נחלת יעקב עו

קלים כאלו הי' מוכרעים ונגד תשלומי העונשין דנים אותו כצדיק ממש להקל העונש ליתן אותם בעוה"ז כאלו הי' צדיק גמור ונגד הזכיות יש ספר אחר ויליף לה מקרא דנושא דמשמע לי' שאינו מטה כלפי חסד רק בשעה שבא לשקול בכדי להעניש על העוונות ולפ"ז א"ש מה שאמרו בש"ס גבי בינונים תלוין ועומדין וכו' נכתבין וכו' ולא אמר נחתמין כמו בצדיקים ורשעים ולהנ"ל א"ש דפרטי עונשין של הבינונים לחד מ"ד שנידונים כרשעים משפט פרטי ענשיהם הם לאחר מיתה

וינחם ה' על הרעה. בש"ס (ברכות ל"ב) איתא ותאמר ציון עזבני ה' וה' שכחני. היינו עזובה היינו שכוחה. אמר ריש לקיש אמרה כנסת ישראל לפני הקב"ה רבש"ע אדם נושא אשה על אשתו ראשונה זוכר מעשה הראשונה אתה עזבתני ושכחתני. אמר לה הקב"ה בתי וכו'. התשכח אשה עולה אמר הקב"ה כלום אשכח עולות אילים ופטרי רחמים שהקרבת לפני במדבר. אמרה לפניו רבש"ע הואיל ואין שכחה לפני כסא כבודך שמא לא תשכח לי מעשה העגל אמר לה גם אלה תשכחנה אמרה לפניו רבש"ע הואיל ויש שכחה לפני כסא כבודך שמא תשכח לי מעשה סיני אמר לה ואנכי לא אשכחך והיינו דא"ר אליעזר מהו דכתיב גם אלה תשכחנה זה מעשה העגל ואנכי לא אשכחך זה מעשה וכו'. עיין ברי"ף ומהרש"א בעין יעקב במה שתמהו בזה. ולענ"ד נראה לפרש דהנה הישראל מכונין בשם עבדים ובשם אשה כדכתיב וארשתיך לי לעולם וההפרש שבין אשה לעבד הוא. שאשה כל זמן שהיא אשתו שלא גירשה אע"פ שעזבה אין לו רשות לשכחה שהיא יש לה חיובים על בעלה. ותוכל לתבעו או זן אותי או גרשני משא"כ עבד אין לו שום חיוב על הרב ואין העבד יכול לומר לרבו או שחררני או פרנסני כמבואר בגיטין דף נ"ג – וזה שאמר כאן היינו עזובה היינו שכוחה כלומר שעזובה נכלל בלשון שכוחה ולא הי' לו לומר כ"א ה' שכחני. וע"ז תירץ זהו כעין טענה לכנסת ישראל נגד השי"ת כיון שאם אדם נושא אשה על אשתו ועדיין לא גירש הראשונה זוכר מעשה הראשונה מה שנשאה והתחייב נגדה וכיון שהקב"ה רק עזב אותנו ולא גירש אותנו עדיין כדכתיב אי' ספר כריתות אמכם אשר שלחתיו א"כ קשה על מה שה' שכחני שזה מורה ח"ו שנתבטל האישות שבינינו להקב"ה ואין אנחנו מכונים רק בשם עבד שבזה יש רשות לאדון לשכחו מלבו. וע"ז משיב הקב"ה התשכח אשה עולה י"ב מזלות וכו'. עיי' מהרש"א שזה מרומז בכתוב שאח"ז הן על כפים חקותיך דהיינו כיון שאתה סיבות בריאת עולם היאך אפשר שאשכח אותך התשכח אשה עולה אמר הקב"ה כלום אשכח עולות אילים ופטרי רחמים הכוונה להוכיח כי אנחנו לאו בבחינת טרד נחשבנו כי בחינת עבודת עבד הוא מרחוק אא עבודת אשה לבעלה הוא הכל בהתקרבות הקרבנות שציוה הב"ה להקריב היא עבודת התקרבות ועל שם זה יקראו קרבן וזהו עבודת אשה לבעלה וכיון שהי' לך בחינת אשה לבעל א"א לשכחך וע"ז אמר כיון שיש לנו בחינת אשה לבעלה אולי לא, תשכח מעשה עגל פי' כי לפעמים יש מעלה לבחינת עבד דבעבד אף אם מרד הרבה פעמים יכול לשוב אליו משא"כ באשה אם תזנה נאסרה עליו כמאמר הכתוב (ירמי' ג') והיתה לאיש אחר הישוב אליה עוד ולזה אמר כיון שאין אתה שכחני מורה שהוא בחינת אשה א"כ ע"י מעשה העגל א"א לשוב עוד דחשיב כזנות ולזה השיב הקב"ה גם אלה תשכחנה וחזר ואמר אולי תשכח מעשה סיני כלומר אם תשוב אותנו אחר הזנות ע"כ צריך לעקור מעשה הקידושין מסיני וע"ז אמר ואנכי לא אשכחך

פירוש הי"ג מדות של רחמים

הרבה נשתבשו בחשבונן וגם איך אפשר לדבק בג' מדות הראשונות ה' ה' אל וגם נקראים מדת הרחמים ויש בתוכן מדת הדין כגון לא ינקה ופוקד עון אבות. ונראה דהנה הרמב"ם ז"ל כתב שהמחברים יברחו מאוד מלקרות השי"ת עילה וסיבה שהן על משקל השמש עילת האור או סיבת האור ואין השמש מוקדם מהאור ולזאת בקריאת השי"ת עילה וסיבה מורה על קדמות העולם וקורין אותו פועל והרמב"ם כתב אדרבא יש לקרותו בשם עילה כי פועל יורה על שהפעולה שוב אינו צריך להפועל אחר שנעשה מה שאין כן המציאות אם יעדר השגחתו הכל כלה והוא סבת הנמצאים כולם כמו שהשמש עילת וסיבת האור שבהעדר השמש נעדר האור, וראוי לקרותו בשם עילה וסיבה ולזה אמר בכפל ה' ה' להורות כי שם הוי"ה מורה על מהות הויות והוא הממציא הנמצאים כולם. ואחר כך שם אל כי מדת הקב"ה לא כמדת בשר ודם כי מדת בשר ודם אם מהוה איזה דבר כגון זורע שדה או נוטע כרם אין בידו להספיק כל צרכו כגון להמציא גשם או שמש הצריך לצמיחת השדה והכרם אבל השי"ת חי הוא אל פי' בעל היכולת וכוחות כלם ויש בידו להספיק כל צרכי המציאות ושלשה אלו הן ג' מדת הרחמים כמ"ש בעל חובת הלבבות שבעד טובת הבריאה וקיומי והספקת אין די בכל עבודת כולם. יאחר כך מדת רחום אף שהאדם אינו כדאי להטובות שעושה עמו הקב"ה כמאמרם ז"ל אע"פ שאינו הגון מרחם. ומדת חנון שמלבד שהוא מספיק הצרכים ההכרחיים