונתו לא הי' מחמת שלא יכול לסבול יסורי עניות ח"ו כי איש כמו ראב"פ מחויב לקבל הכל באהבה רק הי' ירא מחמת שאמרו שלשה דברים מעבירין את האדם ע"ד קונו וא' מהן עניות ולכך הי' מבקש ומתאוה שיותר טוב שינתן לו כח בחירה בעושר. ולזה כשאמר לו הקב"ה דחיית וגמירי דאם עברו על אדם רוב שנותיו ולא חטא בטוח הוא שלא יחטא וכבר נגמר בחירתו לטובה בענין ההוא ולכך א"ל לא בעינא שישתנה טבעו ותתן לו כח בחירה חדשה ולזה נתן לו הקב"ה שכר ע"ז לפי שבחר ברצון הקב"ה וזה מאמר התנא עשה רצונו כרצונך כדי שיעשה רצונך כרצונו כלומר שתעשה מה שרצונו של הקב"ה עליך תקבלו בשמחה כאלו הוא דבר שהוא ג"כ רצונך עליו ואם רצונו של הקב"ה עליך שתהי' עני תקבלו בשמחה כאלו היית עשיר שהי' נתמלא רצונך ואז הי' לך שמחה בוודאי כמו כן תקבל בשמחה בהיותך עני כיון שרצון הקב"ה הוא כך כדי שיעשה רצונך כרצונו כוונתו כי הבא לטהר מסייעין לו, ואם תרצה לקבל בשמחה רצון הקב"ה אז יעשה רצונך כרצונו כלומר שיסייע אותך שלא יהי' רצונך רק על מה שהוא רצונו ולפשנ"ל אין לתמוה על מה שנמצא לפעמים נותני צדקה ולא נתעשרו והכתוב אמר עשר בשביל שתתעשר כי לפעמים הוא לטובתו כמו רחב"ד שהוצרך לבקש שיקחו ממנו העושר שלא יזיק לו. וזהו שאמר הכתוב והריקותי לכם ברכה עד בלי די עד שיבלו שפתותיכם לומר די כלומר שהצדקה הוא סיבת העושר אם לא שהדבר הוא מזיק לכם