נחלת יעקב עה

שוב ישראל בעולם משא"כ כל העונשין הם תחת המזל והמזל שומר המין ואז אף דור ההוא יהי' רע מ"מ כיון שישאר המין אפשר שהדור הבא יהי' טוב וכשהתרצה לו הקב"ה הבטיחו שהשגחה שלי לא יתחייב כליה עכ"פ כמו שפרש"י בפ' נצבים שאמר להם משה מה היום מאפיל ומאיר וכו' והכוונה כמו שהמזל שאף שמאפיל לזה מאיר לזה וא"א שיהי' מאפיל לכל כמו כן יהי' השגחת השי"ת שלא יהי' מאפיל לכולם ח"ו וגמירי דאפי' שבטא לא כלה ולפ"ז א"ש הכל וגם קושיות הרמב"ן שתמה מה ענין שלשה דינים. דהיינו דין של ר"ה ודין של יוה"כ ודין שלאחר מיתה ליום הדין דקאמר בש"ס ולפי הנ"ל אי דין ר"ה אינו רק אימת יהי' לנו העונשין אם בחיים אם במיתה ופרטי העונשין של צדיקים על כל חטא וחטא הוא ביוה"כ ופרטי העונשין של רשעים שהם אחר מיתה נידונין לאתר מיתה ובהושענא רבא מוסרין פתקין להממונים על העונשין דעל הכל יש ממונים כדאמרינן בפסחים פ' ע"פ איסרי דעניותא נבל שמי' והא דממתינין על הושענא רבא במסירה לממונים על העונשין הוא משום שיש ממונים הרבה על כל עונש וכ"א הוא רע יותר מחבירו כענין שאמר משלחת מלאכי רעים וכיון שבחג נידונין על המים שהוא החיות של אדם ודין זה על הכלל וכשהדין ח"ו לרע על הכלל מקבל החוטא היחיד גם כן רע באמצעות הכלל וראוי למעט עונש הפרטי הנגזר עליו בר"ה ולמסור אותו ביד ממונה שאינו רע כ"כ ולהיפך כשמקבל עוב באמצעות הכלל. מחמירין עליו בעונש הפרטי הוא סוף ימי החג שדונין בה על המים לכך ממתינן במסירה לממונין על העונשין עד הו"ר ונתיישב ג"כ קושית התוספות דמצינו צדיקים מתים דלכי מה שכתבתי דמה שאמרו להרשעים נכתבים למיתה והצדיקים לחיים הכוונה מתי יהי' העונשין של החטאים אם בחיים אם לאחר מיתה אך ממי שיחי' וממי שימות לא איירי כאן כלל ולזה א"ש מה ששמחין בר"ה כי לענין זה כמעט מובטחין אנחנו שנמצא זכאין בדין. כי רב חסד מטה כלפי חסד ולזה אין מזכירין העונות בר"ה למעט הקטרוג מדין גדול כזה אבל ביוה"כ שפורשין פרטי העונשין בוכין ומתענין ומתוודין ואתי שפיר נמי הפייט דכותבין בר"ה ותותמין ביוה"כ דהכוונה בהחתימה דהיינו פרטי העונשין שהן באמת ביוה"כ. והא דאמר בש"ס נכתבין ונחתמין לאלתר היינו בדין שאימת יהי' משפט העונשין שלו אם בחיים אם לאחר מיתה נכתב ונתתם בר"ה דלזה נגמר הדין עכ"פ בר"ה

ויעבור ה' על פניו ויקרא בש"ס (ר"ה פ"א) אמרינן מלמד שנתעטף הקב"ה כש"ץ וכו' הדבר קשה לאמרו. ונראה הכוונה שבשעה שביקש משה הי' מעורר כל י"ג מדות של רחמים לרחם על ישראל והיינו שנתעטף כש"ץ כלומר שסיבב עצמו בכל המדות בכדי לרחם והראה למשה כשישראל חוטאין שיעשה ג"כ כסדר הזה כלומר שיסבבו עצמן בכל המדות של רחמים לרחם על אחרים ובוודאי הקב"ה ג"כ יעשה נס וירחם עליהם

ורב חסד בגמ' ר"ה אמרינן ורב חסד מטה כלפי חסד. חד אמר כובש וחד אמר נושא. ופרש"י כובש היינו שכיבש כף, של זכיות ומכריעין ונושא היינו שמגביה כף של העבירות והוא תמוה דוודאי אין חילוק כשמגביה כף או מכביד להשני'. ונלפענ"ד לתרץ דהנה בוודאי מתן שכר של המצות שהצדיקים עושין דהיינו צדיקים שזכיותם מרובין מעוונותיהם יותר גדול ממתן שכר מצות של הרשעים שעוונותם מרובין על זכיותם אפי' הם עושין מצות שוות. וכן עונשין של עבירות של הרשעים יותר גדול מעונש העבירות של צדיקים א גמרא ואב"א סברא אב"א גמרא דבש"ס קידושין אמרו בהדיא דעבדין לי' יום טוב ויום ביש והיינו דמי שזכיותיו מרובין מעווניתיו נותן לו שכר מצותיו בעה"ב ועונש מעוונותיו בעוה"ז ולרשעים בהיפך ויפה שעה אחת של קורת רוח בעוה"ב מכל חיי העוה"ז ובוודאי טובות ורעות עוה"ז אינם מתייחסים כלל ביחד אחד עם טובות ורעות עוה"ב. וגם מסברא נראה שיוגדל שכר הצדיקים משכר הרשעים דהצדיקים נקראים בנים למקום ונקראין עושין רצונו והרשעים נקראים עבדים ובוודאי שיוגדל שכר הבן משכר העבד ועונש העבד מעונש הבן וזהו פלוגתת הש"ס גבי בינונים דכתיב ורב חסד מטה כלפי חסד וע"כ א"א שיהי' להבינונים כל מעלת הצדיקים ובוודאי מחיוב שיהי' להבינונים קצת מעלת הצדיקים וקצת מחסרונות שיש להרשעים ובהא פליגי דחד אמר כובש דהטיית המאזנים כלפי חסד הוא, רק כשבא לשקול המצות של הבינונים ליתן עליהם שכר ואז המצות שלהן נראין אצל הקב"ה כאלו הם מכריעין ונותנין להם שכר מצוותן בעוה"ב כמו לצדיקים ממש אבל העבירות כשבא לשקול אותן ולהעניש עליהם אז אין מטה כלפי חסד הכף שיהי' נידון כצדיק ממש שיענשו בעוה"ז כמו צדיקים ואף שאינו מסתבר שיהיה לו דין רשע ממש. מ"מ גם דין צדיק אין לו. ונגד זה יש להבינונים ספר אחר שאינם נכתבין לענין העונשין לא בספרן של צדיקים ולא בספרן של רשעים ויליף לה מקרא דכובש דמשמע לי' שיכריע כף הזכות וע"כ אינו מטה מכח מדה דורב חסד דהיינו שיהי' לו כל מעלת הצדיק רק בשעה שבא לשקול נגד תשלומי השכר. והר סבר נושא, פי' שאינו מטה כלפי חסד רק בשעה שבא לשאול בכדי לידע איזה עונש שיתן להם על העוונות אז נושא כף המאזנים כלומר שהעוונות נראין אצלו