נחלת יעקב עז

הוא חונן ונותן במותר ובהרחבה. ומדת ארך אפים הוא שאם נתחייב איזה עונש מאריך אפו:

ומדת רב חסד ואמת הן שני מדות ואמרו בש"ם כי מעיקרא ואמת ואח"כ ורב חסד והקשה המהרש"א דא"כ היה לו לכתוב בהיפוך ואמת ורב חסד והפירוש הוא כך דמשל משלו חז"ל במדרש למלך שכעס על בנו ונשבע לזרוק אבן בראשו ויש בו כדי להמית מה עשה צוה לפצוע האבן על חתיכות קטנות מאוד ולזרקו בראשו לאחדים ונתקיים שבועתו והבן לא מת וכך שמו יתברך מתנהג עם ישראל שהגזירה היוצאת מלפניו פורע לאחדים ונתקיים גזירתו וישראל לא כלו. ולפ"ז אתי שפיר שאף שבמחשבה גזר השי"ת הגזירה באמת כפי דין הקצוב מ"מ לבסוף ורב חסד היינו שפוצע הגזירה הנקצבת ברב חסד כמאמר המדרש שמפוצץ האבן נמצא במחשבה האמת קודם ולבסוף בשעת פרעון העונש כשפורע לאחדים פורע ברב חסד וכשכלה פרעון העונש נגמר הגזירה באמת כפי שהוקצב עליו בדין וא"כ האמת הוא לבסוף:

ומדת נוצר חסד לאלפים קשה מהא דאמרינן בש"ס שתמה זכות אבות שאינו אפילו מאה דורות ונראה כי המדה זו הוא בדרך משל כמלך שמניח אוצר אחד ואמר שאם יצטרך לזה דור העשירי ינתן לו ואם לא יהיו מצטרכים לו רק דור העשירי הי' מספיק לו אך מזדמן שהיו כולם עניים גדולים ונצרכים ונשתמשו הרבה וכן הוא בעו"ה גמרנו ואכלנו צדקת אבותינו גם קרן גם פרי לא מלאו ספק. עוד יש לפרש כי בש"ס אמרו גדולה מדה טובה ממדה פורעניות, אחד מת"ק שפוקד עון אבות על שילשים וזה לאלפים ובפוקד עון אבות אמרו בש"ס כשאוחזין מעשה אבותיהם בידיהם דוקא ולפ"ז המדה דנוצר חסד הוא ג"כ כשאוחזין מעשה אבותיהם בידיהם מיירי רק שמוסיפין להם שכר דאי לא תימא הכי הרי מדה טובה מרובה לאין תכלית דזה רק באוחזין וזה אפילו באין אוחזין וכיון דהוא רק באוחזין שפיר אמרו בש"ס תמה זכות אבות דבעו"ה אין אנו אוחזין מעשה אבותינו בידינו ומרחקין עצמינו בכל יכלתנו מאבותינו. והנביא צווח ואמר הביטו אל צור חצבתם ואל מקבת בור נקרתם להזהירנו בכל האזהרות בחוקותיהם לא תלכו ובעו"ה לא די שאין אנחנו אוחזין מעשה אבותינו בידינו רק שנעשה בינינו אהובה חוקות העכו"ם המכוערין אפילו בעיניהם ואין עושין רק המקולקלין שבהם וקרא צוות ואנכי נטעתיך שורק ואיך נהפכת וגו' ופי' האלשיך דשורק יש לו ג' שרשים כך אתה נטעת בג' שרשים שהן האבות ונהפכת ונעשית כהזמורות שחותכין מהגפן הרע עיי"ש וכן אנחנו הולכים בדרכים הרעים של עכו"ם המקולקלים וכמו שפרש"י כטובים שבהם לא עשיתם כמקולקלין שבהם עשיתם וכך נטמינו נפשינו עד שדבקה נפשינו בטומאת העכו"ם המטמאים ואהוב לנו דרכים המכוערים מהעכו"ם המקולקלים ושפיר אמרו תמה זכות אבית כיון שאין אנחנו אוחזין מעשה אבותינו בידינו:

ומדת נושא עון ופשע וחטאה אמרו בש"ס כשישראל עושין תשובה עושה להן הקב"ה העוונות והזדונות כשגגות. וכל מקום שהטיל הכתוב הא בסופה הוא במקום למד בתחלתה וכיון שכתוב וחטאה בה"א לבסוף כאילו כתוב נישא עון ופשע לחטא פי' מהפכו לחטא שהזדונות נעשו כשגגות. מדת ונקה הוא לשבין מאהבה שמנקה מכל ומהפכו לזכות. ומדת לא ינקה הוא ג"כ מדת רחמים כי בש"ס אמרו והתוית תי"ו תמה זכות אבות תחון זכות אבות והקשה המהרש"א מה ש"י לרשעים אמנם האמת הוא כי הרמב"ם כתב שהסתרת ההשגחה הוא העונש החמור שבחמורים וזהו ג"כ ממדת הרחמנות מזכות אבות שהקב"ה משגיח והעונש בא מאתו יתברך וזהו אמרו מוריד שאול ויעל כי הסם המר מהרופא מומחה לרפואה יחשב מדת פוקד עון אבות הוא גם כן ממדת הרחמים ענין שעשה דוד התנצלות על החטא הן בעון חוללתי וזהו אמרו פוקד עון אבות על בנים להתנכלות על החטא:

וחשבון של הי"ג מדות הוא כך ק' ה' אל הן שלשה. רחום וחנון ארך אפים הן שלשה. רב חסד ואמת נוצר נושא נקה לא ינקה שלשה. פוקד הוא מדה הי"ג והדבק במדותו שייך בכל המדות כי הצדיק נעשה שותף להקב"ה במעשה בראשית והרי הוא כאלו הוא גם כן מהוה הויות ומספיקים אותם

הודיעני נא את דרכיך. בש"ס וברכות פ"ק) אמרינן אמר לפניו רבש"ע מפני מה יש צדיק וטוב לו ויש צדיק ורע לו. א"ל צדיק וטוב לו צדיק בן צדיק וכו' והכי קאמר לי' צדיק וטוב לו צדיק גמור. תמוה על תירוץ הראשון דמצינו שני אחים שניהם צדיקים או רשעים ולאחד טוב ולהשני רע. ועל תירוץ הב' קשה דהא בש"ס אמרו דרבה ורב חסדא תרווייהו צדיקי גמירו הוי בי רב חסדא שיתין הילולא בי רבה שיתין תכלי וכו' ונראה דהנה בהא דאמרי בני חיי ומזוני לא בזכותא תליא מלתא אלא במזלא על זה עמדו המפרשים דהא סותר אמונת ההשגחה דכתיב והי' אם שמע תשמע וכו' ונראה לענ"ד בישוב זה דודאי יש מזל לכל אדם אמנם באם נולד במז"ט ונתחייב עונש נשתדד המזל הרע אך אם נולד במזל רע לא נשתדד המזל ליחיד לשנותו בטוב לפי מעשיו. וראי' מר' אלעזר בן פדת שאמר לו הקב"ה ניחא לך דלתעבד דאחריב עלמא אולי תברא במזלא דמזוני וזהו כוונתם לא בזכותא תליא מלתא אלא במזלא שהזכות אינו גורם לשדד המזל בשביל יחיד כ"א בשביל רבים. וכן בשביל שהוא שרש כל ישראל וכרבים דמי כמו שכתב הרשב"א והטעם דהא דמשדדי בשביל עונש ולא בשביל זכות