נחלת יעקב פא

יסורין. וידוע שכללי דיסורין שתיקותא ויקבלם כמאמרם ז"ל כי כשמתחיל לדבר דבר מתוך היסורין א"א שלא יבא לידי חטא. וזהו שאמר שלמה טוב רש הולך בתומו כלומר שאינו מדבר שום דיבור לפני אלהים מעיקש שפתיו והוא כסיל כלומר מי שממהר לדבר שום דיבור לפני אלהים והוא כסיל ולזה אמר גם בלא דעת נפש לא טוב כלומר אף שאין אדם נתפס על צערו כיון שבלא דעת ידבר מחמת יסורין מ"מ נפש לא טוב שמעלה לעצמו תכונה רע בנפש וזה מאמרו אץ ברגלים חוטא כי רגל הוא שם המושאל ונאמר ג"כ על שם סיבה כמ"ש הרמב"ם במ"נ בשיתוף שם רגל ולזה אמר מי שתולה היסורין באיזה סבה הוא חטא גדול וזהו אץ ברגלים היינו שדוחק ותולה יסורין בסיבת חוטא ע"כ אל ימהר להוציא דבר לפני ה'

וכל קרבן מנחתך במלח תמלח ולא תשבת מלח ברית אלהיך פ"ק דבכורות סבי דבי אתונא. אמרו לי' לר' יהושע מלחא כי סריא במאי מלחי לה אמר להו בסילתא דכודניתא ומי איכא סילתא לכודניתא ומילחא מי סריא בני לן ביתא באוירא דעלמא. אמר שם תלא בין רקיע לארעא. פי' כוונתם שאלתם נראה עיקר ע"ד שכתב המהרש"א ששאלו אותו כיון שהקב"ה כרת עמהם ברית מלח. כמ"ש ברית מלח וכו' וכיון שהמלח כי סריא שוב אין לו תקנה רק להשליכו ע"פ חוץ כי אין בו צורך כמו כן אתם ישראל כיון שהכריח עמנו ברית ונתקלקל בגלות שוב אין לכם תקנה כ"א להשליכם ומה שפי' המהרש"א בתירוץ נראה קצת דחוק. לכן נראה שאמר להם שמלחא אף כי סריא יש בו צורך. כדאמרינן בשבת שהבהמה כשהיא מרחקת הילד נותנין לה מלה ברחמה בכדי שתקרב הולדות וא"כ יש בו צורך במלחא כי סריא ליתן לשוליית הבהמה ומה שאמר להם בסילתא דכודניתא הוא כפי' המהרש"א שהאומות נדמו לפרידה כמו שאמרו בפסחים על הקרא דאשר מצא את הימים במדבר לפי שהי' פסול והביא פסולים לעולם. ולפי שדימו הם שביטל הברית עם ישראל וקיים עם העכו"ם אמר להם כשם שא"א לומר שמלחא כי סריא תקנתו ליתן בשליית פרידה עקרה לפי שאין לה זרע כך אתם א"א לומר שהברית מלה שנתקלקל אתנו שיהי' בו צורך לכם שהלא אין לכם זרע. ואמרו לו וכודנייתא מי אית לה שוליא הכוונה כיון דכודנייתא לית לה שוליא ושלכם נתקלקל. א"כ על מה אמר קרא ברית ע"כ לאו כודנייתא הוא אמר להם ודאי כודניתא אתם רק מילתא מי סריא כלומר שלא יתקלקל הברית כלל שעומד לזרעינו אחרינו וכן מה שאמרו לו בני לן ביתא נראה בכוונתם שאמרו לו היאך אפשר מה שנאמר בנביאים כי ההרים ימושו והגבעות תמוטנה וכו' דהיינו שנחרב העולם והישראל נשארו קיימים ואיך אפשר שישארו באויר ויבנו להם בתים באויר. אמר שם וקם בין שמיא לארעא. הראה להם שיש כח בישראל לעמוד באויר אבל אתם שאין לכם רק גשמיות א"א לכם באמת לעמוד באויר. ולכך אמר להם אסיקו לי ליבנא וטינא כלומר אתם שצריכין דברים גשמיים כיון שאין בכם רק גשמיות א"א לכם למבני [באוירא] בארעא והבטחה זו לא יתקיים רק בישראל

על פרשת צו לא נמצא בכתב

פרשת שמיני

וכל בית ישראל יבכו את השריפה. בשלהי מיעד קטן אמרינן כשמתו בניו של ר"י נכנסו ארבעה זקנים לנחמו, אמר ר"י רבי עוונותי' תכפוהו אבולותי'. פתח ר' טרפון וכל אל יבכו את השריפה ומה נדב ואביהוא שלא נמצא בהן רק דבר אחד טוב כתיב וכל בני ישראל יבכו את השריפה בניו של רבי על אתת כמה וכמה. והוא תמוה הלא צדיקים גמורים היו והיאך אמר שלא נמצא בהן רק דבר אחד טוב. ונ"ל לפרש שמחמת שר"י אמר שמחמת שרבו עוונותיו מתו ואמרו הן שזה הספד לכל ישראל שהרי נדב ואביהו שלא היו צריכים להם ישראל אלא לדבר אחד טוב כי הי' להם משה ואהרן וזקנים בכו כל ישראל בניו של רבי שהוא הפסד לכל ישראל שישראל צריכין להם בהרבה דברים על אחת כמה וכמה. והאי לאו משום עונותיו של רבי מתו אלא בשביל עונות בני ישראל

בקרובי אקדש ועל פני כל העם אכבד. ו בפ"ק דכתובות פתח ואמר לי' אימא מלתא נגד אבילים פתח ואמר וכו' זאת עומדת לעד נתיב הוא מששת ימי בראשית רבים שתו רבים ישתו כמשתה ראשונה כן משתה אחרונה אחינו בעל הנחמות ינחם אתכם. והוא תמוה. א' מה דקאמר זאת עומדת לעד הא כתיב בלע המות לנח. ב' הא דאמר רבים שתו הא כל העולם שתו. גם מה דקאמר רבים ישתו קשה דל"ל הכי גם מה דקאמר כמשתה ראשונה קשה שהוא בכפל. שהלא כבר אמר רבים שתו וגם אין לו פירוש. מה זה שאמר שראשונים ואחרונים שוים בשתי' זאת. ועוד מה נחמה הוא זה לכן נראה בכוונתם במה שאמר זאת היא עומדת לעד הוא נגד המת שעל המת אין לצער לי' צערי שהרי הוא עומדת לעד כלומר שדבר זה עומד לכתוב שמגיע בו לחיים הנצחיים ומכנה אותו בשם לעד ומ"ש רבים שתו הכוונה נגד אבילים שלא יחשבו שרק להם יגיעה הצרה הזו שמיתת הצדיק הוא צרה לכל הצדיקים שבעולם וכל הצדיקים מרגישין בשבר