נחלת יעקב עט

הי' בקדושה יותר גבוה במעלה מן המשכן כדכתיב ודברתי אתך מעל הכפורת מבין שני הכרובים מ"מ זה לא הי' אלא מחמת המשכן כי אם לא הי' הארון במשכן לא הי' בו קדושה כל כך רק המקום הי' גורם לכך מחמת שהי' עומד במשכן קנה לעצמו קדושה יתירה בכך וגם ידוע שכל מעשה המשכן הם כנגד עולמות עליונים ושם יש גבוה מעל גבוה וגבוהים עליהם וכשרוצין להשיג בהשגה יתירה צריכין לילך בהדרגה ממטה למעלה ולפ"ז נראה דבעשיית המשכן כיון שא"א להקנות קדושה לארון כ"א בעמדו במשכן יש להזכיר המשכן קודם וגם מחמת שצריך לילך בהדרגה בהשגה מלמטה למעלה צריכין להזכיר המשכן תחלה ואח"כ הארון וקדשי קדשים ולכך משה שכבר הגיע להשגה גדולה והי' אצלו עיקר קדשי קדשים הזכיר הארון והכלים תחלה שהוא העיקר אצלו כעין שאמרו גבי יראה אין לגבי משה מלתא זוטרתא הוא וכן ה"נ כאן כיון שמשה לא הי' צריך רק להשגת בית קדשי קדשים ולא הי' יכול לבוא לידי כך עד ויקרא אל משה שהי' משפיע קדושה שיכול לבוא לידי זה לכך הוזכר הארון קודם אבל ישראל שהתחילו בהשגה והי' צריכין לילך בהדרגה לאותו השגה שהמשכן מורה עליהם ואח"כ לאותו השגה שבית קדשי קדשים מורה עליהם וגם לא הי' הארון קונה קדושת קדשי קדשים עד שהעמידהו במשכן מחמת שצריכין לילך בהדרגה ולזה אמר בצלאל שצריך להזכיר הכלים תחלה מטעם שאמרו (ברכו' נ"ה) כלים שאני עושה להיכן אכניס פי' כי הכלים א"א לקנות קדושה רק במשכן וזהו הכוונה כלים שאני עושה להיכן אכניסם כלומר להיכן אכניסם שיקנו קדושה אם לא במשכן שא"א להם לילך בהשגת בית קדשי קדשים כי אם דרך מבוא השגת המשכן וא"כ ראוי להם להזכיר המשכן תחלה ואח"כ קדשי קדשים וזהו שאמר לו בצל אל היות כי הרב אלשיך פי' בתהלים (צא) על פסוק בצל שדי יתלונן דהעולם השפל מכונה בשם צל שדי עיי"ש וזהו שאמר כאן ג"כ לבצלאל אתה דבצל אל היית דהיינו בעולם השפל אתה צריך לילך בהדרגה ממטה למעלה צריך אתה להזכיר המשכן תחלה ואח"כ הארון משא"כ אנכי שאני קרוב אל הרוחני ביותר. ולא חסר ממני רק השגת קדשי קדשים. ולזה אמרתי הארון תחלה והקב"ה שאמר למשה משכן תחלה בשביל ישראל אמרו שהם צריכין למשכן תתלה וכנ"ל

ספר ויקרא

ויקרא אל משה וידבר ה' אליו. ברש"י יכול אף להפסקה היתה קריאה ת"ל וידבר לדיבור היתה קריאה ולא להפסקה עיין שם והוא תמוה ונראה דהנה לשון קריאה הנאמר בכאן אינו אלא כדי שלא נאמר כן במקום אחר כיון שקדושת משה תלוי בקדושת ישראל כמאמרם ז"ל כלום נתתי לך גדולה רק בשביל ישראל ולכך אחר שהתנדבו ישראל בלב שלם ועשו משכן לה' נתעלו קדושתם עד למאוד עד כי מלא כבוד ה' את המשכן ולא יכול משה לבוא אל אהל מועד ובקרא דאני ה' קראתיך בצדק תרגם המתרגם ריבותיך בקשוט וכן בהרבה מקומות וכאשר נתעלה הקדושה במשכן עד כי לא יכול משה לבוא לתוך קדושה כזו והוצרך הקב"ה להשפיע מזיו קדושתו עליו וזהו שכתב ויקרא אל משה כלומר שריבה אותו לקדושה בהשפעת רוח הקודש כמו שתרגם המתרגם על וקראתיך וריביתך עד שהי' יכול לדבר עם הקב"ה ולזה הי' מוכרח לדיבור הזה קריאה דהיינו ריבוי לגדולה והנה הרמב"ם במורה נבוכים (ח"א פכ"א) כתב וז"ל שכל אדם שלם הדבק עם שכלו במה שטבעו שישיג ויבקש השגה אחרת תשתבש השגתו או ימות. אבל אם ילוה אליו עזר אלקי וכו' א"כ הי' אפשר לומר שמחמת שבשעה שדיבר אליו השי"ת הי' כאחד ממלאכי מרום וכשנפסקה הי' בהפסק רוה"ק והי' נתשב כנפילה מאיגרא רמא לבירא עמיקתא עד שיסתכן ח"ו והי' צריך להגנה מהשי"ת כמ"ש ושכותי כפי עליך עד עברי לזה קמ"ל דהפסקה לא הי' הפסקת רוה"ק כלל רק כדי ליתן ריוח בין פרשה לפרשה וכיון שנדבק ברוה"ק לא נפסק ממנו כלל

במדרש ד"א ויקרא אל משה וידבר ה' מכאן אמרו כל ת"ח שאין בו דעת נבילה טובה הימנו תדע לך ממשה שהי' אב החכמים וגו' ולא נכנס לפני ולפנים עד שקרא לו שנאמר ויקרא אל משה והוא תמוה. ונראה בכוונתם כי הרמב"ם במ"נ (ח"א פ"ה) האריך מאוד וכתב וז"ל כל מי שרוצה ליכנס למחנה שכינה כלומר שהשיג השגה אלקות שלא יהרס לזה הענין העצום כדכתיב פן יהרסו לעלות אל ה' ונפל ממנו רב וכן הזהיר שלמה ושמר רגליך באשר תלך אל בית אלהים כמו שמצינו בתנאים בן זומא הציץ ונפגע ואחר יצא מחמת זה לתרבות רעה כמו דאיתא בחגיגה וזהו שאמר כאן ויקרא אל משה מכאן כל ת"ח שאין בו דיעה כלומר שרוצה ליכנס למחנה