נחלת יעקב עד

הקדושה וההשפעת ההשגה הגדולה האלהי כשיעלה בקרבם וזהו שאמר ג"כ ולא שתו איש עדיו היינו העדי שהי' להם שהיו יכולין עי"ז לעלות בהשגה במעלת בית אל ולא שתו עדים מחמת האבילות כדכתיב ויתאבלו וגו' ואח"ז כשרצו לעלות בהשגתם כבראשונה אמר להם הקב"ה הורד עדיך. כלומר שהקב"ה אמר שיסלקו עדיים מעליהם כי אינם שוב ראוים לכך כדכתיב ויתנצלו דמשמע שבעל כרחם התנצלו

ואם אין מחני נא מספרך אשר כתבת. בש"ס (ר"ה ט"ז) אמר ר' כרוספדאי אמר ר' יוחנן שלשה ספרים נפתחים בר"ה א' של רשעים גמורים. א' של צדיקים גמורים וא' של בינונים צדיקים גמורים נכתבין ונחתמין לאלתר לחיים. רשעים גמורים נכתבין ונחתמין לאלתר למיתה. בינונים תלוים ועומדים עד יוה"כ וכו'. מאי קרא ימחו מספר חיים ועם צדיקים אל יכתבו ימחו מספר זה ספרן של רשעים ר"נ בר"י אמר מהכא ואם אין מחני נא מספרך אשר כתבת. מחני נא זה ספרן של רשעים והמאמר הזה תמוה וישתומם כל מעיין חדא קושיות התוס' הלא אנו רואים צדיקים מתים ורשעים חיים. ועוד וכי משפט החיים והמות לבדן הם בידו והלא הרבה שלוחים למקום להעניש בהם עוברי רצונו ועוד קושיות המהרש"א מה הי' לו לדוד לבקש שלא יכתבו בספר הרשעים ועוד מה זה ענין הבקשה שביקש שלא יכתבו בספר הצדיקים ממ"נ אם הם רשעים בוודאי לא יכתבו בספרן של צדיקים ואם הם צדיקים היאך שייך לאדונינו דוד לבקש עול מאל אמונה. וגם תפלת משה אין לו ענין כלל אשר ביקש שאם לא יסלח הקב"ה לישראל שימחנו מספרן של רשעים. מה שייכות יש למשה בספרן של רשעים. וגם אין שום טעם לבקשה. ועוד קשה הא דאמר בר"ה שתחילת דין בר"ה וגמר דין ביוה"כ וכן הוא בפייט ר"ה בראש השנה יכתבון וביום צום כפור יחתמון מי הוא זה ואיזה הוא הא בין צדיקים בין רשעים נכתבין ונחתמין בר"ה ובינונים אף בכתיבה תלוין ועומדין עד יוה"כ. ועוד קשה לצייר ענין הכתיבה והחתימה וכי צריך הקב"ה לעיין בדינו והלא הכל סוקר בסקירה אחת. ויותר קשה מ"ש בזהר דבהושענא רבא מוסרין פתקין מה ענין מסירת הפתקין הללו. ועוד קשה מ"ש בר"ה מסתפרין ושמחין ולשמחה מה זו עושה בשעה שישראל נתונים בדין וספרי חיים וספרי מתים פתוחים לפניו. ולפענ"ד נראה לתרץ הכל בטוב טעם ודעת בעזה"י דהנה בקידושין איתא בדף ל"ט כל מי שזכיותיו מרובין מעוונותיו מוחלין לו, וכל מי שעוונותיו מרובין מזכיותיו מטיבין לו וכו' ומסיק דעבדין לי' יום טוב ויום ביש והיינו כי עונש הצדיקים בעוה"ז ועונש הרשעים בעוה"ב וזה כוונת מאחר ר' כרוספדאי שלשה ספרים נפתחין בר"ה והיינו ספרי גזירות עונשין לכתוב לכ"א החריצות דין שלו על כל חטא וחטא הדין שלו כפי דינו יתעלה ובר"ה הוא תחלת דין כלומר אין האדם נידון בר"ה רק ששוקלין אותו אי עוונותיו מרובין מזכיותיו או אם זכיותיו מרובין מעוונותיו והוא צדיק ונחרץ לחיים דהיינו כל עונש הפשעים שעשה יהי' בעודו בחיים חיותו אבל עדיין אין פורטין פרטי העונש על כל חטא וחטא עד יוה"כ שהוא גמר דין. ושל רשעים נכתבין עונשי החטאים שלהם למיתה דהיינו דהעונשים שלהם יהי' אחר מיתה ופרטי עונשין אין להם מבוא לכתבם רק אחר מיתה ושל בינונים תלוי וכו' ומיושב קושית התוס' וגם יתר הקושיות נתבאר בס"ד וא"ש בקשת דוד ג"כ – דהנה הרמב"ם כתב על הא דואם תלכו עמי בקרי אף אני אלך עמכם בקרי היינו כשתאמרו שהוא במקרה אף אני אניח אתכם תחת המקרה ויסרתי אתכם שבע על חטאתיכם כי המקרה לא ישגיח וכו' מוכת מכאן דהסתרת פנים הוא עונש גדול שאין למעלה הימנו – ועוד נלפענ"ד כי כל הרעות הבאין על האדם אחר הסתרת פנים אין מנוכין כל כך על החטא כמו העונשין המגיעין ממנו יתעלה על החטאים כדרך משל כשעבד מורד על אדוניו וחוטא כנגדו וכשהאדון קוצב עליו דין זה העונש שעשה לו עי"ז נתקרר כעס המלך משא"כ יסורין אחרים הבאים עליו מאיזה מקרה שאירע לו לא נתקרר כעס המלך בו. ובזה א"ש בקשת דוד היות שמצינו שלפעמים התפלל דוד על שונאיו שיקבלו עונשים בחיים למען יתפרסם כדכתיב אל תהרגם פן ישכח עמי הניעמו בחילך ותורידמו. ולפעמים מצינו שהתפלל שימותו כמבואר הרבה פעמים בכתוב ולכך התפלל כאן על האפיקורסים שהעונש שלהם לא יהי' על פי השגחה כלל רק שיהי' תחת המקרה ולזה אמר שלא יהי' להם דין שמתו בחיים והכוונה שלא נכנסו תחת השגחת השי"ת כשאר אנשים שיש להם שלשה ספרים שפורטין בהם עונשין הראויין לכל כת וכת כי בודאי כל כת יש להם עונשין על עונותיהם לפי ערך כל כת וכת ועל אותן אפיקורסין ביקש שלא יכנסו בכתב של שלשה ספרים רק יפלו תחת המקרה ונפלינו אנחנו עם בני ישראל במה שאנחנו נהי' תחת ההשגחה. והעכו"ם אשר תחת המקרה המה. וזה ג"כ טענת משה שאם אין אתה רוצה לישא חטאתם כי כבדה מחני נא מספרך. היות שהרמב"ם כתב שהמזל שומר המין וכללות המין לא נפלה וזה שאמר משה הגם שא"א להכחיש שהטוב הנצמח מהעונש שעפ"י ההשגחה יותר מהעונש שעפ"י המקרה אין להעריך מ"מ כיון שהשגחתך מחייב לפעמים כלי' א"כ אני מבקש ממך על הבטחתך שהבטחת לי ואעשה אותך לגוי גדול מתני נא מספרך כלומר לא יהי' העונש שלי ע"פ ההשגחה כי אולי יתחייבו כליה ולא ישאר